... מאין או אין מיש -
מהות ההגדרות - הקיום האמיתי מי שיתבונן על כל הדברים ש"ישנם", יראה ששום דבר לא באמת קיים כישות ממשית, אלא הכל אלו
הגדרות, של צירוף של ישויות שונות אחרות. כמו למשל המילה "דכגעגכ" שאין לה שם משמעות כלל, לעומת המילה "שולחן" שיש לה משמעות. והמשמעות של ... חסרת כל משמעות. והמשמעות של המושג ושל הישות של השולחן, היא נובעת ותלויה במשמעות של סך כל הדברים שיוצרים את
מהות השולחן. כגון למשל השימוש בשולחן,
הצורה שלו, הידע שהאדם יודע על השולחן וכולי, שהם בעצם
המהות של ישות השולחן. ואם בכל העולם כולו, היה רק שולחן בלבד, והשולחן היה ממלא את כל המקום והזמן, הרי שלא הייתה שום משמעות לשולחן ולא ... לא יכול להיות קיים סתם כך משום דבר, אלא מוכרח שיהיו ישויות "ממשיות" אחרות שהן אינן השולחן, ושהצירוף שלהן
בצורה כלשהי, היא בעצם יוצרת את הישות של השולחן. אבל בלי שיהיו ישויות ממשיות אחרות, אין שום קיום לישות של שולחן כלל. והצירוף של הישות ... מצד האמת גם השולחן, אין לו משמעות יותר או פחות מאשר לישות של "דכגעגכ". ולמה? משום שלאדם נדמה שהשולחן מבטא
צורה והרכבה של ישויות בעלות משמעות, שהן יוצרות את המשמעות של השולחן. אך אם האדם יתבונן היטב, הוא יגלה שגם הישויות שההרכבה שלהן נותנת ... כמובן דבר פלא. כי ההיגיון אומר שלא יכול להיות שמשום דבר יתהווה משהו ממשי. ובהכרח שיש איזה משהו ממשי,
שהצורות השונות שלו, הן הישויות והמשמעויות השונות. וע"פ ההיגיון בהכרח שיש איזו ישות אחת שהיא תמיד קיימת, ושממנה עשויים כל הדברים כולם. אבל ... והזמן, הוא לכאורה לא תלוי בשום דבר. ומי שיחקור את משמעות הזמן והמקום, יראה שגם הזמן והמקום, גם אלו שתי
צורות שונות. ולצורך ההעמקה נחדד: כי בלי מקום, אין זמן, ובלי זמן, אין מקום. כי בלי מקום כלל, אין אפשרות שיהיה
שינוי תנועה, שבו יהיה זמן. ובלי זמן, לא ניתן לנוע ממקום למקום, וא"כ אין מקום. ויש מקום לרגעי הזמן, וכל מקום נמצא בזמן אחר (והבן היטב). ובכל מקרה, הזמן והמקום, הם בסך הכל
צורות שונות, של מצוי ראשון שהוא מחוייב המציאות, והוא עצמו חסר כל זמן ומקום. כי
מהות הדבר, היא ללא
הצורה החיצונית של הדבר.
והמהות של הזמן והמקום, דהיינו, הישות / הוויה שמהווה את הישות של הזמן ושל המקום, היא עצמה אין בה עדיין את
שינוי הצורה של הזמן והמקום. והיא בעצם כאילו "כלום" / "שום דבר". כי מה שלא נמצא בשום מקום ובשום זמן, הוא לא קיים כלל, ע"פ עולם ... הוא בסופו של דבר, אין שום דבר ממשי מאחוריו. והוא כמובן פלא, ההתהוות של היש מהאין, ושל הנפרדות מהאחדות. כי
המהות היא אחת,
והצורות הן רבות, והוא דבר פלא, שהישות האחת תראה
בצורות שונות, למרות שאין בה שום הפרדה כלל, אפילו לא ברמת הפוטנציאל. וכפי שכבר ביארתי את כל זה במקומות אחרים. ומי שיתבונן עוד בעניין יראה, כי בעצם הדבר היחיד שקיומו הוא מחוייב, הוא
מהותה של המציאות, שהיא חסרת כל
צורה. ואפילו צורת מקום וזמן אין שם כלל, דהיינו, השום דבר / הכלום, הוא קיומו מחוייב. ואפשר להסתכל על הדברים מנקודת מבט שאומרת, שהדבר היחיד שבאמת קיים, זאת רק
המהות של המציאות, וכל הישויות בעולם, הן רק ביטוי שלה, ואין להן קיום עצמי כלל. אבל אפשר להסתכל על הדברים בדיוק הפוך. כי אפשר גם לומר, ... עצמה. והחיבור של כל הישויות לישות אחת ממש, שאפילו הזמן והמקום מתאחדים בתוכה, הוא יוצר בעצם את מה "שנקרא"
המהות של המציאות, שהיא עצמה לא קיימת כלל, אלא היא באמת כלום ושום דבר ממש, והיא רק ביטוי של החיבור של כל הישויות כולן. וא"כ יש לנו יצירה ... כל היש, לישות אחת בזמן ובמקום אחד, מקבלים את האין. וכאשר אומרים שהיש נוצר מאין, הרי שזה אומר, שאותו תהליך
בצורה הפוכה, מבטא את יצירת האין מהיש. ואפשר לומר שהטיפות בים, הן לא באמת קיימות בלי קיומו של הים. אבל אפשר גם לומר, שהים, לא באמת קיים, בלי קיומן של הטיפות שלו. ובאמת, היש והאין אלו רק
צורות שונות. כי גם יש ואין, אלו רק
צורות של ישות אחרת, שבה אין שום
צורה של יש ואין כלל, שהיא ורק היא האחדות האמיתית של המציאות. וכאשר המושג יש ואין מתבטלים לגמרי, ממילא לא שייך להגדיר שום דבר, וממילא ...