... - חייב לסבול / יכול לסבול -
אפשרי או מחוייב, צריך או רוצה, חייב או אפשר, ... וכיצד הבחירה החופשית של האדם, היא זו שאחראית לכך שהאדם סובל? ואיך האדם יכול לבחור להפסיק את הסבל? ועוד. ומי שיתבונן יראה, כי כל הסבל שיש לאדם בחיים, הוא רק בגלל
הקונפליקט הרגשי שיש, בין הרצון של האדם ... נהנה או סובל מהמציאות. ומי שיתבונן יראה, כי כל הסבל שיש לאדם בחיים, הוא רק משום שהוא מרגיש שהוא חייב / מוכרח / צריך שהמציאות תהיה כך או אחרת. כי כאשר האדם מרגיש
שמחוייב המציאות שיהיה דבר כלשהו, אז האדם סובל אם המציאות שונה ממה שהוא רוצה. אבל מי שמרגיש, שלא
מחוייב המציאות, שהמציאות תהיה דווקא כך או אחרת, אלא רק
אפשרי בלבד, שהמציאות תהיה כך או ... מה יעשה האדם, במציאות שלנו תמיד יהיה גם רע כלשהו. ואו שהאדם ילמד להתיידד גם עם הרע, או שהוא יסבול ממנו. והסיבה שהאדם כ"כ שונא להרגיש רע, היא משום שהוא חושב, שזה
מחוייב שהוא ירגיש רק טוב. והאדם רוצה כל הזמן, להרגיש רק טוב וכמה שיותר טוב. אבל הדבר, לא ממש
אפשרי. כי במציאות שלנו, יש גם רע. ... וחושב שאפשר שהמציאות תהיה כך או אחרת, הוא לא סובל מכך שהמציאות היא לא כרצונו. כי הוא נהנה ממשחק החיים, אבל הוא רגיל לקחת את החיים בקלות, ולא לקחת את החיים בצורה
קשה מידי. וכאשר אדם כזה קורה לו איזה דבר רע, אז מאחר שהוא מבין שזה רק
אפשרי שיהיה כרצונו, אז הוא לא מרגיש כ"כ רע, מכך שהמציאות היא נגד רצונו. אבל ברגע שהאדם חושב
שמחוייב שהמציאות תהיה כך או אחרת, אז ... כהוגן, מכך שהמציאות משפילה אותו ופוגעת לו בכבוד שלו, ושוברת לו את המילה שלו ואת הרצון שלו, ומראה לו מי כאן המלך. כי האדם חושב בטעות שהוא המלך, והוא חושב שהכל
מחוייב להיות כרצונו תמיד. והמציאות ... הוא, כי המינון של הסבל של האדם, תלוי בעד כמה האדם מרגיש שמוכרח וחובה שהמציאות תהיה כך או אחרת. שאז האדם ממש סובל מכך שהמציאות היא לא כרצונו. ומי שחושב שרק
אפשרי שהמציאות תהיה כרצונו, אז ממילא ... שהמציאות היא לא כרצונו. ונחדד: שמי שחושב שמוכרח שהמציאות תהיה כך ולא אחרת, יש לזה גם יתרון. והוא, שברגע שהמציאות כרצונו, אז הוא גם נהנה מזה יותר. כי מי שחושב שרק
אפשרי שהמציאות תהיה כרצונו, אז ממילא הוא נהנה פחות מכך שהמציאות כרצונו, ממי שחושב שמוכרח שהמציאות תהיה כרצונו. אבל מי שחושב שרק
אפשרי שהמציאות תהיה כרצונו, הוא תמיד ... לא כרצונו. ובפועל, כאשר האדם סובל, עליו להזכיר לעצמו, שזה לא מוכרח שהמציאות תהיה כפי מה שהוא רוצה, אלא זאת רק אפשרות בלבד. דהיינו, על האדם להזכיר לעצמו, שזה לא
מחוייב המציאות, שהמציאות תהיה כך או אחרת, אלא זה רק
אפשרי המציאות, שהיא תהיה כך או אחרת. וכיצד האדם יכול לפרק אצל עצמו את התחושה שהוא חווה,
שמחוייב שהמציאות תהיה כך או אחרת? וכיצד יכול האדם להביא את עצמו לחוויה, שמבחינתו זה יהיה רק
אפשרי בלבד, שהמציאות תהיה כך או אחרת? תשובה: על ידי
אמת מוחלטת. דהיינו, שהאדם שואל את עצמו
באמת ובכנות מלאה, למה הוא חושב שהמציאות צריכה להיות כך או אחרת? והאם
באמת זה מוכרח שהיא תהיה כך או אחרת? ... שמבחינה סובייקטיבית, האדם חווה שהוא מרכז היקום, ושמוכרח שהכל יהיה כרצונו תמיד. אבל מבחינה אובייקטיבית, זה לא מוכרח, שהמציאות תהיה דווקא כפי מה שהאדם רוצה, וזה רק
אפשרי שהיא תהיה כפי מה שהאדם רוצה. ... על האדם לברר היטב באופן מוחלט, מה זה בכלל משנה איך המציאות תהיה?! והאם זה בכלל משנה, האם המציאות תהיה כך או אחרת?! ומי שיעשה את זה עד הסוף, הוא יגיע להבנה, שמצד
האמת, שום דבר לא
באמת משנה, ושהכל טוב ושהכל רע ושהכל שווה באותה המידה ממש. וככל שהאדם מתבונן בזה יותר, כך בעצם הוא נזכר שהוא בעצם בוחר בבחירה חופשית, לחשוב, שדבר כלשהו הוא
מחוייב, למרות שהוא רק
אפשרי בלבד. וכאשר האדם
מבין את כל זה, אז הוא מבין שיש לו בחירה חופשית, לבחור להתבונן על זה, שבסופו של דבר, שום דבר לא טוב יותר או פחות משום דבר אחר, ושממילא זה רק
אפשרי בלבד, שהמציאות תהיה כפי מה שהוא רוצה. ואז ממילא האדם יכול לבחור, האם להגביר את העוצמה של הכאב שלו, על ידי זה שהוא ימשיך לחשוב שזה
מחוייב שהמציאות תהיה כך או אחרת, או ...