טיפשות ושיגעון מטבעם לא מאפשרים לאדם לראות את המציאות כפי מה שהיא באמת, וממילא הם גם לא מאפשרים לאדם להבין את מצבו בצורה נכונה ולפעול בהתאם. בקיצור, הטיפשות גוררת טעויות ושגיאות מיותרות. יחד עם זאת לטיפשות ואפילו שיגעון יש יתרון מאוד גדול.

והעניין הוא, כי לפעמים ישנם דברים מאוד חכמים ונכונים, שכדי להבין אותם לשם כך צריך טיפשות ושיגעון. כי מי שיתבונן בעניין יראה כי כל גאון הוא סוג של משוגע. וככל שהפער בין השכל של הגאון לבין השכל של שאר העם ככל שהפער הזה גדול יותר, כך הוא נחשב למשוגע יותר. ויכול להיות מצב שבו השכל של החכם האמיתי יהיה כ"כ גדול, עד כדי כך שהוא יחשב לשיגעון של ממש ביחס לשכל הרגיל.

כי מה שנקרא אצל בני האדם שיגעון, מאוד יכול להיות שזאת חוכמה מאוד גדולה ושכל מאוד גדול, עד כדי כך שזה נדמה לשיגעון. וכפי שכבר קרו דברים מעולם שבני האדם חשבו למשוגע כל מיני אנשים שונים שאמרו דברים שונים ושרק לאחר זמן התברר שהם צדקו. אלא שצורת המחשבה שלהם לא הייתה פופולארית ולכן חשבו שהם משוגעים וכולי.

ובאמת כל דבר שאותו האדם לא מבין, הוא יכול להראות בעיניו כסוג של שיגעון. עד שהוא מבין אותו ומבין את השכל שלו ורואה את האמת.

ואם נתבונן עוד נראה, כי כל חכם שיכנס לבית משוגעים יחשב למשוגע למרות שהוא חכם מאוד גדול. אלא שמרוב שהוא חכם כ"כ גדול, אם הוא לא יסתיר את החוכמה שלו, יחשבו שהוא משוגע. בקיצור לפעמים שכל מאוד גדול יכול להראות לאדם כשיגעון למרות שהוא באמת השכל האמיתי והאדם הוא זה שלא מספיק חכם כדי להבין אותו.

ואין הכוונה כמובן לומר שכל צורת מחשבה מוזרה ומשוגעת שהיא בהכרח חוכמה גדולה. אך הכוונה כן לומר שיתכן שיש שכל גדול ואמיתי שהוא נחשב לשיגעון מרוב זה שהוא גדול וכולי.

וכל זה אומר בעצם שתכונת השיגעון והטיפשות היא טובה. כי היא יכולה לעזור למשוגע להשתגע ולהפוך להיות אדם חכם ונורמאלי. היינו כי באפשרותו של האדם לנסות להגיע לפריצת דרך מחשבתית ולצאת מקיבעון מחשבתי ולחשוב על דברים נכונים שנראים אולי כשיגעון לפני שמבינים אותם בשלמות, וכל זה בזכות היכולת של האדם להיות טיפש.

כי לפעמים כדי להבין בן אדם חכם מאוד, לשם כך צריך לנסות לחשוב בצורה לא שגרתית אלא בצורה שיכולה להראות כשטות וכשיגעון. והיכולת של האדם לחשוב בצורה מטופשת, היא זו שמאפשרת לו להתחבר לשכל של החכם הגדול ממנו, ובסופו של דבר להיות חכם כמותו.

ובאמת מצד האמת מי שיתבונן עוד בעניין יראה, כי המציאות שלנו היא כ"כ חכמה, שכדי להבין אותה באמת, לשם כך צריך שכל כ"כ גדול שיכול להראות כשיגעון. וכפי שאכן המציאות מתנהגת לפעמים בצורה שנראית כמשוגעת. ובוודאי שהאדם לא חכם יותר מאשר המציאות, כי הוא רק חלק ממנה. וזה כמובן אומר שהמציאות נראית לאדם כמשוגעת רק משום שהוא המשוגע ולא מבין אותה. כך שכדי להבין את המציאות באמת לשם כך יש צורך בשכל גדול וכולי... שהוא כ"כ גדול עד שהוא יכול להראות כשיגעון של ממש.

והשאלה הנשאלת היא, א"כ מה בעצם ההבדל המהותי בין משוגע אמיתי לבין חכם גדול כ"כ גדול עד שהוא נדמה למשוגע?

והתשובה היא כי מה שמבדיל את החכם מהמשוגע זאת האמת. כי גם המשוגע האמיתי וגם החכם האמיתי שניהם לא חושבים בדרך המקובלת אלא בדרך שרחוקה מהמקובלת ושנחשבת לשיגעון לפי מידת הריחוק שלה מצורת המחשבה המקובלת...