מי שיתבונן בעניין יראה, כי מצד אחד אפשר לומר, שהאמת, טובה יותר מאשר השקר. משום, שככל שהאדם קרוב יותר אל האמת, כך הוא מונע מעצמו מאבקים מיותרים, על ידי זה שהוא מבין טוב יותר את מקומו האמיתי. אך השקר לעומת זאת יוצר סבל, משום, שהוא לא מאפשר לאדם לראות את הדברים כפי מה שהם באמת, ועל ידי זה יש חיכוכים מיותרים, בין האדם לבין המציאות.

ומהצד השני אפשר לומר, שהשקר הוא הדבר הטוב ביותר שיש. משום, שהוא מאפשר לאדם ליצור עבור עצמו, את המציאות הדמיונית שבה הוא רוצה לחיות, כפי מה שבא לו. ובכל פעם, שמצד האמת, יש פער בין האדם לבין המציאות, השקר מאפשר לאדם לעקם בדמיון שלו את המציאות, ולחיות טוב יותר בשקר, מאשר עם האמת.

נמצא אם כן, כי השקר מאפשר לאדם להרגיש טוב יותר, כאשר האמת לא מתאימה לו. והאמת מאפשרת לאדם להרגיש טוב יותר, כאשר היא דווקא מתאימה לו, יותר מאשר השקר. אז מה באמת טוב יותר, האמת או השקר? או אולי שילוב של אמת ושקר ביחד? מהי האמת? מי מהם טוב יותר?

ומי שיתבונן בעניין יראה, כי הסבל והאושר של האדם לא תלויים לא באמת ולא בשקר, אלא רק בשלמות. דהיינו, האושר לא תלוי באם אתה יודע את האמת או חי בשקר, אלא באם זה בשלמות או לא (דהיינו, האם האמת / השקר שלך הם אכן אמיתיים).

ונסביר את העניין, דרך הצד של השקר. לכאורה, מה רע בשקר? הרי, הוא מאפשר לאדם לדמיין את מה שבא לו כרצונו, אז מה בדיוק הבעיה בלחיות בשקר? הרי אם יש בעיה, האדם יכול פשוט לשקר לעצמו ולומר שאין בעיה. אז מה הבעיה השקר?

תשובה: כאשר האדם חי בשקר, הבעיה מתחילה, כאשר השקר נתקל באמת שטופחת לו על הפנים. לדוגמא: האדם יכול להאמין שהוא כל יכול ולהרגיש מצוין. האם זה רע? לכאורה זה טוב. כי הנה האדם מאמין שהוא כל יכול והוא מרגיש טוב יותר. אלא מה? אז איפה הבעיה? ואם האדם רעב, והוא משקר לעצמו שהוא לא רעב. מה רע בכך? הרי השקר העצמי, עוזר לאדם להרגיש פחות את תחושת הרעב. אז איפה הבעיה?

והבעיה היא, כאשר השקר של האדם יצטרך להתמודד אל מול האמת, שאז המציאות תתנגש בשקר של האדם. ואז נוצר פער וקונפליקט בין השקר לבין האמת, ובין האדם לבין המציאות, ואז האדם סובל. וזה בעצם אומר, שאם האדם היה יכול לחיות בשקר בשלמות, דהיינו, לו יצויר שהיה יכול האדם לשקר את עצמו, ולגרום למציאות להתאים לשקר שלו בשלמות... דהיינו, להפוך את השקר שלו לכ"כ גדול, עד שהוא יהפך לאמת, הרי שבמצב כזה לא היה בשקר שום חסרון, מאחר שהוא כבר האמת.

והבעיה היא, שהשקר של האדם לא באמת יכול לשנות את המציאות. והמציאות בסופו של דבר, תיצור חיכוך בינה לבין השקר. נמצא אם כן, כי החיסרון הוא לא בשקר, אלא בכך שהשקר לא מספיק חזק כדי להתאים את המציאות אליו, דהיינו, כדי להפוך את עצמו לאמת. מסקנה: שקר מושלם, בעוצמה וברמה של אמת מושלמת, יכול להיות טוב לאדם. אך כל שקר חלקי, שאינו שקר אמיתי בשלמות, דהיינו, שהמציאות היא לא כמו השקר, כל שקר כזה עלול ליצור בעיות.

ונחדד: מי שיתבונן בעניין יראה, כי שקר אמיתי ומושלם, הוא בעצם אמת מושלמת. כי שקר אמיתי פירושו, שהאדם משנה את המציאות למה שהוא רוצה, ומתאים את המציאות למחשבה שלו בצורה מושלמת. ואם זה באמת בצורה מושלמת, אז זאת כבר האמת. וא"כ, שקר יכול להיות טוב, רק כאשר הוא אכן האמת!

והמצב זהה לחלוטין גם לגבי האמת. כאשר האמת גורמת לאדם בעיה, זה אף פעם לא בגלל החלק של האמת, אלא רק בגלל החלק של השקר שיש שם. לדוגמא: האדם מגלה שיש לו בעיה כלשהי, ובגלל זה הוא מרגיש רע. האמת היא שיש לו בעיה. האמת היא גם, שהבעיה הזאת גורמת לו להרגיש רע. אך האמת היא, שהוא מרגיש רע, לא בגלל שבאמת יש לו את הבעיה, אלא רק בגלל הפירוש השגוי שלו לבעיה.

כי אם היה האדם יכול לראות את כל האמת כולה בשלמות, דהיינו, להבין מהי בדיוק הסיבה שבגללה הדברים קורים לו, ולמה המציאות היא דווקא כך ולא אחרת, הרי שלא היה לו רע. משום, שהוא היה מבין את המציאות, והבנה יוצרת הסכמה. אי הסכמה, נובעת מחוסר הבנה. כאשר האדם לא מסכים עם המציאות, הרי שזה נובע מחוסר הבנה שלו את המציאות, שזה בעצם סוג של שקר.

נמצא אם כן, כי לא האמת היא זו שגורמת לאדם להרגיש רע, אלא דווקא השקר וחוסר ידיעת האמת בשלמות, הוא דווקא זה שגורם לאדם להרגיש רע.

ומה בעצם המסקנה? המסקנה היא שעל האדם ליצור התאמה בין תפיסת המציאות שלו, לבין מה שהיא באמת. והדבר היחיד שבאמת חשוב הוא, שלא יהיה פער בין תפיסת המציאות של האדם, לבין מה שהיא באמת.

ולדוגמא: כאשר קורה לאדם משהו נגד רצונו. מצד אחד הוא יכול לקבל את המציאות כפי מה שהיא, ולהתאים את הרצון שלו למציאות. וצד שני הוא יכול כאילו לשקר, ולשנות את המציאות שתהיה כפי מה שהוא רוצה, ולהגיע למצב זהה לאדם שמרוצה מהמציאות. והעיקר הוא, שההתאמה בין הרצון של האדם לבין המציאות, תהיה בשלמות...