ובו יתבאר העניין של אהבה עצמית. ויתבאר, מהי אהבה עצמית אמיתית? מהי אהבה ללא תנאי? ואיך יכול האדם לאהוב את עצמו באמת? ומי שיתבונן בעניין יראה, כי אהבה עצמית אמיתית, היא אהבה שהאדם אוהב את עצמו, ללא תלות כלשהי בגורם חיצוני כלשהו. אהבה עצמית אמיתית, היא אהבה שהאדם אוהב את עצמו, ללא תנאי כלשהו. דהיינו, אוהב את עצמו באמת. כל זמן שהאדם אוהב את עצמו בגלל ש... או רק אם... וכיו"ב, הרי שזו לא אהבה עצמית אמיתית, שאינה תלויה בדבר.

החיסרון באהבה עצמית שאינה אמיתית, הוא, שהיא יכולה להתבטל. בנוסף, אהבה עצמית שאינה אמיתית, היא לא חזקה עוצמתית וטובה, כמו אהבה עצמית אמיתית. ולכן, השלמות, היא אהבה עצמית אמיתית, שאינה תלויה בדבר כלשהו שיכול להשתנות. אלא כזו שהיא נצחית וקיימת תמיד. והשאלה היא, איך להגיע לאהבה עצמית אמיתית?

ומי שיתבונן בעניין יראה, כי כאשר האדם נולד, הוא נולד עם אהבה עצמית שמוטבעת בו מטבעו האנושי. ילד קטן, לא מרגיש רגשות אשמה, לא מרגיש שנאה עצמית, אלא מרגיש אהבה עצמית טבעית שלו לעצמו. יחד עם זאת, האהבה העצמית הזו של הילד לעצמו, לא נובעת מתוך שכל מסוים שבגללו הילד אוהב את עצמו, אלא רק מתוך טבעו העצמי.

כאשר האדם מתבגר, רמת השיפוטיות שלו מתבגרת אף היא, ומשתלבת בין השאר, גם בשיפוט העצמי של האדם כלפי עצמו. וכאשר האדם שופט את עצמו בצורה שלילית ולא חיובית, על ידי זה נוצרים כעס עצמי / שנאה עצמית וכיו"ב. שהם כמובן, מחלישים את האהבה העצמית של האדם לעצמו.

ולכאורה, כדי להגיע לאהבה עצמית אמיתית, על האדם לחזור לחשוב כמו ילד. דהיינו, ללא שיפוט כלפי עצמו, ואז ממילא האהבה העצמית תחזור אליו. אלא מה? שהדבר הזה לא ממש אפשרי. ראשית, בגלל שקשה מאוד לחיות ללא שיפוט עצמי כלשהו. וכאשר יש לאדם שיפוט עצמי, אז קשה לעשות הפרדה, בין שיפוט עצמי חיובי ללא חיובי. ושנית, כי יש כאן גם סוג של שקר עצמי.

ולמה שקר עצמי? כי כאשר ילד אוהב את עצמו, הוא לא צריך להיאבק ולהדחיק את הביקורת העצמית שלו כלפי עצמו. משום, שעדיין אין לו יכולת ביקורת עצמית. אך אדם בוגר שינסה להתעלם מהביקורת העצמית שלו כלפי עצמו, אדם כזה, בסך הכל מדחיק ונאבק בשיפוטיות שלו כלפי עצמו. וממילא האהבה העצמית שלו לעצמו, לעולם לא יכולה להיות שלמה אמיתית וטובה באמת. בגלל שיש כאן הדחקה של השיפוט העצמי.

אז מה עושים? איך להגיע לאהבה עצמית אמיתית? תשובה: הדרך היחידה להגיע לאהבה עצמית אמיתית, היא על ידי הבנה, קבלה ושיפוטיות חיובית. על האדם להתרגל לדון את עצמו לכף זכות ולשפוט את עצמו בצורה חיובית. ואין הכוונה לומר, כי על האדם לשקר את עצמו ולומר לעצמו שהוא בסדר. אלא הכוונה היא, כי על האדם לנסות להבין את עצמו טוב יותר, ומתוך כך לקבל ולאהוב את עצמו מתוך שיפוטיות חיובית.

ונבהיר, כי לדון לכף זכות, אין פירושו שעל האדם לחשוב שמעשים רעים הם טובים. אלא על האדם לנסות ללמד על עצמו ועל סביבתו סנגוריה כלשהי, ולנסות להבין את עצמו טוב יותר ולמצוא בעצמו משהו טוב בכל זאת. משהו שיגרום לו להסתכל על הדברים בצורה חיובית למרות הכל...