מחשבה טורדנית מסוכנת, אוהבת להסתכן, דחף להסתכן,
אובססיה מסוכנת,
מחשבה מסוכנת, לוקחת סיכונים, התגרות במוות,
מחשבה טורדנית, מחשבה אובססיבית, ocd, או סי די, מחשבה כפייתית אז המעשה שהיה כך היה בן אדם יושב בבית, עד כאן הגיוני? הגיוני ואז נגיד פתאום הוא רואה חוט חשמל נגיד זז מהמקום בסדר ואז מה שהוא עושה ניגש לחוט ... על הוא פשוט נוגע בו בצורה שהוא לא יתחשמל. עכשיו כמובן שהוא משחק עם המזל כי מתישהו הוא ימות, מתישהו הוא ימות מהסיפור בנוסף זה גם סוג של
OCD כי יש לו
אובססיה כזאת לגעת בחשמלי אוקי. ש: דיברנו על זה. אליעד: אני יודע שדיברנו על זה, מה דיברנו על זה מה זכור לך. איך מנתחים את זה? ש: שהוא בא להראות שלא אכפת לו למות משהו כזה. אליעד: לא יש גרסה אחרת לאירועים. ש: שהוא בכלל
מפחד למות. אליעד: כן ש...? ש: שהוא יותר מדי
מפחד למות. אליעד: אז בא נראה שנייה אז מה האמת בא נראה את האמת, אם הבן אדם היה בטוח במאה אחוז שזה לא יכול להרוג אותו הוא לא היה נוגע בזה, אוקי מנתחים עם בן ... ואז הוא צריך לבדוק "מה קורה אם נגעתי בזה ובזה אם זה יהרוג אותי או לא" וזה לופ שלא יוצאים ממנו. זאת אומרת הבן אדם נוגע בחוט חשמל או מסתכן
מהמחשבה שלו הוא כל כך
מפחד ממה יקרה לו אם הוא ימות שבגלל זה הוא לא יכול להתרכז בדברים אחרים. עכשיו הוא לא רוצה למות אבל הוא כל כך
מוטרד מזה שהוא חייב לוודא שהוא לא ימות, אוקי ומתישהו הוא כנראה ימות אם הוא יבדוק יותר מדי "אם אני אמות או לא" מתישהו הוא ימות. ולכן מה הדרך לטפל בזה? הדרך לטפל בזה היא כדלקמן, כאשר המוח אומר לך "תקשיב אתה חייב לגעת בזה כדי שלא תמות וכי זה
מטריד אותך אם תמות או לא" התשובה הדרך לברוך
מהמחשבה היא לא על ידי זה שאתה מוכיח למוח שאתה לא תמות מזה על ידי זה שאתה משכנע את המוח "לא אכפת לי למות מזה". זה הרעיון כי אתה תצליח לקחת את
המחשבה שמטרידה אותך "תקשיב יש לך סכנה בבית" אתה תצליח להיפטר
מהמחשבה הזאת או על ידי שתגיד "טוב אין לי סכנה בבית כי נגעתי בזה ולא נהרגתי" או על ידי שתגיד "לא אכפת לי שיש לי סכנה בבית כי לא אכפת לי למות" שזה הפתרון היותר נכון. הבנו? ש: בטוח הוא חושב על
פחד ממוות כאילו אבל לא יכול להיות שזה יהיה משהו אחר. אליעד: יכול להיות אתה צודק יכול להיות, מה שבדקנו זה מה שהיה. ש: אז תקשיב אני נכשלתי בשני המבחנים אני ... שגם מה שדיברנו עכשיו לא הבנת. ש: שבוע הבא אני לא אבין עוד פעם. אליעד: את הבנת מה דיברנו עכשיו מה הבנת תסבירי? ש: שאנחנו לא פוסלים לו את
המחשבה כאילו יש
מחשבה שיש לו בבית משהו שיכול להרוג אותו
והמחשבה הזאת לא נותנת לו מנוחה. אליעד: כן. ש: ואנחנו לא פוסלים לו את
המחשבה הזאת ואומרים לו "תקשיב זה לא יכול להרוג אותך" אנחנו מביאים אותו למקום שהוא יגיד "וואלה לא אכפת לי אם זה יהרוג אותי". אליעד: כמובן שבכל הדברים האלה כשמסבירים ... צריך לשמור על הגבול שהוא לא ילך להתאבד שהוא לא ילך בקטע שהוא באמת יהרוג את עצמו או שלא ימנע איזה, לכן צריך לשמור על האיזון של "אוקי אל
תפחד למות אבל תרצה למות" זה גם כן סוג של פרספקטיבה. ש: בסדר רק שגם יהיה כאילו אכפת לו. אליעד: בסדר רק חידדתי אמרתי גם את הסיפור הזה. טוב הבנו? ש: ואל תנסו את ...