שעמום = זמן שבו האדם אינו מוצא את עצמו.
שעמום = זמן שבו האדם אינו מוצא בו שום דבר טוב להיאחז בו.
שעמום = זמן שאינו מקרב את האדם אל תכלית כלשהי.
כאשר עבודה / פעולה אינה נותנת לאדם שום תועלת = עבודה משעממת.
שעמום = חוסר ריגוש = חוסר הרגשת טוב.
שעמום = מוות = רצון להיעלם.
הדבר הטוב ביותר שהאדם יכול לעשות עבור עצמו, זה לא רק להעלים את השעמום לגמרי, אלא להעלים גם את האפשרות לשעמום. דהיינו, להגיע למצב שבו לעולם האדם כבר לא יוכל יותר להשתעמם.
הדרך היחידה להעלים את השעמום לגמרי, היא על ידי שהאדם מפענח ומגלה מהו הטוב התמידי שנמצא בכל רגע באשר הוא.
בכל רגע באשר הוא יש טוב כלשהו, טוב שבגללו הרגע הזה קיים.
גם אם הרגע הזה נדמה למשעמם ולחסר תכלית, עדיין יש תכלית ומטרה כלשהי שלשמה הרגע הזה קיים.
כאשר נדמה לאדם שאין שום תכלית שלשמה הרגע הזה קיים / שלשמה הוא קיים ברגע הזה, הרי שמשעמם לו.
כאשר האדם מגלה את הסיבה הטובה והתכלית הטובה שבגללה כל רגע קיים, הרי שלעולם לא משעמם לו.
הסיבה שמשעמם לאדם היא משום שההנאה שלו נובעת מהצורה החיצונית של המציאות ולא מהמציאות עצמה.
פירוש: כאשר ההנאה של האדם נובעת מהאירועים השונים שמתרחשים לאורך הזמן, הרי שיכול להיות מצב שבו האירועים לא יספקו לאדם הנאה.
לעומת זאת, כאשר האדם נהנה מהמהות של המציאות, דהיינו, נהנה מהמציאות כפי שהיא, הרי שמצידו של האדם אין תלות רגשית בצורה חיצונית כלשהי של המציאות. ההנאה באה מהמציאות עצמה ולא מהצורה החיצונית שלה.
כאשר ההנאה של האדם נובעת מהשורש של המציאות, היינו מהדבר שאינו משתנה לעולם, הרי שהוא אינו יכול להרגיש שעמום אלא רק תחושה של התחדשות וטוב בכל רגע מחדש.
הדרך להגיע אל המצב שבו ההנאה של האדם נובעת מהטוב שנמצא בכל רגע ולא מהצורה החיצונית של האירועים בכל רגע, היא על ידי התנתקות רגשית מהחיצוני והתחברות רגשית למהות הפנימית.
כאשר האדם מרגיל את עצמו ליהנות מהמהות החיובית של דברים, בלי קשר לצורה החיצונית שלהם, הרי שזה מקרב אותו ליכולת ליהנות מהמהות הטובה של המציאות בלי קשר לצורה שלה.
הדרך להגיע אל הטוב האמיתי שמחייה את כל הרגעים שבציר הזמן באופן שווה, הוא על ידי מחקר והבנת המציאות.
מחקר והבנת המציאות = לחפש את המאחד שיש בכל האירועים השונים = לחפש את האחדות המאחדת את כל המציאות.
לחפש את האחדות = לראות תמיד במה דומים הדברים אחד לשני ולא במה הם שונים.
לחפש את האחדות = לחפש את המכנה המשותף שיש בין דברים שנראים שונים זה מזה.
לחפש את המכנה המשותף = לחפש את השורש.
כאשר האדם מחפש תמיד את מה שדומה ומאחד בין דברים שונים, על ידי זה בסופו של דבר הוא מגיע לנקודה שבה כל המציאות כולה נתפסת בעיניו כדבר אחד.
כאשר כל האירועים נתפסים כדבר אחד, אז אין כבר יותר שעמום.
שעמום = חוסר תכלית ברגע הזה = האדם חושב שרגע אחר שונה מהותית מהרגע הזה.
כאשר נדמה לאדם שברגע אחד יש תכלית וברגע אחר אין תכלית, הרי שקיימת אפשרות לשעמום.
כאשר האדם רואה את כל האירועים השונים של המציאות כדבר אחד, הרי שלכולם תכלית זהה.
כאשר האדם מפסיק לחפש תכלית של רגע אחר, כי הרי שום רגע אינו...
050-3331-331