אמת. שקר. מתי על האדם ללכת דווקא אחרי השקר ולא אחרי האמת?

לפעמים על האדם ללכת דווקא אחרי השקר ולא אחרי האמת. מתי? כאשר השקר הוא יותר אמיתי מאשר האמת. ונסביר: כאשר האדם מתלבט בין שתי דעות מנוגדות, הדרך הטובה ביותר לצאת מהסתבכות כזאת היא על ידי זה שהאדם מחפש את נקודת האמת שעליה כל הצדדים מסכימים. ועל ידי זה שהאדם נאחז באותה נקודת אמת שעליה כל הדעות שבתוכו מסכימות, על ידי זה הוא מתקדם אל האמת הגדולה יותר.

יחד עם זאת, ישנם מצבים שבהם האדם לא מוצא איזו נקודת הסכמה בין הדעות השונות שבו. ועליו לבחור בין הדעות השונות. ולפעמים האדם מגיע למצב שבו הוא מצד אחד מבין וחושב בשכל שלו על משהו אחד שהוא אמיתי, אך מהצד השני הרגש של האדם מרגיש את ההפך ורוצה ללכת דווקא לכיוון ההפוך. וכמובן שיכול להיות גם ההפך, שהאדם ירגיש שהאמת היא משהו אחד, אבל יחשוב שנכון יותר לעשות את ההפך.

וכאשר האדם מגיע למצב שבו הוא צריך לבחור בין שתי אפשרויות שונות, דהיינו, כאשר הוא לא מוצא נקודת הסכמה בין הדעות וחייב לבחור באחת מהן, במקרה כזה על האדם ללכת אחרי מה שיותר אמיתי עבורו, גם אם קיימת המחשבה שאולי זה שקר ושהאמת היא אחרת.

כי מי שרוצה להגיע אל האמת, עליו ללכת אחרי האמת. וגם אם נדמה לאדם שהוא רואה את האמת מולו, אבל בתוכו הוא יותר רוצה ללכת לכיוון ההפוך מהאמת, הרי שעליו ללכת אחרי נקודת האמת שלו, דהיינו, ללכת לכיוון ההפוך ממה שנדמה לו שזאת האמת.

כי הרצון של האדם ללכת אחרי השקר לפעמים הוא יותר אמיתי מאשר הרצון שלו ללכת אחרי אמת כלשהי. וממילא מאחר שכדי להגיע אל האמת צריך ללכת אחריה, ממילא על האדם ללכת אחרי נקודת האמת שלו דהיינו, אחרי מה שהוא חושב שאולי זה שקר, משום שמצד נקודת האמת שלו זה יותר אמיתי מאשר מה שנדמה לו לאמת.

ונחדד: כאשר האדם חושב על אמת יחסית כלשהי שהיא האמת המוחלטת, אדם כזה לעולם לא יקבל את הרעיון שעל האדם ללכת נגד האמת שמולו אל האמת שבתוכו. משום שבעיניו האמת נמצאת מחוץ לאדם והוא לא מבין שהאמת נמצאת בכל דבר, והאמת נמצאת רק במקום אחד, ולכן על האדם ללכת אל האמת היחסית שבעיניו היא נדמית לאמת מוחלטת.

לעומת זאת, כאשר האדם יודע את האמת האמיתית של המציאות ורואה את ההתגלמות שלה בכל דבר בעולם, הרי שמנקודת מבט כזו אדרבה כדי להגיע אל האמת האחת, צריך ללכת אחרי האמת היחסית דהיינו, אחרי נקודת האמת הפנימית שבתוך האדם.

וכאשר נדמה לאדם שהוא הולך נגד האמת, הרי שהוא באמת הולך נגד גוון אחד כלשהו של האמת, אל תוכו כדי לפגוש את שלמות הגוונים של האמת.

כי מה שנדמה לאדם שהאמת היא בכיוון ההפוך מנטיית ליבו, זה נכון אבל רק באופן חלקי. ז"א בוודאי שגם במחשבה שהאמת נמצאת מחוץ לאדם, בוודאי שגם בה יש נקודת אמת כלשהי. אלא שהאדם בטעות חושב שההפך ממה שהוא רוצה שזאת האמת המוחלטת, והוא לא מבין שגם מה שנדמה לו כאמת מוחלטת גם זו אמת יחסית.

וכאשר האדם רואה אמת כלשהי וחושב בטעות שהיא מוחלטת למרות שהיא יחסית, על ידי זה לפעמים נוצר בתוכו מאבק בין האמת שבתוכו לבין האמת שמולו. כי בטעות האמת שמולו נדמית לו כאמת מוחלטת.

אלא שמצד האמת, האמת שמולו היא אכן צד אחד של האמת אך היא לא האמת כולה. וגם האמת שבתוכו של האדם גם היא לא כל האמת אלא רק חלק של האמת. וכאשר האדם מסתכל על הדברים בצורה הזאת, הרי שבעצם הוא צריך לבחור בין אמת חלקית אחת לאמת חלקית אחרת. ובמקרה כזה בוחרים כמובן במה שהוא מרגיש יותר אמיתי, גם אם הוא נראה שהוא נגד אמת אחרת.

ולמה בוחרים דווקא בו...