... עד שאפילו האין סופיות שלו, לא מספיקה לו. ולכן אלוהים מנסה להתרבות. ואז הוא לוקח חלקים ממנו, ומפריד אותם ממנו. ומאחר שתהליך ההפרדה, לא גורע מהתכונות של מהות הדבר, ממילא זה אומר שגם לאחר הצמצום, הישות המצומצמת זהה לחלוטין למהות של עצמה, שהוא האין סוף. ואז ממילא יש לנו ריבוי של אין סוף. ואעפ"כ גם תהליך של התרבות, ...

... ביותר, לכל אחת מהישויות שיש בעולם, יש בחירה חופשית מלאה על כל המציאות כולה. דהיינו, שכל אחת מהישויות הסופיות, מהווה את כל שאר הישויות כולן. כי כל צורה סופית, יש לה את כל התכונות של המהות של המציאות. ואז כל צורה, מהווה את כל המציאות כולה, וכל צורה שולטת בכל ...

... הלב, העיקר זה הלב, מה הכי חשוב? מחשבה דיבור ומעשה, מהות או צורה, כוונתך רצויה אבל מעשיך אינם רצויים, הכוזרי, ריבוי אלוהים, עבודת אלילים, אחדות המהות והצורה שאלה: האם הכוונה חשובה או המעשה? בכוזרי נאמר, כוונתך רצויה אך מעשיך אינם רצויים. אליעד: אני למשל הייתי אומר, כוונתך רצויה אבל לא מספיק. או הבנתך נכונה אבל לא מספיק ... זה הפוך, אני יכול להגיד כוונתך רצויה אבל ידיעתך אינה נכונה, או רצונך אינו נכון. אני הולך פנימה לתוך הרצון ולא בורח למעשה. בעיני המעשה הכי פחות חשוב. יש פה בעיקרון שני שכלים, שכל הגיוני ושכל לא הגיוני. בשכל ההגיוני הכי חשוב זה מה אתה יודע, - לא מה אתה עושה, לא מה אתה מדבר, לא מה אתה רוצה, לא מה אתה חושב, לא מה אתה מרגיש ולא מה אתה זוכר - מה שחשוב זה רק מה אתה יודע. ידיעה זה הדבר הכי עמוק שקיים. רבי נחמן בשפה שלו אמר, שכול הצרות והיסורים זה בגלל חסרון הדעת. וכשנשלם הדעת נשלם כל החסרונות. בשכל הפשוט יש מחוייב ואפשרי, מחוייב אחד ואפשרי אין סוף. אז מה הכי חשוב? המחוייב. אז להגיד שמעשיך יותר חשובים מכוונתך, זה להגיד שהאפשרי יותר חשוב מהמהות. מה יש יותר, מעשיך או כוונתך? מעשיך. כוונה יש אחת, כוונת הלב, ומעשים יש הרבה. המעשים זה הנפרדות, וכוונת הלב זה המהות. כוונת הלב יותר חשובה מהמעשים, למשל חשוב יותר אם נהנית במסעדה יותר ממה שאכלת. או יותר חשוב שאתה מרוצה ממה שיש לך ופחות חשוב מה יש לך. המחוייב נתפס כיותר חשוב מהאפשרי. ... גם משתנה, אבל יש דבר אחד שלא משתנה וזה ידיעת המוחלט. אני מנסה לסדר לך את זה בראש ברמה הציורית, שהמחשבה היא פנימית יותר ביחס למעשה שהוא חיצוני יותר. ולכן המחשבה היא המהות, והמעשה זה הצורה, והמהות חשובה מהצורה. ולכן מבחינתי הייתי אומר, כוונתך רצויה אבל הבנתך אינה רצויה, זה אומר שאני מאוד שמח שאתה רוצה להבין, אבל עדיין לא הבנת. אצלי ההצלחה נמדדת בכמה הבנת. איזה עומק הבנת. ... מעל המחשבה נמצא הדבר שממנו באות המחשבות, ההוויה שלך. מה שמשנה זה עד כמה אתה מחובר למחוייב המציאות, כל השאר לא משנה. בסוף מה שמשנה זה רק דבר אחד, מה מחוייב? המציאות, האחדות - היא מחוייבת כל השאר לא מחוייב. עכשיו תתרכז טוב טוב, מה הסברנו? שהמחוייב יותר חשוב מהאפשרי, המהות חשובה מהצורה. ולכן מכאן כוונתך חשובה ממעשיך. אבל כל זה נכון רק בשכל, כי בשכל הרגיל המהות חשובה מהצורה. אבל בסוף, בסוף, בסוף, אתה מגיע לאין שכל, שזה שכל יותר גדול / שכל אחר, ובשכל הזה זה כבר לא מחוייב שיש רק מחוייב אחד. בשכל הגדול ביותר שמה, כמו שהכי חשוב זה מה אתה מרגיש, גם הכי חשוב זה מה אתה עושה. ולא משנה מה אתה מרגיש אלא משנה מה אתה עושה. זה כבר לא הגיוני, כי מה זה משנה מה אני עושה? אבל ... אם נגיד שהשלמות זה להיות מחובר למחוייב המציאות, ואלוהים הוא כבר השלמות, אז זה לא ברור מדוע אלוהים ברא את העולם. כי כאשר הוא ברא את העולם, הוא בעצם התרחק מעצמו. היתה אחדות ועכשיו יש אין סוף חלקים. אז אם תכלית המציאות זה להתקרב לבורא, אז למה הבורא הרחיק את הבריאה ממנו? זה אומר שלאלוהים יש קנה מידה אחר. אצלך, כנברא, כל מה שחשוב לך כרגע זה לחזור לשורש שלך. לחזור להיות אלוהים, להרגיש שלמות ושיהיה לך רק טוב. אבל אצל אלוהים זה אחרת. אצל אלוהים יש יותר מאחד ממחויב המציאות, בהיגיון זה לא הגיוני, איך יתכן ששניים מחוייבים? אצל אלוהים יש אין סוף מחוייבים. אין סוף מחוייבי המציאות, אין סוף אלוהים, אין סוף נקרא ריבוי אלוהים. אין ...