קבלת השונה / לקבל את האחר / שנאת זרים / גזענות - מהי מהות העניין? מי שיתבונן בעניין יראה, כי ישנם בני אדם שמתקשים
לקבל את האחר ואת זה ששונה מהם. ומילא מתקשים
לקבל ולאהוב את זה ששונה מהם, אלא שיש כאלו שהם ממש
מרגישים סלידה שנאה ובוז, כלפי זה ששונה מהם. ושאלת השאלות היא, מדוע קשה כ"כ לאנשים
לקבל את מי ששונה מהם? ומי שיתבונן בעניין יראה, כי ההיגיון הוא שהאדם יקבל את כולם. מדוע? משום שהרבה יותר נוח לחיות בעולם שבו אוהבים את כולם, מאשר לחיות בעולם שבו האדם
מרגיש רגשות שנאה ובוז כלפי אנשים אחרים ששונים ממנו. וכאשר האדם שונא אנשים אחרים, וכאשר האדם חש דחייה מאנשים אחרים ששונים ... והיא מכילה בתוכה את הכל. ואם האדם היה חי בשלום עם עצמו, כמו שהמציאות חיה בשלום עם עצמה, הרי שעל האדם היה להכיל
ולקבל את כל מי ששונה ממנו. וכאשר האדם לא מקבל את כל מי ששונה ממנו, הרי שהאדם גורם לכך שהוא עצמו פחות נהנה מהחיים שלו. כך שמצד ההיגיון, על האדם היה
לקבל את מי ששונה ממנו. וישנם מצבים, שבהם לא רק שהאדם לא אוהב את זה ששונה ממנו, ולא רק שהוא לא מקבל אותו, ולא רק שהוא
מרגיש כלפיו שנאה וחוסר
כבוד, אלא הוא גם
מרגיש פחד וחרדה מפניו. כי ישנם אנשים שהם
חרדים ומרגישים פחד וחרדה מדברים שהם שונים מהם. והאדם
מרגיש חרדה מכך שהדבר
השונה ישפיע עליו. ומכך שהדבר ששונה ממנו יתקרב אליו. וכיו"ב עוד
חרדות שונות של האדם, ממה ששונה ממנו. והשאלה היא למה? למה אנשים כ"כ קשה להם
לקבל את מה ששונה מהם? והעניין הוא, כי החיים הם טובים. אבל הבעיה היא, שהם טובים מידי. כי אילו כדי להיות מאושר היה צריך להתאמץ או לעשות פעולה ... הוא פשוט מידי . והאדם קשה לו להכיל בתוכו דבר שהוא פשוט מידי. ולכן האדם יוצר לעצמו כל מיני בעיות, כדי שהוא יוכל
להרגיש שהוא עושה משהו לטובת עצמו וכולי. והאבסורד הוא, שבסופו של דבר, כל אדם שואף להגיע אל האושר המושלם. ואם יחשוב האדם על האושר המושלם, ... לשם כך צריך ליצור רע. כי אם הכל טוב, אז אין על מה להתאמץ. ולכן האדם יוצר איזה דבר רע, כדי שהוא יוכל להילחם בו,
ולהרגיש טוב מכך שהוא הצליח בכוחות עצמו לנצח איזה רע כלשהו. כי הדבר הזה עוזר
לאגו ולגאווה של האדם
להרגיש טוב עם עצמם. והאדם שלא מסוגל ליהנות בצורה פשוטה מההרמוניה עם המציאות, הוא מנסה כל הזמן להגדיר את עצמו, ולהגדיר לעצמו אויבים ודברים ... לחיות בגהינום. והאדם יוצר את הגהנום של עצמו, במו ידיו. כי אילו היה רואה האדם את הטוב שיש בכל דבר, הרי שהאדם היה
מרגיש בגן עדן ממש. כי כל המהות של גן עדן, היא שהאדם מגיע למצב שבו הוא רואה את הטוב שיש בכל דבר, ונהנה מכל דבר. אבל, זה פשוט מידי. והאדם לא תמיד מסוגל להכיל בתוכו את גן עדן. ולפעמים האדם מעדיף להתחכם, ולנסות להמציא את הגלגל מחדש, למרות שהכל
עובד טוב כמו שהוא. והאדם במקום פשוט לשתוק וליהנות, במקום זה הוא מעדיף להתאמץ ולסבול. והאדם בבחירה חופשית של עצמו, עוזב את גן העדן, ועובר ... שכדי להיות מאושר לא צריך לעשות שום דבר, ומאחר שאי אפשר לעשות שום דבר כדי להיות מאושר, ומאחר שהאדם כן רוצה להתאמץ
ולהרגיש שהוא עושה משהו, משום כך האדם צריך להגדיר לעצמו כל מיני דברים רעים שבהם הוא ילחם. והכל זה רק משום שהאדם לא מסוגל פשוט לשתוק וליהנות מהדברים כפי מה שהם. וכאשר האדם צריך להמציא לעצמו איזה דבר רע להילחם בו, כדי לנצח את האויב הדמיוני וכדי
להרגיש טוב עם
האגו, על ידי זה האדם מתחיל לחפש את
השוני שיש בין הדברים