כאשר יש לאדם ספק לגבי מה שיקרה בעתיד, במצב כזה, אופטימיות היא, כאשר הוא מקווה לטוב ומאמין שיהיה טוב. ופסימיות היא, כאשר הוא מעדיף לחשוב שלא יהיה טוב.

ומי שיתבונן בעניין יראה, כי לשתי צורות החשיבה האלו, יש יתרונות וחסרונות. האופטימיות, מאפשרת לאדם להרגיש טוב יותר בהווה, אך היא לפעמים מסתירה ממנו את הסיכונים שיש לו בדרך. לעומת זאת, הפסימיות גורמת לאדם להרגיש פחות טוב בהווה, אך היא מאפשרת לו, לא לחיות באשליה, אלא לראות גם את הסיכונים ואת הצדדים הפחות טובים של המצב. והשאלה היא, מה טוב יותר, אופטימיות או פסימיות?

תשובה: המצב האידיאלי הוא, לראות את המציאות כפי מה שהיא באמת. על האדם לא להיות אופטימי ולא להיות פסימי, אלא להיות מציאותי. כאשר האדם לא רואה את האמת ולא מבין מה בדיוק יקרה, על ידי זה יש לו את ההתלבטות, האם לקוות לטוב או לא. והדבר הטוב ביותר הוא, שהאדם ינסה לראות את הדברים כפי מה שהם באמת, ואז ממילא הוא לא צריך להיות, לא אופטימי ולא פסימי, מאחר שהוא מציאותי.

כמו כן יש להוסיף, כי העניין הנ"ל נכון גם לגבי כל שאר התחומים שיש בחיים. בכל פעם שיש לאדם ספק באיזה עניין, הדבר הטוב ביותר הוא, לנסות לברר את האמת. וכאשר האדם רואה את הדברים כפי מה שהם באמת, על ידי זה הוא מקבל פטור מכל ההתלבטויות השונות, שנובעות אך ורק מחוסר ידיעת והבנת הדברים כפי מה שהם באמת.

ואם נתבונן עוד בעניין נראה, כי אופטימיות ופסימיות שייכות, רק כאשר האדם לא מספיק מרוצה מהמצב שלו ברגע הזה. כאשר יש לאדם ספקות וחששות לגבי העתיד, הדבר הזה גורם לו לכך שהוא לא יוכל להיות בשקט נפשי ברגע הזה. ואז הוא מנסה להיות אופטימי, כדי לחשוב שהכל יהיה טוב, וכדי להירגע ברגע הזה של ההווה.

אך, כאשר יש לאדם הסתכלות נכונה על החיים, וכאשר האדם יודע לקחת את הכל בפרופורציה הנכונה, וכאשר האדם מבין טוב יותר את המציאות, וחי איתה יותר בשלום, על ידי זה, האדם לא מפחד ממה שיהיה בעתיד, וממילא הספקות שלו לגבי העתיד, לא משפיעות על מצב הרוח שלו בהווה.

וכאשר האדם מסוגל להכיל בתוכו את חוסר הידיעה שלו לגבי העתיד, ולא לחשוש ממה שיקרה לו בעתיד, על ידי זה הוא לא צריך להיות, לא אופטימי ולא פסימי, אלא הוא יכול לראות את הדברים כפי מה שהם. כי כל זמן שיש לאדם חששות מהעתיד, הרי שיש לאדם אינטרס כלשהו, האם להיות אופטימי או פסימי...