גן עדן / גיהנום - מדוע בקצה גיהנום נמצא
גן עדן? למה בקצה גיהנום מחכה
גן עדן? כפי שכבר ביארתי, גהינום
וגן עדן, הם ביטוי לעוצמת
הטוב, שאותה מרגיש האדם ביחס למציאות. כאשר האדם מרגיש
טוב, הרי שהוא מרגיש
גן עדן וכאשר האדם מרגיש רע אז הוא מרגיש גהינום. במאמר הזה נבאר מדוע בתחתית ובקצה הנמוך ביותר של הגהנום נמצא פתח
לגן עדן, ומדוע בסופו של דבר הכל מתהפך
לטובה בוודאות. מי שיתבונן בעניין יראה, כי כל הרע שבעולם שורשו בחוסר הבנה. רע קיים ... את המציאות כפי מה שהיא וממילא הוא לא היה מרגיש רע. ואם האדם כן מבין את המציאות ועדיין לא מרוצה ממנה, הרי שזה משום, שהוא לא מבין את הסיבה
הטובה, שבגללה המציאות היא כפי מה שהיא. ואם האדם כן מבין את הסיבה
הטובה של המציאות, ועדיין חושב שיש אפשרות אחרת שיהיה
טוב יותר, הרי שההבנה שלו את המציאות היא רק באופן חלקי. והרי שהוא לא מבין מספיק
טוב את הטוב של המציאות כפי מה שהיא. וכל הרע שהאדם מרגיש, שורשו בכך שהאדם לא מבין את המציאות. כאשר קורה לאדם משהו נגד רצונו, והוא לא מבין למה לא קרה אחרת כפי מה שהוא רוצה, וכאשר האדם מרגיש שהוא היה יכול לעשות את המציאות
טוב יותר, כי הוא יותר חכם מהמציאות וכולי, הרי שזה גורם לאדם להרגיש רע. והגהנום, ... הקיצון של להרגיש רע. מצב שבו אין שום הסכמה על שום דבר בין האדם לבין המציאות, שזו כמובן התחתית של הגהנום. יחד עם זאת, בתחתית הגהנום נמצא
גן עדן ובסוף הכל חייב להתהפך
לטובה בהכרח. והעניין הוא, כי האדם מטבעו כל הזמן מנסה להבין את המציאות. ובפרט כאשר רע לאדם, שאז הוא עוד יותר מנסה להבין את המציאות, כדי לנסות להתחבר למציאות ולהרגיש
טוב. וכאשר האדם מגיע להבנה של המציאות, על ידי זה הוא מרגיש
טוב. וככל שרמת ההבנה של האדם את המציאות גדולה יותר, כך האדם מרגיש
טוב יותר. וכאשר האדם מנסה להבין את המציאות, לפעמים הוא מגיע למקומות, שבהם הוא ... ועל ידי זה אפשר להבין כל דבר קשה שיש במציאות. והתהליך הזה שבו האדם מנסה להבין את המציאות, יש לו סוף בהכרח. ובסופו בהכרח הכל מתהפך
לטובה. כי כאשר האדם מנסה להבין ולהבין את המציאות, בסופו של התהליך יכולות לקרות אחת ... בכלל, דהיינו, אם היה האדם מרגיש שהוא לא מבין שום דבר, ממילא הוא לא היה שיפוטי לגבי המציאות, וממילא היה מקבל את הכל באהבה ומרגיש רק
טוב. אלא, שהשכל והחוכמה של האדם גורמים לו כן להבין קצת את המציאות, וכן לגבש דעה ... בשלמות . וכאשר האדם מבין קצת את המציאות אך לא מבין אותה בשלמות, על ידי זה נדמה לאדם שהוא חכם יותר מאשר המציאות, ובנוסף הוא לא מבין את
הטוב שיש במציאות כפי מה שהיא, ועל ידי זה הוא מרגיש רע. ומצד האמת, כדי להרגיש
טוב אפשר גם לבחור בדרך, שבה האדם לא מנסה בכלל להבין את המציאות. ויש לאדם בחירה ... צורת המחשבה הנכונה, שבאמצעותה אפשר להבין את כל המציאות, או שהוא מגיע למצב שבו הוא מרגיש שהוא לא מבין שום דבר לגבי המציאות, ואז הוא ממשיך
לחיות במציאות כרגיל אך בלי שום שיפוטיות. בכל מקרה, בסוף התהליך של הניסיון להבין את ... הערבוב של ההבנה וחוסר ההבנה של האדם את המציאות נגמר. וכאשר האדם נמצא בכל אחד מהקצוות של הבנה שלמה או אי הבנה בכלל, אז ממילא הכל מתהפך
לטובה. ונסכם: כאשר האדם מרגיש רע, באפשרותו לבחור לא לנסות להבין את המציאות, אלא לקבל אותה כפי מה שהיא. או כן לנסות להבין את המציאות, כדי לקבל אותה כפי מה שהיא. וכאשר האדם מבין את המציאות, על ידי זה הוא מרגיש
טוב יותר. וכאשר האדם מגיע לנקודות, שבהן הוא לא מסוגל להבין את המציאות בצורת המחשבה ... שזה יגרום לו לשנות את צורת המחשבה שלו וכן להבין את המציאות. אך בכל אחת מהדרכים, בסופו של דבר האדם בהכרח מגיע לקבלה שלמה של המציאות ומרגיש
טוב.