ישנם בני אדם שמשתדלים תמיד לראות את חצי הכוס המלאה, וישנם בני אדם שרגילים לראות את חצי הכוס הריקה. כאשר האדם רוצה שיקרה משהו, וקורה משהו שונה ממה שהוא רצה, זה שרואה את חצי הכוס המלאה, יסתכל בעיקר על הדברים שהתרחשו כפי מה שהוא כן רצה, וזה שרואה את חצי הכוס הריקה, יסתכל בעיקר על הדברים שקרו אחרת ממה שהוא רצה.

ולכאורה, זה שרואה רק את חצי הכוס המלאה, טוב יותר. מדוע? משום שנראה שטוב לו יותר. כי הוא מרוצה יותר, ממה שכן קרה, כפי מה שהוא רצה. ומצד שני אפשר לומר, כי זה שרואה את חצי הכוס הריקה, הוא דווקא אדם יותר אמיתי, שמסתכל על האמת כפי מה שהיא, ולא מנסה לנחם את עצמו בניחומים לא אמיתיים.

ואדרבה, להסתכל על חצי הכוס הריקה, מאפשר לאדם גם למלא אותה. אך זה שמסתכל רק על החצי המלא, הוא עלול להישאר רק עם חצי כוס מלאה, במקום למלא גם את החצי הריק. אז מה טוב יותר?

ולכאורה, המצב האידיאלי הוא, להסתכל על חצי הכוס המלאה, ולהיות שמח בחלקך, ותוך כדי זה לנסות גם להסתכל על חצי הכוס הריקה, ולנסות למלא גם את החצי הריק. אלא, שצורת המחשבה הזאת, די קשה לביצוע. כי קשה מאוד לאדם להכיל בתוכו את שני ההפכים האלו. גם להיות מרוצה ממה שיש, וגם לנסות לשנות את מה שלא ממש מסתדר לו. אז מה עושים? מה נכון יותר לעשות?

תשובה: צורת ההסתכלות האידיאלית היא להסתכל אך ורק על האמת, וכחלק מזה לקחת את הכל בפרופורציה הנכונה. ונסביר: להסתכל על האמת משמעותו היא, להסתכל גם על חצי הכוס המלאה וגם על חצי הכוס הריקה. ולהיות מרוצה, גם מחצי הכוס המלאה וגם מחצי הכוס הריקה. ובו זמנית, אפשר לנסות גם, למלא את הכוס עוד יותר, ואפילו לשפר את האיכות, גם של חצי הכוס המלאה.

כאשר האדם מסתכל רק על חצי הכוס המלאה בלבד, על ידי זה קיימת אצלו הדחקה כלשהי, של חצי הכוס הריקה. וזה כמובן מיותר ואין בכך צורך. כי באמת, אפשר להסתכל גם על חצי הכוס הריקה, ולהיות מרוצה גם ממנה, על ידי זה שלוקחים את הכל בפרופורציה המתאימה...