יש מאין - למה זה לא אפשרי כלל? ואיך אין שום שאלה כלל? כאשר האדם מתבונן אל תוך מהות המציאות שלנו, הוא מבין, שכל מה שישנו, אלו צורות שונות שנמצאות בתוך זמן ומקום, והזמן והמקום עצמם, הם צורות של כלום, שהוא חסר את צורת הזמן והמקום. והאדם בעצם רואה, כיצד הכל מתהווה
יש מאין. והאדם תוהה, כיצד זה שהכל מתהווה
יש מאין. כי האדם רגיל לחשוב, שיש, יכול להתהוות רק מיש, אך
יש מאין, לא יכול להתהוות כלל. והסיבה שנדמה לאדם, שיש, לא יכול להתהוות מאין, היא משום המהות המנוגדת, של היש ושל האין. כי מה שאיננו כלל, דהיינו, האין, כיצד שייך לומר, שממנו יתהווה ... התפישה שלו, ויתייחס גם אל האין כאל משהו ממשי, הרי שממילא הכל ברור לגמרי, ללא שום שאלה כלל. ולא כך הוא, כי התהוות
יש מאין, היא לא אפשרית כלל. ומצד האמת, לא רק התהוות של
יש מאין אינה אפשרית כלל, אלא שאפילו התהוות של יש מיש, גם היא לא אפשרית כלל. ובפועל, אין במציאות שלנו שום התהוות כלל אף פעם. כי כאשר לדוגמא השולחן נוצר מהעץ, שום דבר חדש לא מתהווה ... סוף הישויות, לא משתנה כלל, אלא רק ההרכבה והסדר של הצורות משתנים. והתהוות פירושה, שהכמות עצמה משתנה. והתהוות של
יש מאין, פירושו, התהוות של ריבוי אין סופי, מתוך אחדות אחת. כי המהות של הכל היא אחת, כי אין שתי מהויות, אלא יש רק מהות אחת. כי שתי מהויות, או שהן אינן נפרדות זו מזו בשום דבר, וא"כ ... הצורה, היא המהות של המציאות. ולכן, מצד השכל, לא יכולה להיות קיימת שום צורה כלל, שהיא אינה ההוויה עצמה. כי יצירת
יש מאין, אין פירושו שינוי של מקום וזמן, אלא פירושו התהוות של ריבוי ישויות, שנובע מתוך אחדות אחת. ומתוך "חומר" אחד שאין בו שום נפרדות כלל, אפשר ליצור ממנו, רק אותו עצמו, ללא כל ... ממנה, וגם לא הלבושים של המציאות, לכן זה אומר שלא יכולים להיות קיימים לבושים של המציאות. ולכאורה אפשר לומר, שגם
היש והאין אלו שתי צורות, ושהצורות רק משנות את המיקום שלהן, כמו השינוי של יש מיש. וזה נכון, אבל זה אומר את האמת, שבאמת יש מהות אחת אחרת, שבה
היש והאין הם אחד ממש. כי גם
היש והאין הם צורה. ובמהות הראשונה באמת, אין שום שינוי צורה של
יש ואין, אלא יש אחדות מוחלטת. ולכן לא יכולות להיות הצורות של היש ושל האין. ובפשיטות, מצד אחד הוויה מהווה את הכל, וא"כ היא מהווה גם את הצורה עצמה וממלאת אותה כולה, כי ההוויה ממלאת ...