מדע / אסטרופיזיקה / קוסמוגוניה:

הנ"ל שופך אור על תופעות מדעיות וקוסמולוגיות רבות. כגון: תאוריית הכל, תורת היחסות, תורת הקוונטים, סופרפוזיציה קוונטית, קריסה קוונטית, הצופה הקוונטי, יקומים מקבילים, עולמות מקבילים קוונטיים, עקרון אי הוודאות, קריסת פונקציית הגל, בעיית המדידה, ניסוי שני הסדקים, תורת השדות הקוונטית, אנרגיית נקודת האפס, אופק אירועים, אינפלציה קוסמית, אנרגיה אפלה, בעיית המסה החסרה, גיל היקום, היווצרות היקום, הילה של חומר אפל, המפץ הגדול, הפרדוקס של גיל היקום, הקבוע הקוסמולוגי, התפשטות היקום, זמן פלאנק, חומר אפל, חוק וין, חור לבן, חור שחור, חור תולעת, חורים שחורים, יקום מחזורי, יקום מקביל, כוכב כפול, מהירות האור, מהירות מילוט, מסע בזמן, מסת מנוחה, מרחב / זמן, פרדוקס בנטלי, פרמטר הסקאלה של היקום, פרמטר הצפיפות, צורת היקום, צפיפות היקום, קרינת הרקע הקוסמית, תאוריית המצב היציב, תווך בין כוכבי ועוד.

נחדד ונאמר, כי מי שרואה את התמונה המלאה כולה של המציאות כנ"ל, מבין את שורש נקודת האמת ואת חלקי האמת שמסתתרים בתוך כל התופעות הפיזיקאליות ובתוך כל התיאוריות השונות לגבי היקום וכולי.

*

יהדות / תורת הסוד / תורת הנסתר / תורת הקבלה / תורת הצמצום:

אין סוף = ה"שלם" / הישות האחת שמהווה את הכל.

בטרם בריאת העולם (שמתרחשת בכל רגע), הכל היה אין סוף. לא היה שום "יש" אלא רק "אין".

האין סוף שהוא אלוהים עצמו, צמצם את עצמו כביכול ויצר חלל פנוי, שבתוכו הוא ברא את העולם.

החלל הפנוי היינו ההסתרה של המהות האחת.

זה שנראה שיש דברים שונים זה מזה, זה חלל פנוי.

זה שאדם חושב שהוא שונה ממשהו אחר, זה חלל פנוי.

זה שאדם אינו מרגיש שהוא והמציאות זאת ישות אחת, זה חלל פנוי.

אדם הראשון קודם החטא, לא ראה הבדל בין טוב לבין רע. בעיניו הוא היה באחדות מלאה עם הבורא.

בטרם החטא לא היה אצלו הבדל בינו לבין אשתו. אשתו היא בחינת החלל הפנוי / העולם כידוע.

האיש הוא בחינת הבורא, שממנו נלקחה האישה. דהיינו, האיש מייצג את מה שהיה לפני הבריאה והאישה את מה שהיה אחרי הבריאה.

אחרי החטא כמובן, האדם ראה את עצמו כנפרד מהבורא, דהיינו, גם כנפרד וכשונה מאשתו שהיא בכלל חלק ממנו ממש.

התורה שקדמה לעולם, היא התורה הנצחית. התורה שקדמה לעולם היא ההתגלות של האין סוף בתוך הצמצומים השונים שיש בבריאה.

אלו ואלו דברי אלוהים חיים, וכאשר האדם מבין שכל ההפכים נמשכים מאין סוף, וכאשר האדם רואה בעיני שכלו את ההשתלשלות הזאת ממש מהאין סוף עצמו, עד לנקודה האחרונה של עולם העשייה, זאת תורת ה' ממש שקדמה לעולם ושלא תשתנה לעולם.

לעתיד לבוא דהיינו, כאשר האדם מגיע לבחינת העולם הבא והתכלית הסופית, שבו נכלל הבריאה בלפני הבריאה, שבו נתקן חטא אדם הראשון, בשלב הזה הכלל נכלל באין סוף, וכל העברות הופכת לזכויות כידוע.

הקליפות והשדים הם הדמיונות שיש לאדם שלא נותנים לו להבין שהכל זו מהות אחת.

שדים / קליפות = הסתרה ולבושים של האין סוף. כאשר האדם לא מרגיש אחדות עם כל מה שקיים, הרי שהוא בתוך הקליפות וההסתרה של האין סוף בתוך החלל הפנוי.

סודות התורה נמצאים בעמקי הקליפות, ואפילו בעשרה כתרי דמסאבותא (טומאה) גם שם יש את סודות התורה הגדולים ביותר, רק ששם הצמצום הוא גדול מאוד.

אפילו פרעה שאמר "לי יאורי ואני עשיתיני", או אפילו הדעה שאומרת שהעולם הוא מחויב המציאות, שזה נראה כהסתרה מאוד גדולה, בכלל יש שם סודות מאוד גדולים. כי מצד האמת הכל זאת אחדות אחת, ומצד האמת פרעה ברא את עצמו, ובאמת מצד האמת שהכל נמצא באחדות עם הבורא, אז ברור שגם העולם הוא מחויב המציאות מצד המהות שלו.

סודות התורה שיתגלו לעתיד לבוא, תורה דעתיקא סתימאה, תורה דאריך אנפין, היא התורה והשכל שיגלה לאדם את ההתגלות של האין סוף בתוך הצמצומים השונים.

כל החוכמות של העולם הזה, הם בחינת גמגום ביחס לתיקון הדיבור שהוא בחינת תיקון המלכות, דהיינו, לקשר את המלכות ועולם העשייה אל הבורא...

השכינה בגלות / המלכות בגלות וכולי = המלכות והאחדות של הבורא עם הבריאה נמצאת בהסתרה.

כאשר האדם חושב שה"אני" שלו נפרד מהבורא, זה עצמו גלות השכינה.

בניין בית המקדש, היינו תיקון המוחין של האדם, דהיינו, הכנסת האין סוף אל תוך השכל של האדם...