לפעמים מה שנדמה לאדם כטיפשות מאוד גדולה הוא בכלל דבר חוכמה מאוד עמוק. שמרוב שהוא עמוק וקשה להבנה, לכן הוא נדמה לאדם כטיפשות או אפילו כטיפשות מאוד גדולה. מצד שני יכול להיות מצב שבו נדמה לאדם על דבר כלשהו שהוא דבר חוכמה מאוד גדול ועמוק וכולי, למרות שבאמת הוא טיפשות מאוד גדולה במסווה ובתחכום מאוד גדול. והשאלה היא, כאשר האדם לא מבין איזה עניין עמוק, כיצד באפשרותו לדעת האם זו טיפשות מאוד גדולה או חוכמה מאוד גדולה?

תשובה: מצד האמת הדרך היחידה לדעת על משהו האם הוא דבר חוכמה או דבר טיפשות, היא רק על ידי זה שיודעים את האמת ומשווים את הרעיון הספציפי אל ידיעת האמת. היינו כי כל זמן שהאדם לא רואה את התמונה המלאה ולא יודע את האמת כולה, הרי שיכול להיות שאותו הדבר שנדמה לו למאוד חכם, יכול להיות שהוא מאוד טיפש ולהפך. וכאשר האדם רואה את התמונה המלאה, רק אז הוא באמת מבין ומבדיל בין חוכמה לטיפשות.

ואחרי שהבנו שצריך לדעת את האמת כדי להבדיל בין חוכמה גדולה במסווה של טיפשות לבין טיפשות גדולה במסווה של חוכמה, עכשיו נשאלת השאלה מה בדיוק אמור לעשות האדם ברמה המעשית עד שהוא יגלה מה היא החוכמה ומה היא הטיפשות?

תשובה: ראשית יש להבין כי כדי לראות את התמונה המלאה, לשם כך צריך האדם להכיר גם את החוכמה וגם את הטיפשות. היינו כי התמונה המלאה כוללת בתוכה גם את הטיפשות וגם את החוכמה. וכאשר רואה האדם את התמונה המלאה, הרי שהוא בעצם אמור להבין גם את שורש השכל ואת שורש החוכמה שיש בתוך הטיפשות הכי גדולה.

כי באמת בכל דבר בעולם יש שכל כל שהוא. ושקר גדול הוא כזה שנקודת האמת שבו מאוד חזקה. וטיפשות גדולה היא כזו שנקודת השכל שלה מאוד חזקה. ומי שרואה את התמונה המלאה, הוא יודע להבין ולזהות ולהפריד בין שורש האמת שנמצא בתוך השקר לבין המעטפת החיצונית שלו. וגם להבדיל בין שורש השכל שנמצא בתוך הטיפשות הכי גדולה, לבין המעטפת החיצונית שלה.

ולמה אנחנו מקדימים את העניין הזה? כדי להבהיר לאדם שגם אם הוא יטעה, לא קרה שום דבר רע. כי באמת לפעמים כאשר האדם רוצה לראות את התמונה המלאה ולדעת את האמת, לפעמים הוא גם טועה אפילו בטעויות גדולות. משום שהשכל של התמונה המלאה גדול יותר מהשכל של הטיפשות. ולפעמים בדרך להגיע אל השכל הכולל של החוכמה והטיפשות, בדרך לכך עוברים דרך השכל הקטן יותר של הטיפשות. כך שחשוב לאדם להבין, שגם אם הוא טועה, זה לא קריטי.

דהיינו, אם נדמה לאדם על איזה שקר שהוא אמת, אין לו ברירה לאדם אלא ללכת אחרי נקודת האמת שלו. כי מבחינתו זאת האמת. ואם האדם חושב בטעות על איזו טיפשות שהיא דבר חוכמה, הרי שאין לו ברירה אלא ללכת אחרי מה שהוא מבין שזאת האמת והשכל.

וגם להפך, אם חושב האדם בטעות על איזה דבר אמת וחוכמה שהוא טיפשות ושקר, אין לאדם ברירה אלא להתרחק מאותו דבר השקר הטיפשות, למרות שהוא האמת. כי ביחס לנקודת המבט של האדם, הדבר הזה הוא שקר, ואין לו ברירה אלא להתרחק ממנו. כי על האדם ללכת אחרי נקודת האמת שלו וכולי.

אלא שכאשר האדם הולך אחרי נקודת אמת כלשהי ואחרי שכל כלשהו, עליו לנסות לקשר את עצמו אל הנקודה הפנימית של השכל ושל האמת שיש בתוך אותו הדבר. היינו כי אם נדמה לאדם על איזה דבר שהוא חוכמה מאוד גדולה ואמת מאוד גדולה, עליו ללכת אחרי הדבר הזה ולהתרחק מההפך שלו, למרות שיכול להיות כמובן שהוא טועה כנ"ל. אבל בנוסף על האדם להשתדל תמיד להסתכל אל תוך הדבר שבו הוא מאמין.

דהיינו, כאשר האדם הולך בדרך כלשהי שנדמית לו לאמיתית, על האדם להסתכל תמיד אל השורש הפנימי ואל השכל הפנימי שיש בתוך אותו הדבר. כי על ידי זה שהאדם מסתכל אל השכל ואל האמת שיש בתוך איזה דבר, על ידי זה הוא מתקרב אל השורש של האמת ושל השכל, ושאר התוספות המיותרות נעלמות.

וכן הוא הדבר גם להפך. היינו כי כאשר האדם מתרחק מאיזה דבר טיפשות ושקר, על האדם לנסות להבין את השכל ואת הסיבה שבגללה הוא מתרחק מהשקר ומהטיפשות הזו. כי על ידי זה האדם מחדד אצל עצמו טוב יותר את השכל של האמת וכולי. וכמובן שבאפשרותו של האדם גם לנסות להבין את השכל ואת האמת שיש בתוך הטיפשות, ולהבין גם מדוע זאת טיפשות.

ונסביר: בכל דבר טיפשות יש שכל. שכל כלשהו שיצא מפרופורציה ושהוא לא ממש מאוזן עם שאר הכוחות השונים. ובאפשרותו של האדם להתרחק מדבר טיפשות מכמה סיבות. אפשרות ראשונה היא, שהאדם מתרחק מדבר טיפשות, בגלל שהוא כרגע ממוקד באיזה דרך מחשבה אחרת, שהיא נראית לו יותר נכונה. דהיינו, האדם לא מעמיק את מחשבות בצד השני, אלא פשוט הולך בדרך כלשהי בלי להסתכל לצדדים.

מצב שני הוא שהאדם מתרחק מדבר הטיפשות משום שהוא מבין את הטיפשות של הדבר הזה ומשום כך הוא מתרחק ממנו. מצב שלישי הוא שהאדם מבין את דבר החוכמה והשכל שיש בתוך הטיפשות, אך הוא מבין גם מדוע דבר השכל הזה לא ממש מאוזן, ומשום כך הוא מתרחק ממנו אל השכל האמיתי...