אליעד: בסיפור של הרשלה יום אחד להרשלה לא היה מה לאכול והוא ביקש שיארחו אותו, עשיר אחד אירח את הרשלה אבל הוא לא כל כך אהב אותו אז הוא הגיש לו אוכל "לא טוב".

מה עשה הרשלה? שאל את בעלת הבית אם יש לה קצת סוכר לתת לו? מה עשתה בעלת הבית ראתה את הסוכר בארון והסתירה אותו ואמרה אין לי סוכר לתת לך.

מה עשה הרשלה? סיפר לה על מגפת סוכר, שיש בחנויות עכברים שמנסים להרעיל אותם אבל העכברים מאוד חכמים הם לקחו את הרעל עכברים ושמו אותו בתוך הסוכר, ופירסמו מודעה שכל הסוכר שבעיר הוא רעיל.

ואז בעלת הבית אמרה לו שהיא נזכרת שהעוזרת שלה קנתה היום סוכר, מה אני יעשה עכשיו עם הסוכר? אמר לה הרשלה שהוא מוכן לבדוק אם הסוכר רעיל או לא, שאלה אותו איך תבדוק? אמר לה שתביא סוכר וכפית מכסף בכדי שהבדיקה תהיה מדויקת.

הרשלה טעם מהסוכר ושיחק אותה מת, שאלה אותו אם הוא בסדר? אם הסוכר בסדר? ואמר לה שהוא צריך לבדוק עוד פעם עד שלבסוף סיים את כל הסוכר, ובסוף הרשלה אמר לבעלת הבית שהסוכר שלה (שכבר נגמר) כבר לא רעיל, ומחר הוא יבוא לבדוק את הבשר, ואז היא הבינה שעבדו עליה.

מה שהרשלה לא ידע זה שבעל הבית הוא הרופא שיינים של העיר ומבחינתה תאכל כמה סוכר שאתה רוצה בסוף אתה צריך להגיע לרופא שיינים, זה ההיפוך של ההיפוך.

האם בעלת הבית הייתה חכמה או טיפשה?

ש: חכמה, כי לבסוף היא ידעה שהוא יצטרך להגיע לבעלה לרופא שיינים.

אליעד: עכשיו בוא ננתח את הטעות שבעלת הבית עשתה? מה היא הייתה אמורה לעשות? מה היא הייתה אמורה להגיד לו?

בספר "להיות אלוהים" בפרק הראשון כתוב לפני שאתה הולך בדרך מסוימת תבדוק אם היא בכלל מביאה אותך למטרה?

בעלת הבית הייתה צריכה לשאול אותו אחרי הכפית הראשונה של הסוכר מה שונה הכפית השנייה מהראשונה שתגלה משהו אחר?! אם הסוכר רעיל אז מה זה משנה כפית אחת שתיים או שלש?!

עכשיו מה השכל שבדבר? זה כמו עם הרצונות נגיד יש לך רצון ואתה אומר בוא נמלא את הרצון כדי להרגיש טוב, ואחרי שאתה ממלא אותו אתה מגלה חיסרון אחר, ואז הרצון שולח אותך למלא עוד רצון...