... - גורמים לאושר בחיים,
חוקי הרצון העצמי, חוקי האושר, להיות מאושר, סבל או אושר,
רוצה אושר ובו יתבאר, הדבר היחיד בעולם, שאחראי לאושר של האדם ושבו תלוי האושר של האדם. כי בני האדם מחפשים את האושר. וכאשר הם מוצאים אותו, אם הם מוצאים אותו, הם מתאכזבים ממנו, ומחפשים ... שלו. ומי שיתבונן יראה, כי הדבר היחיד בעולם שבו תלוי, האם האדם הוא מאושר או סובל, הוא כמובן:
הרצון העצמי של האדם. כי
הרצון העצמי של האדם, אין עוד מלבדו ואין זולתו, כדי
להשפיע על האושר של האדם. כי בסופו של דבר, מי שקובע אם האדם יהיה מאושר או יסבול מאיזה דבר, זה רק
הרצון העצמי של האדם. כי כאשר האדם
רוצה איזה דבר, אז הוא מרגיש טוב לגביו. וכאשר האדם לא
מרוצה מאיזה דבר, הוא מרגיש רע לגביו. ונחדד: כי לא כולם בעולם מחפשים את האושר. ויש כאלו שיאמרו, שהם מחפשים את ההנאה. ויש כאלו שיאמרו, שהם מחפשים את ההארה הרוחנית. ויש כאלו שיאמרו, שהם ... רע. ועל כולם, אני מדבר כאן. וכל אחד קורא לאושר בשם אחר. אבל בסופו של דבר, כולם מונעים מתוך
רצון להשיג איזה דבר כלשהו, שכל אחד קורא לו בשם אחר. ובכל מקום שמוזכר כאן האושר, הרי שמדובר על כל הדברים שאותם האדם מחפש. וכפי שאמרנו, כל האושר / הנאה / שקט נפשי / שמחת חיים / שביעות
רצון / סיפוק רגשי וכיו"ב של האדם, הכל תלוי אך ורק
ברצון העצמי של האדם. כי העובדה היא, שהאדם מרגיש שהוא קיים. והעובדה הנוספת היא, שהאדם מרגיש שיש לו
רצון עצמי, שרוצה שהמציאות תהיה כך או אחרת. והעובדה היא, שהמציאות כל הזמן משתנה, מצורה ומצב כלשהו, לצורה ומצב אחר. והעובדה היא, שכאשר האדם
מרוצה מאותו מצב של המציאות, אז טוב לו. וכאשר האדם לא
רוצה את אותו המצב של המציאות, אז רע לו. ובזה מסתכם כל העניין כולו,
ברצון של האדם. ואם האדם גם
רוצה וגם לא
רוצה את הדבר בו זמנית, אז האדם גם מאושר וגם סובל מאותו הדבר, בו זמנית. והכל תלוי במינונים השונים של ההתאמה שבין
הרצון של האדם, לבין המציאות באותו הרגע. ככל שההתאמה גדולה יותר, כך האדם נהנה יותר, מרגיש יותר טוב, ומאושר יותר. וככל שחוסר ההתאמה שבין
הרצון של האדם לבין המציאות גדול יותר, כך הסבל של האדם גדול יותר, וכך האדם מרגיש יותר רע, וכועס יותר, וסובל יותר, ומאושר פחות וכולי. והמסר הוא פשוט מאוד, והוא, שעל האדם שמחפש את האושר, להבין את הדבר הפשוט ביותר, והוא, שהאושר שלו תלוי אך ורק בדבר אחד ויחיד, שהוא
הרצון העצמי שלו. ככל שההתאמה בין
הרצון של האדם לבין המציאות, גדולה יותר, כך האדם מאושר יותר. וככל שהאדם פחות
רוצה את המציאות באשר היא, כך האדם סובל יותר. ונחדד: שיש שני סוגים של התאמה, בין
הרצון של האדם לבין המציאות. והסוג הראשון הוא, שהאדם פשוט
מרוצה מהמציאות כפי מה שהיא. שאז במקרה כזה, אין לאדם סבל כלשהו. כי כאשר אין התנגדות
רצון של האדם עם המציאות, אז ממילא האדם לא יכול לסבול. ואפשר להגדיר אדם כזה, כמאושר. אבל צריך לשים לב לכך, שההתאמה שבין
הרצון של האדם לבין המציאות, הופכת להיות גדולה יותר, דווקא אחרי מצב שבו האדם לא רצה את המציאות וסבל ממנה. כי כאשר האדם רעב והוא הופך להיות שבע, אז מהיבט מסוים, הוא יותר מאושר, ממי שהוא שבע, בלי שהוא היה רעב קודם לכן. ז"א, תחושת החיסרון שיש לאדם, לפני ההתאמה שבין
הרצון של האדם לבין המציאות, תחושת החיסרון הזו, מגדילה אצל האדם את העוצמה של ההתאמה שבין
הרצון שלו לבין המציאות. וככל שהאדם סובל יותר מאיזה דבר, כך כאשר הבעיה נפתרת, כך הוא שמח יותר מכך שנפתרה לו הבעיה. ומי שבכלל לא חסר לו איזה דבר, אז נכון שהוא לא יהיה עצוב אם יילקח ממנו הדבר. אבל הוא גם לא יהיה שמח, מכך שהדבר נמצא אצלו. ז"א, רק זה שהאדם לא
רוצה את המציאות, רק זה מאפשר לאדם ליהנות בעוצמה חזקה, מכך שאח"כ הוא כן