ובו יתבאר העניין של רגשות אשמה ושל רגשות אשם. ויתבאר מהי מהותם? ואיך להתמודד איתם, ואיך לא להרגיש אשם? ורגשות אשמה, הם רגשות שיש לאדם, כאשר הוא מרגיש שהוא אשם במשהו לא טוב שקרה. כאשר קורה משהו לא טוב, והאדם רואה את עצמו כאחראי למה שקרה, ולא מסוגל להבין, מדוע הוא עשה את מה שעשה, על ידי זה נוצרים רגשות אשמה. והשאלה היא, איך מתגברים על רגשות אשמה?

ומי שיתבונן בעניין יראה, כי השורש של רגשות האשמה שיש לאדם, הוא בכך, שהאדם לא מסוגל לקבל את מה שהוא עשה בעבר. וא"כ לכאורה, התשובה פשוטה. כדי להתגבר על רגשות אשמה, לשם כך על האדם פשוט לקבל את עצמו, למרות מה שהוא עשה, ואז לא יהיו רגשות אשמה. אלא, שכדי שהאדם יצליח לקבל את עצמו, לשם כך צריך להבין, מה גורם לאדם לא לקבל את עצמו?

והתשובה היא, כי הסיבה שבגללה האדם לא מקבל את עצמו, היא חוסר ההבנה של האדם, את עצמו. ברגע שהאדם לא מסוגל להבין, מדוע הוא עשה דבר שהתברר כטעות, וכל שכן, במקרים שבהם אולי הוא אפילו ידע מראש שזו טעות ובכל זאת הוא עשה אותה, ברגע שהאדם לא מבין את קבלת ההחלטה שלו בעבר, הדבר הזה, הוא השורש של רגשות האשמה. ובקצרה, חוסר ההבנה של האדם את עצמו, הוא שורש העניין של רגשות האשמה.

וממילא זה אומר, שהדרך היחידה להתגבר על רגשות האשמה, היא על ידי הבנה. על האדם לנסות להבין טוב יותר, מה גרם לכך שהוא יקבל את ההחלטה שהוא קיבל בעבר. על האדם לא לרוץ ולהאשים את עצמו. אלא להתבונן ולנסות להבין, מה בדיוק עבר עליו מבחינה רגשית / שכלית וכיו"ב, שגרם לו לבצע את הדבר השגוי.

ולמרות שלפעמים, כאשר האדם מנסה להבין את עצמו, אז אדרבה רגשות האשמה מתחזקים עליו עוד יותר, כי הוא כאילו מבין טוב יותר את גודל הטעות שהוא עשה, וקשה לו עוד יותר להבין את ההחלטה שלו בעבר. יחד עם זאת בסופו של דבר, יש כאן אך ורק עניין של חוסר הבנה.

מצד האמת, אף אחד לא באמת רוצה לעשות טעות. וגם אם הכתובת הייתה על הקיר, אף אחד לא עושה שום דבר רע במזיד, מתוך כוונה לעשות לעצמו ולסביבתו רע. וגם אם זה היה במזיד כדי לעשות רע, אף אחד לא נהנה מלעשות רע. וגם אם האדם נהנה מלעשות רע, והוא עשה רע במזיד ובצורה מודעת, עדיין בתוך תוכו, בוודאי הוא היה מעדיף לעשות אחרת. כי אף אחד לא נולד, עם הרצון לעשות רק רע. ואם עשה האדם רע, גם אם זה היה במודע, הרי שבוודאי היה שם איזה משהו פנימי שגרם לכך לקרות...