בחירה חופשית, לשבת לקום, להיות אלוהים דרך כל
רצון ופעולה, מי מפעיל אותך, מי מפעיל את
הרצונות שלך - פרומו שאלה: אין מה לשאול, למה אני יושבת? כי הדברים נעשים בלי שאני שולטת בהם, אבל עדיין יש אני. אליעד: אם באמת היית חושבת שהכל ... הקור. אבל אף על פי כן את חווה שיש לך
בחירה, למה? כי זה שקר לך, זה לא מחייב אותך ללבוש סוודר. לכן יש חווית
בחירה. שאלה: אבל יום אחרי זה, חשבתי שוב על הנושא, ולא חוויתי את חווית
הבחירה, אבל בכל זאת יש שם אני, שמסתכל מה שקורה. אליעד: בואי נדבר על הנושא, למה האדם יושב על הכסא? האדם עושה את כל מה שהוא עושה, בגלל שזה מה שהוא
רוצה לעשות. האדם עושה בגלל שהוא
רוצה. עכשיו השאלה היא, למה רצית? עכשיו כשמתבוננים, רואים שזה בגלל שרצית להרגיש טוב, ואז יש שתי שאלות, האחת, למה רצית להרגיש טוב? והשאלה השנייה, ... טוב, בצורה של ללבוש סוודר? יכולת
לבחור למשל שיהיה לך טוב, אם לא תלבשי את הסוודר. אם האדם מתבונן פנימה, הוא מגלה שזה לא יכול להגיע מתוכו. למה? כי האדם תמיד יוכל לשאול למה? למשל כי ... את זה. אז למה את יושבת על הכסא? כי את
רוצה לשבת על הכסא. ואם האדם בטוח שהוא יושב על הכסא, כי זה מה שהוא
רוצה, אז הוא תקוע היכן שהוא תקוע. ואם לא יהיה לו כסא, הוא ירגיש רע. מה אני אומר, תשאל את עצמך, למה אני
רוצה לשבת על הכסא? והשאלה קודם כל תוביל אותך, שאתה לא יודע למה את
רוצה לשבת על הכסא. שלב ראשון תכיר בכך שמה שאתה חושב הוא לא נכון, ואתה לא יודע. תשחרר את האחיזה שלך, במחשבה שלך שאומרת, שאתה הוא זה
שבוחר לשבת על הכסא. אז מי גורם לכך שתשבי על הכסא? מי שאחראי
לרצונות שלך. מי אחראי
לרצון שלך? את זה בטוח לא, אז מי זה? אולי זאת המציאות, אולי זה שום דבר, אולי זה כלום, אולי זה לא יודעת, אולי זה אלוהים, אבל את זה לא, זה משהו אחר. ... שתהיי קיימת, והיא אחראית שיהיה לך
רצון כזה או אחר. והיא אחראית גם לכך שתחשבי שאת
רוצה, היא אחראית לכל. ואם את מבינה את זה, את הופכת להיות קטנה ביותר, אוטומט. כי זה לוקח לך את כל הרוח. המציאות מכילה בתוכה את הזמן והמקום, אבל ... פעם שאת חושבת שאת משהו, תשאלי, למה אני
רוצה? למה אני עושה? וכשתסתכלי מספיק עמוק, את תראי שאת חלק מהמציאות. יש מציאות שהיא עושה, אם תהיי בהבנה הזאת, זה יגרום לך לחוות שאת כלום שאלה: אבל ... אני שואלת למה אני יושבת? ומבינה
שהרצון גורם לי לשבת,
ושהרצון מניע אותי, ואת
הרצון מניעה המציאות, שנקרא לה הראשון, או הלא ידוע. זה שמניע אותי הוא הלא ידוע. גם את האני, הלא ידוע יצר, ואם אני מבינה זאת, אני מבינה שאני הלא ידוע. שאלה: איך מזה שאני
רוצה, זה הופך להיות אין אני? אליעד: את יושבת על הכסא, למה את
בוחרת לשבת על הכסא? שאלה: כי זה נוח לי. אליעד: האם זה שנוח לך יותר לשבת, זה מחייב אותך לשבת? לא. אז לפי מה את מחליטה לשבת? התוצאה היא שאת יושבת, מה הסיבה שאת יושבת? כי את
רוצה, למה את
רוצה. כי זה נוח לך. ולכן בגלל שאת
רוצה את הנוח, את
רוצה לשבת ולכן יושבת, נכון? אז האם בגלל שזה נוח לך, זה מחייב אותך לשבת או שאת יכולה להתנגד לתחושת הנוח ולא לשבת? לא, אני יכולה להתנגד. יש משהו ... לא, זאת אומרת שיש לך בעיה, כי את לא
רוצה את הדרך המקצועית הקיימת, נכון? כן. אז למה את לא