... המהות והצורה, להיות אלוהים, למה קשה להבין שאתה אלוהים, יש ואין כאחד, אחדות ההוויה והצורות של המציאות - פרומו שאלה: איך זה שאני הגוף, חווה שאני רק אצבע? אליעד: הוא למעשה שואל, איך זה שאני המצומצם חווה שאני לא אלוהים? יש שתי תשובות, התשובה השקרית ... אני שוכח שאני אלוהים, אבל השאלה הזאת בנויה על הפרדה בינך לבין אלוהים. אני אומר, אין דבר כזה אלוהים, יש רק אתה. אתה צריך להבין שאתה הוא זה שמהווה את הכל. אתה עושה הפרדה בין הנפרדות לבין האחדות. ואני מסביר לך שאין הבדל בין הנפרדות לאחדות. אני רוצה שתגיעי להבנה שאפילו שאת רואה תפוז אחד, או שני תפוזים, את לא מבדילה ... אתה גורם שהשמש תזרח. אבל האדם יגיד מה פתאום אני? זה המציאות שמפעילה את השמש, אני פה והשמש שם, איך אני אפעיל את השמש? אני אומר לך, אתה מהווה את השמש. כאשר אני אומר, זה אתה וזה השמש, למעשה אני אומר לך, שאתה בנפרדות, ויש הוויה אחרת. בעצם זה שאתה אומר שאתה לא השמש, אתה אומר שאתה לא ההוויה. ואני אומר לך, אתה הוא זה שמהווה את השמש וגורם לשמש לפעול. מה זאת אומרת אני? אם יש אני, יש גם לא אני, איך אתה אומר שאני מהווה את השמש? כדי להוות את השמש אני צריך להיות לפני האני. אם יש אני ולא אני, אז אני אחרי אלוהים, אז איך אתה אומר שאני אלוהים? ולכן האדם לא מסוגל לחשוב שהוא אלוהים. האדם אומר שהוא מוכן לקבל את זה, שגם ההוויה זה אני, ואני זה גם אלוהים. אבל למה אתה אומר שהאני המצומצם הוא ההוויה? אם אני אלוהים, אז למה אני לא חווה שאני אלוהים? האמת היא שאין אלוהים, אתה המצומצם זה אלוהים. אתה ההוויה של השמש, אתה שנפרד מהשמש, אתה ההוויה של השמש. אני זאת צורה של הוויה, השמש היא צורה של הוויה, יש הבדל בין הצורה לבין המהות שלה. אין לי בעיה שתגיד שאני זה המהות של המציאות, אבל האמת היא שאין הבדל בין הצורה לבין המהות שלה, האדם הוא ההוויה של השמש והשמש היא ההוויה של האדם. כל הצורות הם ההוויה. אבל האדם רואה הבדל בין שמש לבין אדם, לא יתכן שההוויה של השמש היא ההוויה של האדם, זה הרי צורה אחרת, ומקום אחר. אני מוכן לקבל שיש הוויה אחרת שמהווה את האדם ואת השמש, אבל אני לא מוכן לקבל שהצורה של השמש מהווה את הצורה של האדם. אם תצליח בשכל שלך להבין שהצורה הסופית, היא אחת מוחלטת עם הראשון בשרשרת, שהצורה הסופית היא עצמה המהות, אז נגמרו לך השאלות. יש כאלה שאומרים, שאני זה אני, והמציאות היא המציאות. יש כאלה שאומרים אני אלוהים, והצורות הם שלי. אבל יש הבנה שאומרת שאין הבדל בין ההוויה לצורה. כולם בשלב כל שהוא מוכנים לקבל את זה, שיש מהות למציאות. אי אפשר בשכל לקבל את זה, שזה שמשנה זה גם לא משנה. אי אפשר לקבל בשכל, שאין הבדל בין המהות לצורה. האדם יכול ... מכל הזמן והמקום, ואומר לך שזה אתה. זה לא שאני אומר לך שאת גדולה יותר מכל המקום והזמן, אני לא אומר שאת רק אלוהים, אני אומר שאין הבדל בין הוויה של כל המציאות לבין השולחן. אני מנסה להסביר לכם, שהשולחן שהוא ישות מצומצמת אין הבדל בינו לבין ההוויה שהיא יותר גדולה מכל המקום והזמן. אני אומר שזה שולחן, אבל אין הבדל בין שולחן לבין כלום. שאלה: האם אראה דברים שונים? אליעד: כן, אבל לא תהיה בעיניך משמעות לשונה. זה הדבר ... את המהות שהיא אחת. השלב הראשון הוא שאתה מכיר בכך שיש אחדות. אתה מכיר בכך שיש כוח שמניע את הכל. אתה מכיר בכך שיש אלוהים, אתה מכיר בכך שיש הוויה. בהתחלה היית רק בנפרדות, שחשבת שהאנשים אחראים למעשים שלהם, ועכשיו הבנת שיש אחדות, שיש אחד שאחראי לכל, ואתה רק צורה של האחד. אחר יש את השלב, שבו אתה מבין שאתה זה הראשון, ... חווה שאתה אלוהים, שאתה זה שמניע את הכל, אתה עדיין חווה שאתה עושה משהו. אתה שואל, למה אני ככה? למה אני בורא את העולם? נגיד אפילו הבנת שאתה מהווה את כל העולם, אבל זה עדיין לא סוף הסיפור. עכשיו יש לך בעיות של אלוהים. ואז אתה מבין בסוף, שאין הבדל בין שום דבר לשום דבר. יש צורות של נפרדות - כמו דומם, צומח, מחשבה, רצון, זמן, מקום וכו'. ויש אחדות שהיא הכוח שמניע, הסיבה הראשונה, הכוח שתמיד קיים, ההוויה של הכל וכו'. ובסוף אתה מבין שאין הבדל בין אחדות לנפרדות. נשאלת השאלה, איך מהכלום נוצרו אין סוף צורות? והשאלה הזאת מביאה אותך להבנה, שכאשר אתה צולל לתוך השאלה הזאת, ואתה חוקר איך מההוויה נוצר כל היש, ואז אתה מבין את מהות העניין. רבי נחמן אומר שאתה מבין את סוד החלל הפנוי. רבי נחמן מדבר על חיה שהגוף שלה זה העור שלה, שאם ניקח לה את הגוף, לא יישאר כלום, ואם ... תמיד קיימת והאדם הרי לא חייב להיות קיים תמיד? איך אני המצומצם, יכול להיות המהות של השמש, שהיא גדולה ממני ורחוקה ממני? אך מצד האמת, זה אתה שמהווה את הכל. אין הבדל בין המהות לצורה, אין הבדל בין האדם לאלוהים, אין יותר חלק ושלם, האדם לא חלק מאלוהים, האדם הוא עצמו אלוהים. זה הדבר הכי לא הגיוני בעולם. השכל אומר לך, ...

... להיעלם, קיום ואי קיום, כולם טועים, יצירת גוף האדם, נצחיות הנשמה, מהות ההוויה, להיות כלום, חקר הנפרדות - פרומו שאלה: מה ההבדל ... לגמרי. מי שרוצה לחוות את השחרור, צריך להתרחק מהרצון להיאחז. מי שרוצה לתפוס את הכלום, צריך להתרחק מההגדרות. אם אתה רוצה לתפוס את הכלום במחשבה, אתה צריך להגיד, ההוויה הראשונה היא לא זה, ולא זה, ולא זה, עד שאתה כל כך ...

ההוויה של המציאות, בלי פוטנציאל של נפרדות, למה האדם יוצר לעצמו סבל ולא ... עד שתגיע למקום שאין בו צורה. אם תהיה בטוח שזה לא זה, ולא זה, ולא זה, אז בסוף תבין מה זה. כאשר אתה מחפש את המהות, מה אתה מחפש? את הדבר הראשון, המצוי הראשון, את ההוויה של המקום והזמן. שום דבר זה לא המהות. אז שום דבר זה המהות. מה חייב ... האני. האני זה משהו - תחושה, רגש, תודעה. ומה לא אני - השאר, שזה המקום, הזמן, המחשבות וכו'. למעשה בחבילה של הלא אני נכנסות כל האפשרויות, האופציות, הצורות והכל. אז ההוויה של האני היא גם ההוויה של הלא אני. למעשה בהוויה אין אני ולא אני. אנחנו מנסים להבין מה יקרה כאשר לא תהיי. תישאר רק ההוויה. ההוויה שלי היא סך כל הדברים. כי יש הוויה אחת שהיא ההוויה של הכל. ההוויה הראשונה היא דבר שאין בו שום צורה. בהוויה לא היה הבדל בין אני ולא אני. אז ההוויה היא החיבור של כל הדברים בבת אחת. ההוויה היא הכלום. האדם הוא כל כך שקרן, שאת הממשי הוא הופך ללא ממשי. הכלום ... מה שקיים. אבל המוח של האדם כל כך מעוות ועקום, זה אפילו לא מעוות, זה הפוך לגמרי, הממשות עצמה היא הכלום. והממשות עצמה, שהיא כל כך ממשית, עליה אף אחד לא יכול לחשוב. בהוויה הראשונה אין כלום. אין שום צורה. זה לא כמו שלוקחים כסא ושולחן ומפרקים אותם ויש ערמה של עצים או שאפשר לומר שזה כסא ושולחן בצורה אחרת, הכסא והשולחן שינו את הצורה שלהם. אבל בהוויה הראשונה אין שום צורה וזמן. במהות של המציאות אין צורות, אין שום ...

... של הצמצום - איך מתוך אחדות מתהווה נפרדות? אם הכל טוב, אז איך זה שיש רע? כפי שכבר ... יש מכנה משותף כלשהו. ויש איזה רובד פנימי כלשהו מאחורי כל הישויות כולן. וגם אם האדם לא מבין מהו הרובד הפנימי הזה, המהות הזאת, ההוויה הזאת, עדיין ניתן להתבונן ולראות שכל הדברים ... איזה משהו שנמצא מאחורי כל הדברים כולם. וכאשר האדם מתבונן, אז הוא מבין שבעצם ברובד הפנימי ביותר של המציאות, יש רק אחדות ויש רק הוויה אחת ללא נפרדות. אך תכף שהאדם מסתכל על כל דבר אחר שהוא רחוק מהשורש של המציאות, מיד האדם רואה את הנפרדות של המציאות. והשאלה הפנימית ביותר היא, כיצד זה יכול להיות שהוויה אחת תהווה ישויות שונות ונפרדות זו מזו? ואיך יכול להיות ... במה זה בא לידי ביטוי הנפרדות של הישויות האלו? ואם לא, דהיינו, אם היצירה שונה מהיוצר שלה, א"כ כיצד יתכן שתהיה יצירה שונה מהדבר שמהווה אותה? ונסביר: השאלה בעצם היא, לא איך זה שמתוך ... תוכם את אותו הדבר. וכל אדם כל הזמן רוצה את אותו הדבר ממש. ואף על פי כן, כל אחד בכל רגע ורגע רוצה משהו אחר ורצון אחר. והתהליך של התהוות הנפרדות מהאחדות, הוא בכל הרמות של ... שמאחד אותן. וגם אם הדבר הזה הוא נתפש ככלום ממש בעיני השכל האנושי של האדם, הרי שעדיין כל שתי ישויות שנפרדות זו מזו, הן ביחד מהוות איזה שלם אחד גדול יותר שמכיל את שתיהן. ואיך ... נקודת מבט שממנה אין שום נפרדות כלל, שהיא נקודת המבט של שורש המציאות. ובכל מקרה, השאלה הנשאלת היא, איך מתוך האחדות של המציאות מתהווה הנפרדות של המציאות, בכל הרמות השונות של ... לומר שכל ישות בעולם היא נפרדת בשלמות מכל שאר הישויות האחרות, ללא שום מכנה משותף כלשהו. ובכך בעצם ניתן לנסות להתחמק מהשאלה של התהוות הנפרדות מתוך האחדות. אלא, שע"פ התפישה ...