... נוצר במקרה - חלק 5 - הסתברות סטטיסטית במרחב זמן ומקום אין סופיים! טיעון: העולם לא ...

זמן ומקום - האם אפשר ואיך אפשר, לצאת מחוויית הזמן והמקום? ובו יתבאר, כיצד אפשר לצאת מחוויית הזמן והמקום. וכדי לצאת מחוויית הזמן והמקום, לשם כך יש להבין, את מהות החוויה הזאת של הזמן והמקום. וחווית הזמן והמקום, היא בעצם חווית השינוי. ובכל מקום שיש שינוי, יש זמן ומקום, ובכל מקום שיש זמן ומקום, יש שינוי. כי בלי זמן, לא יכולות להיות קיימות שתי ישויות נפרדות זו מזו. כי צריך רגע זמן שונה ונפרד, לקיומה של כל אחת מהן. וכך ... ממש, כי זה הופך אותן לישות אחת. ולכן השינוי, מצריך את הזמן ואת המקום. ובלי שינוי, אין זמן ומקום. כי כאשר הכל אחד ממש, אין שום הפרדה בין רגעי הזמן, ואז העבר ההווה והעתיד אינם נפרדים זה מזה, והם הופכים להיות לישות אחת ... אין שום הפרדה בין המקומות השונים, ואז ממילא אין שום חווית מקום כלל. ונמצא אם כן, כי מהות הזמן והמקום, היא מהות השינוי. ומי שרוצה לצאת מהזמן והמקום, עליו להתחבר לנקודת מבט של המציאות, שבה יש רק ישות אחת בלבד. ואם יצליח האדם להתחבר למציאות, שבה יש רק ישות אחת בלבד, הרי שממילא אין שום זמן ומקום. כי גם הזמן והמקום, גם הם צורות שונות וריבוי ושתי ישויות שונות. כי המקום והזמן, נפרדים ושונים זה מזה בצורת החוויה שלהם. ושתי הצורות האלו של הזמן והמקום, הן שתיהן ממהות אחת, שהיא אחדות המציאות, שהיא מחוץ לזמן ולמקום, והיא מהווה אותם. כי ההוויה של הזמן והמקום, היא מחוץ לזמן ולמקום, כי היא חסרה את צורת הזמן והמקום. וכאשר האדם מודע לקיומו העצמי של ה"אני" שלו, הרי שממילא האדם בתוך חווית זמן ומקום. כי משמעות ה"אני" קיימת, רק כאשר יש קיום גם למה שאינו "אני". וא"כ כדי שתהיה משמעות ל"אני" של האדם, לשם כך צריך שיהיה גם מה שהוא אינו ה"אני" של האדם. דהיינו, מוכרח שיהיו לפחות שתי ישויות שונות, והן כמובן מצריכות זמן ומקום. וכאשר האדם מרגיש "אני", הוא בעצם חווה את המקום והזמן שלו, כנפרדים מהזמן והמקום של מה שאינו הוא. ומי שרוצה לצאת מהזמן ומהמקום לגמרי, יכול לעשות זאת על ידי התבוננות, אל מהות הנפרדות של הזמן והמקום. ומה שהאדם צריך לעשות בפועל, זה לחקור ולדרוש ולהתבונן על מהות הזמן והמקום, ולנסות להבין, מהו הזמן? ומהי מהות רגעי הזמן? והאם באמת השינוי קיים באמת? או שמא השינוי קיים רק במוחו של האדם, אך לא ... "עשוי"? וכולי. ועל ידי ההתבוננות הזאת, האדם מגיע אל ההבנה והחוויה שהכל אחד ממש. כי כל הזמן והמקום, הם כלום אחד ממש, שאין בו שום נפרדות כלל. ובשורשו, מקומו של האין ושל היש, הוא מקום אחד ממש. והדרך של האדם לצאת מהמקום והזמן, היא רק על ידי זה שהאדם מטיל ספק אמיתי, בקיום הנפרדות של היש והאין. כי כל זמן שיש הבדל בין יש לבין אין, הרי שתמיד יישארו שתי ישויות שונות, שמצריכות את קיומם של הזמן והמקום. וכל זמן שהאדם מכיל בתוכו את תחושת ההפרדה שבין יש לאין, הרי שהאדם חווה זמן ומקום, של השינויים של היש והאין. ועל האדם להסתכל אל תוך המהות של היש ושל האין, ועל האדם להתבונן היטב ולשאול באמת, האם באמת היש ישנו ... שאין שום דבר? ואולי הכל אחד ממש, ורק נדמה שיש כאן נפרדות של יש ואין? כי שורש חווית המקום והזמן, היא בהפרדה של היש והאין, שיוצרת שינויים, שיוצרים את

... הרגש והשכל, חווית האני כצורה של מקום וזמן, להרגיש את מה שאתה מבין, הבנה רגשית, בירור האמת - פרומו אליעד: מי שהיה מבין באמת את כל מה שהסברנו, צריכה להיות לו חווית מציאות אחרת, לגבי הנושא של האני. אין לי בעיה שנאמר, שאני זה צורה של מקום וזמן. האני זה משהו שקיים בתוך המקום והזמן. ההבנה הזאת עצמה אמורה לשנות לך את החוויה, של האני שלך. מה זה האני בסך הכל? זה משהו שקיים בתוך המקום והזמן. יש אין סוף מקום ואין סוף זמן, יש אין סוף דברים ויש גם אני, וזהו. אם היית מבין את זה, שאני זה צורה של מקום וזמן, חווית המציאות שלך הייתה שונה. כול אדם שביום יום לא חווה שהוא ישות שקיימת בתוך המקום והזמן, אלא שהוא חווה שהוא משהו מעבר לזה, זה אומר שהוא עוד לא הבין מה שהסברנו. ביום יום כשאתה אוכל, האם אתה זוכר שאתה צורה בתוך המקום והזמן שזזה? מה זה אני? יש מקום אין סופי וזמן אין סופי, שיש בתוכו אין סוף צורות, ושאחת מהצורות זה אתה, ואתה צורה שנעה וזזה ולא מעבר לכך. שאלה: זה שאני בתוך תחושה של מקום וזמן מביא אותי לכלום. מה אני בכלל? מי אני בכלל? אליעד: זה באמת ככה, זה אפילו יותר גרוע, גם המקום והזמן זה כלום, אבל בסוף את מגלה שאת אלוהים. אבל את אמורה לחפש את ... להסביר את זה, ושכול דבר ודבר שהוא יגיד, נשאל אותו, אולי ההפך הוא הנכון, ושהוא יצליח להסביר את זה. כל אחד יכול להסביר שהוא זה צורה של מקום וזמן, אבל כאשר אתה מוכיח את ההוכחה שלך, נשאל אותך, מי אמר? אולי זה לא נכון? מי שרוצה לחוות שכשהוא אומר אני, שהוא זה צורה של מקום וזמן, ולא מעבר לכך, צריך להבין שהוא צורה של מקום וזמן, אבל השאלה היא כמה אתה מבין? כי יש פה בספר פרק שבו נאמר ... רוצים היינו יכולים להוכיח משהו אחר. כול זמן שלא ביטאת את כל הספקות שלך, כל זמן שלא שאלת את כל השאלות האפשריות, על המשפט שאתה זה צורה של מקום וזמן, וקבלת תשובות, זה אומר שעדיין לא הבנת שאתה זה צורה של מקום וזמן. הבנת גם שאתה זה צורה של מקום וזמן, אבל עדיין אתה מבין שאתה זה עוד דברים. ולכן אתה לא חווה את ... זה לחזק את ההבנה השכלית, כדי שתהיה התאמה בין החוויה הרגשית לחוויה השכלית. כי בסופו של דבר צריך להרגיש את זה. אם האדם מבין שהוא צורה של מקום וזמן והוא לא מרגיש את זה, אז איך הוא מצפה להרגיש שהוא אלוהים? ... שזה רצון. האם אתה מבין שהבעיה היא לא ברצונות ספציפיים אלא הבעיה היא בזה שאתה בכלל רוצה? האם אתה מבין שכשאתה אומר אני, זה רק משהו שקיים בתוך המקום והזמן? כי אם לא, תעצור כאן, אתה חייב להבין למה אני מבין את ... ואז תגלה שאתה לא באמת מבין את זה. ואם תבין את זה באמת, יהיה לך יותר קל להבין את מה שקורה אחר כך. שאלה: מה הבעיה שהאדם מרגיש שהוא חי בתוך מקום וזמן וטוב לו? למה צריך להתקדם מעבר למקום והזמן? אליעד: נכון, ... אחד מכם יש בתוכו שאלות מודחקות, שהוא לא מבטא אותם, לא בא לו להתעמת איתם, ולכן הוא לא מבין בשלמות. למשל היטלר, אם היית חווה שאתה צורה בזמן ומקום, האם היית אומר שהיטלר פושע? כן, אבל הרי הוא צורה בדיוק כמו שאר הצורות. יש לך פילוסופית חיים שלמה ששוללת שאתה צורה בזמן ומקום. ולכן האדם חייב לברר את האמת, מה זה אומר? לעשות אימות ועימות. מה האמת? האם באמת היטלר הוא פושע או שהוא רק צורה של זמן ומקום? ואי אפשר להיות בחוויה של גם וגם. בסוף אתה יכול להיות בחוויה של גם וגם, אבל בתהליך של ההתבוננות, אתה צריך לברר מה האמת. אם אני זמן ומקום בלבד, אז כולם הם זמן ומקום, ובכלל איפה הבחירה שלי? האם יש לי בחירה? ואם אני רק צורה של זמן ומקום, אז האם יש משמעות לחיים שלי? מה הקיר הזה? צורה של זמן ומקום, וזהו. אליעד מדבר עכשיו כצורה של זמן ומקום בלבד. כשאתה אומר לאשתך, אני רוצה לאכול, האם אתה מתכוון, שצורה של זמן מקום רוצה לאכול? האם אתה חושב שיש מקום וזמן שהחליטו שמישהו צריך לאכול? שאלה: האם זה מה שצריך לתרגל? ... אתה, ואתה לא ייחודי, ואתה זז. אבל ההתבוננות בזה מביאה לך את החוויה של זה. אתה צריך להיות מפוקס, שאם מישהו מרביץ לך, אתה צריך לזכור שזה המקום והזמן רב עם עצמו. אם מישהו מרביץ לך, אתה אומר, הוא מרביץ לי, אבל ... שנופל מפעיל את היד שמרביצה לך. אבל תגיד, הרי הוא לא עלה, הוא אדם, ושוב צריך לחשוב על השאלות האלו עד שמבינים. שאלה: אתה נותן תשובה שאנחנו מקום וזמן, אבל מקודם אמרת לברר את האמת, אז איך לעשות זאת? אליעד: ...

... נוצר האני של האדם, כלום, אין, המקום והזמן, חלק 2 - פרומו נקרא בעמוד 194, אני ושורש הרצון - איך נוצר הרצון, איך נוצר האני של האדם. נעשה חזרה קצרה מהפעם הקודמת. הנושא כאן, הוא איך נוצר הרצון? כשאדם ... קיים, מה יישאר? מה שהיה שם קודם, המקום והזמן שבתוכם אתה קיים. יש משהו כללי שבתוכו יש אני ולא אני, עכשיו אתה יכול להוציא את האני, ויכול להכניס אני, יכול לעשות אני קטן ויכול לעשות אני גדול וכו'. אבל ... לפני האני ולא אני, יש למעשה מקום וזמן לפניהם, אם לא היה מקום וזמן לא יכול להיות אני ולא אני, למשל כדי שיהיה אני צריך שיהיה מקום וזמן. אם נפרק את כל הצורות, נעלים את כל הצורות, אז נקבל כלום. האני נמצא בתוך מקום וזמן, ויש מקום וזמן שבו האני לא נמצא. מה מקיף את כל הצורות? הכלום. אם נסיר מהעולם את כל הצורות שהם אני ואת כל הצורות שהם לא אני, מה יישאר? נקבל מקום וזמן ריקים. מה זה מקום וזמן? זה גם שניים. יש אני ויש לא אני, והלא אני כולל את כל המקום והזמן. ואם אומרים שבהוויה שלי אין שום צורה, אין שם אני ולא אני, אז זה אומר שבהוויה שלי אין את הצורה שלי ואין את הצורה של הלא אני עם המקום והזמן, אז ההוויה זה הכלום. אני ולא אני, פירושו דבר שקיים בתוך מקום וזמן, אם נסיר את כל הצורות של האני ונסיר את כל הצורות של הלא אני, נקבל מקום וזמן ריקים. מה זה מקום וזמן? זה עדיין שתיים. יש מקום ויש זמן, אם יש הבדל בין מקום לזמן אז הם שניים, אם לא היה הבדל לא היינו אומרים זה מקום וזה זמן. ואם זה שניים, אז אם נפרק אותם, מה נקבל? משהו שהוא בלי מקום וזמן. שאלה: מה זה לפרק? אליעד: מקום זה ישות? זמן זה ישות? מה מהווה אותם? משהו שאין בו צורה של מקום ומשהו שאין בו צורה של זמן. מה שמהווה את המקום הוא לא ... אם אתה מכיר בכך שאתה צורה של זמן ומקום, אז כבר התחלף לך משהו בדיסק. כי פתאום המקום והזמן הם לא סתם משהו, הם משהו פעיל. האדם בחוויית המציאות שלו, כשהוא הולך ברחוב, האם הוא סתם הולך או שהוא מרגיש שהמקום והזמן זזים? זה כבר מראה שהדיסק התחלף. ואז הוא חושב, מה זה מקום וזמן? זה כלום, אז איך אני מצפה להבין את עצמי, אם זה כלום בסוף. איך אני יכול להבין מה זה כלום? אז כמו שאמרתי, מי שהוא איש חיל ואמיץ בסוף יבין מה זה הכלום. ... כלום. אם תקלף את הצורות יישאר לך מקום וזמן ריקים, איך מורידים את הצורה של המקום והזמן? קודם תדמיין מה זה, ואחר כך תנסה לחשוב על משהו הפוך, תראה שאתה לא יכול לחשוב, נכון? זה נקרא כלום. זה אומר שההפך שלו, זה הדבר שאתה לא יכול לחשוב עליו. שאלה: אין הפך של זמן ומקום. אליעד: נכון, האין הפך, הוא הכלום. האין הזה שלא נכנס לי במחשבה, הוא הכלום. אם תחשוב בבית מה זה לפני הזמן והמקום, אתה תגלה שזה הכלום. גם האין הוא ישות מורכבת. האדם אומר, האין הוא תמיד קיים, איך יכול להיות שהאין לא קיים? לא, גם האין הוא רק אפשרי המציאות, וקיומו ... אתה קודם צריך להכיר בכך שהאין / לפני הזמן והמקום, הוא ההוויה של הזמן והמקום. ואחרי שאתה מתבונן בזה, האין / הכלום הופך להיות עבורך משהו ממשי. הגעת להבנה שהכלום הוא משהו ממשי. זה תהליך שאתה אמור לעכל אותו בכלל. כי כל פעם שאתה מסתכל ... לחשוב על כלום זה לחשוב מה ההפך מהמקום והזמן. יש כאן תהליכים, דבר ראשון שאתה מבין שחשוב זה הפנימיות, אחר כך אתה מבין שמה שחשוב זה מה שאתה רוצה, אחר אתה מבין שהמהות היא הרצון, אחר אתה מבין שהמהות היא ... אחר אתה מבין שאתה זה צורה של זמן ומקום, אחר אתה מבין שהמקום והזמן הם צורה של כלום, ואתה צורה של כלום. ואחרי שאתה מבין וחווה את זה, אחרי שאתה מבין מה זה יש ומה זה אין, מגלים לך מה יש לפניהם, לפני היש מקום וזמן והאין מקום וזמן, מה יש לפניהם? אתה מבין שהם הפכים בעצם, אף אחד מהם לא מחויב. יש לנו במציאות שלנו, צורות שזה הנפרדות, כי המקום נפרד מהזמן והזמן נפרד מהמקום, וכל מקום ...