...
לדעת שום דבר וכן
לדעת שום דבר - ידיעת הכלום /
לדעת כלום /
לדעת שום דבר / לא
לדעת שום דבר ובו יתבאר עניין ידיעת הכלום, ועניין תכלית הידיעה, שהיא שלא נדע. והעניין הוא, שאחרי שלא מבינים שום דבר, אח"כ מבינים שום דבר. כי הבנת הכלום / ... כי הדבר הידוע, נכנס בתוך המחשבה של האדם שיודע אותו ומתאחד איתו. והאדם יודע, רק ידיעות סופיות שיש להן גדר וגבול. כי כדי
לדעת משהו, לשם כך צריך להגדיר ולהגביל אותו. ולכן האדם לא יכול
לדעת את האין סוף, כי אין לו גדר וגבול ואחיזה כלל. כי ברגע שהגדרת אותו, הוא כבר לא האין סוף. ואם חשבת עליו, הוא כבר לא אין סופי, וא"כ לא חשבת עליו ... את מחשבתו מאפשרי המציאות, על ידי שלילת האפשרי, על ידי זה בסופו של דבר האדם מגיע לידיעת המחוייב. כי את המחוייב, אי אפשר
לדעת באופן ישיר מוגדר ורצוני שנובע מהאדם עצמו. כי אם התהליך הוא רצוני ומוגדר, אז כל ידיעה, היא לא של המחוייב. כי המחוייב, הוא לא המוגדר. כי מה שהוא ... הרי שגם זו מחשבה על דבר מוגדר. כי גם לומר על דבר שהוא חסר כל הגדרה, גם זו הגדרה. ולכן הדברים הם תמיד מוגדרים. והדרך
לדעת את הלא מוגדר, היא על ידי זה שהמחשבה של האדם, מרחיקה את עצמה מהלבושים של המציאות. וכאשר האדם מרחיק את המחשבה שלו מהלבושים של המציאות, על ידי זה ... של המציאות. כי האחדות של המציאות, הלא היא מהות המציאות, היא הדבר שאינו ידוע. משום שהיא חסרת כל צורה. והתודעה, לא יכולה
לדעת דבר שאין לו צורה. כי המחשבה אוחזת את הדבר, על ידי הצורה וההגדרה שלה. ולכן האדם לא יכול
לדעת את מהות המציאות, כי אין לו איך לאחוז בה. אבל, אם האדם משחרר לגמרי את האחיזה שלו בהגדרות, אז האדם חווה שהוא לא יודע שום דבר מוגדר. ולאחר מכן מה שבעצם ... דבר. ז"א שאי ידיעת השום דבר, הופכת לידיעה חיובית של השום דבר. וזוהי תכלית הידיעה שלא נדע, שהאדם יודע את הכלום שאי אפשר
לדעת אותו. ונחדד: כי יש הבדל גדול בין לא
לדעת שום דבר, לבין
לדעת שום דבר. ואחרי שהאדם זוכה לא
לדעת שום דבר, אח"כ הוא יודע את השום דבר. ואח"כ כאשר הוא חוזר מהביטול, גם אח"כ הוא יודע את השום דבר, ברצוא ושוב על ידי הרשימו וכולי... ובכל פעם שהאדם חווה ...