ובו יתבאר העניין של אכזבה ואיך לא להתאכזב? ואכזבה, היא כאשר האדם מצפה שההווה שלו יהיה בצורה כלשהי, אך ההווה שלו בצורה אחרת. שעל ידי זה נוצרים חוסר שביעות רצון ואכזבה מהמציאות, ביחס לציפייה של האדם, שהמציאות תהיה כך או אחרת.

ובפשיטות אפשר לומר, שאם היה האדם לומד, למצוא את הטוב שיש בכל דבר שיש ברגע הזה, הרי שלעולם הוא לא היה מתאכזב משום דבר. מאחר שתמיד הוא היה מקבל בצורה חיובית, את מה שקורה לו.

וקיים גם סוג אכזבה נוסף, והוא, כאשר האדם מרגיש חרטה בהווה, על משהו אחר שקרה בעבר, ושהשפיע בצורה כלשהי על ההווה שלו. לדוגמא: כאשר האדם עושה פעולה כלשהי בהווה, רק כדי להשיג באמצעותה תוצאה אחרת בעתיד. אז אם בעתיד הוא לא ישיג את התוצאה הרצויה, הרי שהוא יחוש אכזבה, מכך שהוא לא השיג את התוצאה הרצויה, וסתם התאמץ בעבר. וכיו"ב, כאשר מתברר לאדם בהווה, שהיה יכול לקרות משהו אחר בעבר, שהיה הופך את ההווה שלו לטוב יותר, גם אז נוצרת תחושה של אכזבה, לגבי מה שקרה בעבר.

ומי שיתבונן בעניין יראה, כי אכזבה על מאמץ שלא השיג את התוצאה הרצויה, אפשרית, רק כאשר האדם עושה דברים, בלי ליהנות מהם גם בשעת העשייה שלהם. ברגע שהאדם עושה משהו שהוא לא ממש נהנה לעשות אותו, אך הוא בכל זאת עושה אותו, רק כדי להשיג איזו מטרה אחרת בעתיד, הדבר הזה גורם לכך, שהאדם בסופו של דבר, יכול להתאכזב.

וזה בעצם אומר, שאם האדם מתרגל ליהנות ממה שהוא עושה, תוך כדי זה שהוא עושה את מעשיו, על ידי זה אין שום אפשרות שהאדם יתאכזב בעתיד, ממה שהוא עשה בעבר. משום, שאת "התשלום" על מעשיו הוא כבר קיבל. דהיינו, הוא הפיק הנאה ממעשיו, כבר כאשר הוא עשה אותם...