... גבולות, להגדיר
הגדרות, להציב גבולות, חופש אישי, מסגרות בחיים, שחרור רגשי, חופש פנימי ובו יתבאר היבט נוסף של עניין הצבת גבולות
והגדרת הגדרות. וכפי שכבר ביארתי,
ההגדרות שהאדם מגדיר, הן בעצם חומות, גדרות וגבולות שמפרידות, בין האדם לבין החופש שלו. כי כאשר האדם לא מגדיר שום דבר, אז ממילא הכל מושלם בעיני האדם, באותה המידה ממש. אבל כאשר האדם כן מגדיר איזה דבר, אז ממילא, כבר דבר אחד יותר טוב מאשר דבר אחר, ואז האדם משועבד
להגדרה שלו. כגון לדוגמא, אדם שמגדיר שהוא רוצה שהמציאות תהיה כך או אחרת, שבכך בעצם הוא שולל לעצמו את החופש שלו, להרגיש טוב בכל מצב. כי כאשר האדם לא מגדיר איך הוא רוצה שהמציאות תהיה, אז כל מציאות מתאימה לו באותה המידה ממש. וברגע שיש
הגדרה, הרי שהאדם לוקח בכך את החופש שלו, להרגיש הרמוניה עם המציאות בכל מצב. וכבר ביארתי גם, שאם לא תהיה לאדם שום
הגדרה, אז אומנם הוא לא ירגיש שום רע, אבל הוא גם לא ירגיש שום טוב. כי בלי שום רע, גם אין שום טוב.
וההגדרה, היא זו שמאפשרת לאדם להרגיש טוב ורע, לפי העניין. ומי שמתבונן בעניין הזה לעומקו, לפעמים הדבר הזה גורם לו, לרצות לא להגדיר יותר שום דבר בחיים שלו. או לרצות להגדיר כמה שפחות דברים בחיים שלו. כי האדם מבין, שככל שהוא יותר מגדיר
הגדרות בחיים שלו, כך בעצם החיים שלו פחות זורמים, וכך הוא נמצא במאבק יותר גדול עם המציאות, שהיא תהיה דווקא כך או אחרת. וההבנה הזאת, ... שהאדם לא יגדיר לעצמו יותר מידי דברים, וכך הוא יוכל להיות בזרימה עם המציאות. אבל מצד שני, החיסרון בכך הוא, שהאדם בעצם שוב פעם מגדיר
הגדרה חדשה, שהיא שהוא לא רוצה להגדיר
הגדרות. וגם לרצות לא להגדיר
הגדרות, גם זו בעצם
הגדרה. כי לפעמים המציאות היא, שהאדם מגדיר
הגדרות, ולפעמים המציאות היא שהאדם לא מגדיר
הגדרות. ובדיוק כמו שהאדם יכול להגדיר
הגדרות, בדיוק באותה המידה הוא יכול לא להגדיר
הגדרות. וזה לא מחוייב המציאות שהאדם לא יגדיר או כן יגדיר
הגדרות. אלא זה רק אפשרי המציאות בלבד, שהאדם יגדיר או לא יגדיר
הגדרות. וברגע שהאדם מגדיר לעצמו, שהוא רוצה לא להגדיר
הגדרות, ושהוא לא רוצה להגדיר
הגדרות, הרי שבעצם בכך, האדם הגדיר לעצמו שוב פעם, עוד
הגדרה חדשה. ואז ממילא, האדם מכניס את עצמו לקונפליקט חדש. כי מי שמגדיר שהוא לא רוצה להגדיר
הגדרות, אז הוא ירגיש רע, כאשר הוא יגדיר
הגדרות. אבל מצד שני, מי שלא יגדיר שהוא לא רוצה להגדיר
הגדרות, אז ממילא גם הוא יגדיר
הגדרות, ואז
ההגדרות יגרמו לו להרגיש רע. והשאלה היא, איך יוצאים מהפרדוקס הזה? והתשובה לכך היא, שהדבר הטוב ביותר הוא, שהאדם לא יגדיר לעצמו, האם הוא רוצה או לא רוצה להגדיר. אלא שהאדם יזרום עם המציאות בלי שום
הגדרות, של: האם הוא מגדיר, או לא מגדיר
הגדרות. ואז ממילא האדם ירגיש טוב, גם אם הוא יגדיר
הגדרות, וגם אם הוא לא יגדיר
הגדרות. אלא, שגם להיצמד לרעיון הזה, גם זו