... חוסר השכנוע של ברק אובמה, העימות של ברק אובמה מול מיט רומני, ברק אובמה נגד מיט רומני, חוסר ההשפעה של ברק אובמה, סודות השכנוע וההשפעה של אובמה,
איך לנצח בויכוחים? איך להשפיע על אנשים? רטוריקה / דיבייטינג / NLP / לתכנת את התת מודע / תכנות התת מודע / אסטרטגיות שכנוע ועוד... וכאן אנתח חלקים ונקודות להתבוננות, בקרב
הויכוח הראשון שהתרחש בין נשיא ארצות הברית ברק אובמה, לבין המועמד לנשיאות, מיט רומני. ואראה כיצד אפשר להעביר מסרים ... את סודות חוסר השכנוע של ברק אובמה, ואת סודות חוסר ההשפעה של ברק אובמה. ואתן דוגמאות, כיצד ברק אובמה התנסח, וכיצד הוא היה אמור להתנסח. ואתן המון טכניקות
איך לנצח בדיבייטינג ואיך לנצח בויכוחים ועוד... ולפני שאתחיל
לנתח את המסרים המילוליים של שני המועמדים, אתן נקודה להתבוננות על צורת ההתנהגות הויזואלית של המתמודדים. ואדבר על לחיצת הידיים של ברק אובמה ושל מיט רומני, שהתרחשה לפני וגם אחרי
הויכוח שלהם. ומי שיסתכל על לחיצת הידיים שלהם ויתבונן על המיקום שבו הם לחצו את הידיים שלהם, ביחס לבמה שעליה הם עמדו, יראה כי גם לפני שהם התחילו את
הויכוח שלהם וגם אחרי שהם סיימו את
הויכוח שלהם, בשני המקרים הם עמדו בצד שיותר קרוב למיט רומני מאשר לברק אובמה. ז"א שאם ניקח את הבמה שעליה הם עמדו, ונחלק אותה לטריטוריה של ברק אובמה ולטריטוריה של מיט רומני, נראה כי לפני
הויכוח שלהם, ברק אובמה הגיע באופן יחסי לתוך הטריטוריה של מיט רומני כדי ללחוץ לו את היד. כאשר לפני
הויכוח, באופן יחסי ברק אובמה עדיין עמד באמצע הבמה. אבל בסוף
הויכוח שלהם, אחרי שהם סיימו
להתווכח, שם ניתן לראות בבירור כי לחיצת היד של ברק אובמה מתבצעת ממש צמוד למקום שבו עומד מיט רומני. כאשר, בפועל נראה ... להגיע לאזור שלו, כדי שיראה כאילו מיט רומני בא ללחוץ לו את היד, ולא כמו שזה נראה כרגע. ולמרות שאולי העניין הזה נראה כשולי וכקטן, אבל בתת המודע של הצופים
בויכוח שלהם, הדבר הזה מעביר מסר משמעותי. וכמובן שההסבר הנ"ל נותן משמעות נוספת, לכך שלפני
הויכוח שלהם, ברק אובמה עמד בערך באמצע הבמה כאשר הוא לחץ את היד למיט רומני, אבל אח"כ הוא הלך עד אליו, כדי ללחוץ לו את היד. וזה מסר ויזואלי משמעותי... ועכשיו אתחיל בניתוח משפטים מתוך
הויכוח של נשיא ארצות הברית ברק אובמה, עם הטוען לכתר, מיט רומני. ברק אובמה: "אבל כולנו יודעים שעדיין יש לנו הרבה עבודה לעשות. ולכן
השאלה כאן הלילה, היא לא איפה היינו, אלא להיכן אנחנו הולכים" (but we all know that we've still got a lot of work ... יראה, כי נאמרו כאן שני משפטים. כאשר המשפט הראשון קובע עובדה שכולנו יודעים שיש לנו הרבה עבודה לעשות. והמשפט השני אומר, שבגלל זה עלינו להסיק מכך שעלינו לשאול
שאלה כלשהי, כזו ולא אחרת. ומי שיתבונן יראה, כי מצידו של ברק אובמה, הוא היה מעדיף שכולם יסכימו איתו על המשפט ... בצורה יותר משכנעת, בצורה שבה המשפט הראשון שלו, היה בעצם החלק הראשון של המשפט הבא שלו. ז"א במקום לומר "אבל כולנו יודעים שעדיין יש לנו הרבה עבודה לעשות. ולכן
השאלה כאן הלילה, היא לא איפה היינו, אלא להיכן אנחנו הולכים", במקום זה היה עליו לומר "אבל ומאחר שכולנו יודעים שעדיין יש לנו הרבה עבודה לעשות נקודה פסיק, לכן
השאלה כאן הלילה, היא לא איפה היינו, אלא להיכן אנחנו הולכים" סוף משפט. שאז בצורת ניסוח שכזו, סימן
השאלה של השומע נופל על הסוף של המשפט שאומר,
שהשאלה שצריכה להישאל היא כזו ולא אחרת. וממילא השומע מקבל את המסר הסמוי, שהוא התחלת המשפט, בלי להטיל בו ספק. ואסביר: כאשר המוח שומע משפט עם סימן נקודה בסופו, אוטומטית המוח לוקח את המסר המרכזי של המשפט, ומטיל בו ספק
לבדוק האם הוא אמת או לא. ולכן, לא היה כדאי לשים סימן נקודה וסוף משפט אחרי המשפט הראשון, אלא היה כדאי לחבר אותו למשפט השני ולומר אותם כמשפט אחד, כדי שהספק ייפול על הסוף של המשפט השני, ולא על המשפט הראשון. ועכשיו אנתח את המשפט שאומר "ולכן
השאלה כאן הלילה, היא לא איפה היינו, אלא להיכן אנחנו הולכים", שגם הוא כמובן טעות של ניסוח. ולמה? כי אם אתה לא רוצה שישאלו אותך משהו, אז אל תזכיר אותו בעצמך. והיה נכון יותר לומר משפט כגון "ולכן,
השאלה היחידה שכולנו צריכים לשאול כאן הלילה, היא להיכן אנחנו הולכים..." ואם הוא רוצה, הוא יכול להוסיף גם "ולא שום
שאלה אחרת" וכיו"ב. אבל בכל מקרה, לומר משפט שאומר
"השאלה כאן הלילה, היא לא איפה היינו, אלא להיכן אנחנו הולכים", זאת כמובן טעות, שבה אתה מזכיר את נקודת התורפה שלך ואת מה שאתה לא רוצה שישאלו אותך. ואוטומטית, ברגע שאתה אומר למישהו,
השאלה כאן היא לא X, אוטומטית המוח של השומע שואל את עצמו, אולי
השאלה כאן היא דווקא X? ולמה הוא לא רוצה שנשאל על X? ועוד אוסיף ואומר, שגם הניסוח של "ה