... של האין סוף - מדוע אין אפשרות ליהנות מהאין סוף? איך כן ליהנות מהאין סוף? וכאן נבאר מעט את העניין של הפוטנציאל האין סופי של המציאות, וגם את מגבלת האדם להשיג את הפוטנציאל הזה, וגם על הדרך להשיג את הפוטנציאל האין סופי הזה. והעניין הוא, כי כל דבר שקיים בעולם, הוא חלק מדבר אחר שגדול יותר ממנו. וכל דבר ודבר שקיים, תמיד יש דבר אחר גדול יותר ממנו עד אין סוף. דהיינו, אין סוף וגבול לשום דבר בעולם. והנה, הדבר הזה אמור לשמח את האדם. משום שאם לדוגמא הפוטנציאל האנושי היה סופי, הרי שזה היה אומר שכאשר האדם מגיע למילוי ... מדכא מהרגע הקודם. כי אם היכולת של האדם להתקדם היא סופית, אז זה אומר שיש נקודה שבה האדם ייעצר ולא יוכל להתקדם. וכאשר אנחנו מבינים שהאפשרות של האדם להתקדם היא עד אין סוף, הרי שזה אמור לשמח את האדם, כי תמיד אפשר להתקדם ולהתחדש וכולי. ואם נתבונן לרגע אחד על עניין השמחה וההנאה, שאותם האדם רוצה יותר מכל, הרי שגם כאן ההבנה שהשמחה וההנאה הן אין סופיות, היא אמורה לשמח את האדם. כי האדם מבין שהוא תמיד יוכל להשיג ולהגיע לשמחה בעוצמה עוד יותר גדולה ולהנאה עוד יותר גדולה עד אין סוף ללא נקודת עצירה. אלא, שיש כאן סוד. והסוד הוא שלמרות שהעולם שלנו וכל מה שיש בו הוא אין סופי, הרי שהאדם ויכולת התפישה שלו ויכולת ההכלה שלו היא לא אין סופית. כי גם אם נאמר שאכן יש הנאה ושמחה אין סופית, וגם אם נאמר שהפוטנציאל של המציאות הוא אין סופי, הרי שעל האדם להבין שזה עדיין לא אומר שהוא עצמו באופן אישי יכול ליהנות מהאין סוף של המציאות. משום שיכולת התפישה של האדם היא סופית ולא אין סופית. כי האדם מוגבל ביכולת שלו. ולכל אדם יש גבול שממנו והלאה הוא לא מסוגל להכיל ולא מסוגל לתפוש, לא מבחינה רגשית ולא מבחינה שכלית. וכאשר האדם מגיע לגבול ולנקודה הזאת של עצמו, הרי שהוא נעצר. ולמרות שהפוטנציאל של המציאות יכול להיות שהוא אין סופי, הרי שהפוטנציאל של האדם הוא סופי. וזה אומר שהאדם בהחלט כן מוגבל להתקדם בחיים שלו. והאדם לא יכול להתקדם אל האין סוף. כי כן יש סוף וגבול ליכולת התפישה וההתקדמות של האדם כישות בתוך התמונה המלאה. כי התמונה המלאה היא אין סופית. אך כל חלק ממנה הוא לחלוטין סופי ולא אין סופי. והדבר הזה אומר, שיש נקודת עצירה שממנה האדם לא יכול להתקדם. כי יש לדוגמא רמת עומק של הבנת המציאות, שהאדם לא מסוגל להתקדם אל מעבר אליה. כי השכל של האדם לא מסוגל לתפוש יותר ממנה. לדוגמא: האדם לא יכול לתפוס במחשבתו את הסיבה הראשונה של כל הסיבות. כי לכל סיבה יש סיבה אחרת לפניה עד אין סוף. ויכולת התפישה של האדם מוגבלת, והאדם לא יכול להעמיק את מחשבתו ולהגיע אל האין סוף. ויש רמת עומק כלשהי, שבה האדם פשוט נעצר ושממנה האדם לא יכול יותר להתקדם. והבעיה הזאת היא הבעיה שבה נתקלו טובי המורים הרוחניים בעולם, וטובי החכמים בעולם. כי כל זמן שהאדם עדיין רחוק מלבטא את הפוטנציאל שלו, אז נדמה לו בטעות שהוא יכול להתקדם עד אין סוף. אבל ככל שהאדם הוא חכם יותר, וככל שהוא מתקרב יותר אל סוף יכולת התפישה שלו, אז הוא בהחלט כן רואה את הסוף. לא שהאדם רואה את הסוף של המציאות, כי היא אין סופית. אלא שהאדם כן רואה את הסוף ואת הגבול שממנו והלאה הוא לא יכול יותר להתקדם ולהבין טוב יותר את המציאות וכולי. כי גם לראות את הסוף של גבול השכל ... התחדשות. כי כל דבר אחרי שעובר הזמן, האדם מתרגל אליו. וכדי שהאדם בכל פעם יחווה שמחה גדולה יותר, כך האדם בכל פעם צריך להשיג משהו אחר גדול עוד יותר. ולמרות שיש בעולם אין סוף דברים שאותם האדם יכול להשיג, הרי שעדיין כדי שהאדם ייהנה בכל פעם מחדש בהנאה גדולה עוד יותר, וכדי שהאדם לא ירגיש מיצוי עצמי ושהכל משעמם אותו ... כל מידע חדש, הוא תמיד באותה רמת עומק. וכדי שהאדם יתלהב ממידע חדש, לשם כך על המידע להיות יותר עמוק וכולי. ונמצא אם כן, כי יש כאן בעיה גדולה. כי למרות שהמציאות היא אין סופית, הרי שיכולת התפישה היא סופית. וזה אומר שהאדם בהחלט מוגבל להתקדם לנצח. ומי שיתבונן בדבר הזה, עליו לעצור ולהתבונן היטב על החיים שלו. כי האדם ... לא יכולים ולא יודעים איך להתקדם. ומאחר שלכל בעיה יש פתרון ולכל שאלה יש תשובה, אז גם לבעיה הזאת יש פתרון ויש תשובה. כי יש חכם אמיתי, שהוא גילה את הסוד של ההתקדמות האין סופית. כי יש כאן סוד, והסוד הוא שלמרות שנדמה לאדם שהוא עצמו כחלק מהתמונה המלאה מוגבל להתקדם וליהנות מהאין סופיות של התמונה המלאה, הרי שבהחלט כן אפשר להתקדם כל הזמן. כי למרות שנדמה לאדם שיכולת התפישה שלו היא סופית ולא מסוגלת להכיל את האין סוף, הרי שבהחלט יש דרך איך האדם יכול לשדרג את יכולת התפישה שלו וכן להשיג את האין סוף וכן להתקדם עד

... - האם הוא אוהב או שונא את המציאות? אהבה אלוהית, אין סופית - שנאה אלוהית, אין סופית - אחדות אלוהית, אין סופית ובו יתבאר, כיצד אלוהים עצמו חווה את המציאות? האם הוא אוהב, או שונא את המציאות? ויש כאן 4 נקודות מבט שונות. ומנקודת מבט אחת, אלוהים לא אוהב ולא שונא ... אלוהים לא שונא ולא אוהב את המציאות. ובפרט, שאצל אלוהים הכל הוא בגודל אין סופי. ולאהוב באהבה אין סופית, זה מבטל את המשמעות של האהבה. כי כאשר יש רק אהבה בלבד ואין שום שנאה כלל, ממילא אין שום משמעות לאהבה. ואם אלוהים אוהב את הכל באהבה אין סופית בלבד, ללא טיפה אחת של שנאה, הרי שאין אצלו שום משמעות לאהבה. כי כאשר יש רק אהבה בלבד, בלי שום שנאה כלל, הרי שאין לאהבה שום משמעות. וגם להפך, שאם אלוהים שונא את הכל בשנאה אלוהית, דהיינו, שנאה אין סופית, הרי שאין שום משמעות לשנאה. כך שאצל אלוהים, אין שום הפרדה בין שנאה לבין אהבה. שזהו רגש של שלמות האהבה ושלמות השנאה, כישות אחת. שיש אין סוף אהבה ואין סוף שנאה בבת אחת. דהיינו, רגש שלא ניתן להגדיר אותו, כאהבה או כשנאה, אלא רק כאחדות של אהבה ושנאה כאחד. וכאשר אין טוב ואין רע, כי אלוהים הוא טרם קיום ... נקודת מבט נוספת, שבה, אלוהים אוהב את כל המציאות כולה, באהבה אלוהית, אהבה אין סופית (פחות אחד, כדי שתהיה משמעות לאהבה עצמה). ולמה אלוהים אוהב את הכל באהבה אין סופית? משום שהוא נמצא באחדות מוחלטת עם כל המציאות כולה. כי הוא מהווה את כל המציאות כולה. וכאשר הכל נמצא באחדות איתו, אין שום התנגדות ושום קונפליקט כלל, ... מבט נוספת אפשר לומר, שאלוהים שונא את כל המציאות, בשנאה אלוהית, שנאה אין סופית (פחות אחד כנ"ל). כי אלוהים הוא הניגוד הגמור, של כל מה שישנו. וכל מה שישנו, נפרד מאלוהים, בתכלית ובשלמות ההפרדה. כי אלוהים, הוא הנפרדות הגדולה ביותר. שהוא נפרד בריחוק אין סופי, מכל צורה שהיא. והוא ההפך הגמור, של כל מה שישנו. וכל מה שישנו במקביל לקיומו של אלוהים, הוא מתנגד לקיומו של אלוהים. כי אלוהים הוא אין סופי. וכל מה שקיים מבלעדיו, הוא בעצם מאיים על קיומו של אלוהים, ומצמצם את קיומו של אלוהים, ומסתיר את קיומו של אלוהים. ולכן, אלוהים רחוק בריחוק אין סופי, מכל דבר שישנו. עד שמנקודת מבט מסוימת, אלוהים בכלל לא מכיר בקיומה של המציאות. כי בעיניו, אין עוד מלבדו, והמציאות לא קיימת כלל. ולכן, אלוהים שונא את המציאות, בשנאה אין סופית, כי היא ההפך הגמור שלו. ואפשר עוד לומר, שאלוהים אוהב את המציאות באהבה אין סופית, דווקא בגלל שהיא ההפך שלו. שעל ידי זה, היא משלימה אותו, כי היא הניגוד שלו. ומנקודת המבט הזו, אלוהים גם שונא את המציאות בשנאה אין סופית, דווקא מנקודת המבט, שהמציאות נמצאת באחדות איתו. שעל ידי זה הוא חווה חיסרון אין סופי, כי אין מה שישלים אותו, כי אין את הניגוד שלו. ולכן הוא שונא את עצמו ואת המציאות, שאין בה שום דבר שנפרד ממנו. ויש עוד נקודת מבט, שבה אלוהים גם אוהב ...