אליעד: שאלה - בוויכוח מה עדיף, להיות צודק, טועה או שזה לא משנה?
התשובה שתלוי באיזה ויכוח.
ובאיזה ויכוח גם אם אתה צודק, זה לא עוזר לך? שגם אם אתה חושב שאתה צודק או שאתה באמת צודק, זה לא עוזר לך? באיזה ויכוח גם אם אתה צודק, אתה בבעיה?
אדם משיב: בוויכוח עם המציאות.
אליעד: נכון, עם המציאות. בכל הוויכוחים אתה יכול להגיד אני צודק, אתה צודק אבל יש ויכוח אחד שלא משנה אם אתה צודק, אתה בבעיה. יש מציאות, קורה משהו ואתה יכול או איכשהו לנצח אותה או להניף דגל לבן. אבל אם אתה אומר - אני צודק, אז בסדר אתה צודק, אז מה.
לבן אדם קורים דברים ואז הוא חושב מי צודק, אני או המציאות? זה כן מגיע לי, זה לא מגיע לי, לך לבית משפט, שים פתק בכותל. מה זה משנה אם מגיע לך או לא?
יש מציאות ואתה צריך או למצוא את הדרך לשנות אותה או לקבל אותה.
זה סוג של ויכוח שגם אם אתה מנצח בו, אתה מפסיד. גם אם אתה יכול "להוכיח" שאתה צודק, אתה בכל מקרה מפסיד.
לפעמים אדם רב עם המציאות וחושב שהוא צודק. באמת? את מי אתה מעניש?
בכך שאתה חושב שאתה צודק, אתה מעניש את עצמך. עדיף להגיד שאתה טועה והמציאות צודקת, מאשר להגיד שאתה צודק.
יש אמת, מה האמת זה כבר שאלה אחרת אבל יש אמת. ולמה אדם רחוק מהאמת? באופן יחסי ובהנחה שהוא רחוק ויש הבדל... בגלל שהוא אומר שהאמת הזו לא צודקת.
אוקי, תישאר צודק אבל אתה רחוק מהאמת.
אם אדם היה אומר לאמת, למציאות, "מה שאת אומרת את צודקת ומה שאני חושב אני טועה", אם הוא היה מתבטל בפני האמת, אז ממילא היו לו חיים טובים, הכל מושלם. אין שום שאלה, שום בעיה, הכל בסדר. איפה מתחילה הבעיה? כשאדם אומר - מה פתאום, שאני אגיד שאני טועה והיא תמיד צודקת?
אוקי, תישאר צודק. תשחק אותה ותגיד שאתה צודק וכולי, אבל בינתיים רע לך.
בן אדם מתלונן למה אין לי ולמה יש לי ולמה אין לי, אבל מה האמת? האמת היא שאין הבדל אם יש לך או אין לך.
"מה פתאום אין הבדל, אתה לא תגיד לי שאין הבדל, יש".
אתה צודק, יש הבדל ותמשיך להסתבך עם עצמך.
אבל אם הוא יגיד לעצמו מה האמת? - האמת היא שהוא לא יודע כלום.
אין הבדל, כי הוא לא יודע שיש הבדל.
אז אם תודה באמת, לא תהיה לך שאלה אבל אם אתה לא מודה, אתה בבעיה.
אז הוא אומר "אבל למה שאני אגיד שזאת האמת, זה לא צודק, זה לא נכון". אתה צודק, הכל נכון, אתה חכם, הכל בסדר אבל תסבול.
אדם שואל את אליעד: אני יכול לומר, בשלב ביניים, שאני לא יודע אם יש או אין הבדל?
אליעד משיב: אם אתה לא יודע גם אין בעיה, הבעיה היא כשאתה אומר - אני יודע שזה לא בסדר. אני יודע שהמציאות לא בסדר...
באמת? איך אתה יודע שהמציאות לא בסדר?
"אני יודע כי ככה וככה וככה".
ומי אמר שמה שאתה יודע נכון?
"אני אמרתי".
ומי אמר שמה שאתה אומר נכון? אף אחד.
"כולם אומרים את זה"
אז מה אם כולם אומרים? מי אמר שהם צודקים? ומי אמר שכולם אומרים? ואם כולם אומרים, מי אמר שאם אומרים זה משנה?
אני בא להסביר לכם שלפעמים אתה יוצא צודק בוויכוח אבל אתה צריך לבדוק מול מי אתה מתווכח, כי לפעמים עדיף לך לצאת טועה ולא צודק. לדוגמה בוויכוח מול המציאות, עדיף שתחשוב שאתה טועה ולא שתחשוב שאתה צודק.
אם תחשוב שאתה טועה, אולי תגיד למציאות את צודקת ואז תהיה צדיק, כי מבחינתך הכל בסדר.
אבל אם אתה אומר "לא, אני הצודק" - אז אתה בבעיה.
הרצון לצאת צודק - הוא בעייתי כשהוא מגיע מול המציאות או מול האמת. כשאתה לא מוכן להודות ולהתחבר לאמת, אתה בקונפליקט. אם אתה נלחם במציאות, זה לא משנה כמה אתה צודק, אתה בבעיה. ולא משנה כמה אנשים תומכים בך, אתה בבעיה. ולא משנה אם כולם אומרים שאתה צודק, אתה בבעיה.
למה? כי המציאות לא מעניין אותה אם אתה צודק או לא. ולא אכפת לה מה אתה חושב או מה כולם חושבים. לא אכפת לה מה אתה מרגיש ולא משנה לה מה אתה מאמין.
לא משנה, זאת המציאות.
היא עושה מה שהיא רוצה. או מה שהיא רוצה, או קורה מה שקורה.
זה לא מעניין אותה בכלל אם אתה צודק או מה אתה חושב, זה המציאות. אתה יכול רק להשלים עם זה או לחסל את זה.
מה ההפך המוחלט של מה שאני אומר?
לדוגמה, אם היית נלחם עם המציאות והיית בטוח ב100% שאתה צודק, כל כך בטוח עד שלא היית יכול לחשוב שזה לא ככה, נגיד, אז לא היית יכול לחשוב שהמציאות לא חושבת ככה ואז כל המציאות הייתה מתהפכת או שאתה היית נעלם, נגיד. הייתה נגמרת המלחמה.
אבל בד"כ כשאתה אומר שאתה צודק, אתה לא באמת חושב שאתה ב100% צודק.
אז אתה סתם נלחם עם המציאות. אתה גם לא בטוח שאתה צודק וגם נלחם במציאות? אז מה יוצא לך מזה? אתה רק סובל.
אדם שואל: כשאומרים את המילה מציאות, זה כולל את כל בני האדם, כל החיות, זאת אומרת כל דבר שאני מתווכח איתו הוא המציאות?
אליעד: נכון. מציאות זה מה שמצוי, מה שקורה לך זה המציאות.
אדם אומר: המעניין זה שגם אתה זה המציאות. המציאות גם עושה אותך שתתווכח איתה.
אליעד: שמתם לב למניפולציה שהוא עשה? באיזה מילה? - "המעניין זה ש.."
אתה מתכוון לומר מה שמעניין אותך.
סתם שתשים לב לא שזה לא בסדר. אם אתה רוצה שכולם יקשיבו, תגיד "המעניין" כי אז אולי יגידו מה מעניין, כי אם תגיד "מעניין אותי" - זה מעניין אותו אולי זה לא יעניין אותי - זה מה שעשית רק תשים לב שעשית, אני שמתי לב.
אוקי, אז מה אתה אומר שמעניין אותך?
האדם משיב: אני מתווכח עם המציאות אבל המציאות עושה את זה שאני אתווכח איתה.
אליעד: השאלה אם אתה חווה את זה שהיא מתווכחת עם עצמה, כי אם זה היא מתווכחת עם עצמה אז לך לא אכפת.
האדם: בגלל זה אמרתי שזה מעניין.
אליעד: אם אתה חווה שהיא מתווכחת עם עצמה, ממילא לא אכפת לך יותר, אתה לא צד בעניין.
האדם: זה לא אני, זה המציאות בכלל.
אליעד: נכון, אבל מצד שני, אם אתה אומר זה לא אני זה היא, אז ממילא כבר אין אני. אז זה בעצם אני מתווכח עם עצמי בכלל. זה לא היא מתווכחת עם עצמה, זה אני מתווכח עם עצמי.
האדם: בגלל זה גם אם אני אלך עם ה"צודק" עד הסוף, אז אני בעצם משפיע על המציאות...
אליעד: השאלה מה זה עד הסוף.
האדם: עד הסוף זה אומר שאני מתחבר למקום שמה שמהווה אותי, המציאות עצמה, היא זו שעושה את הויכוח מול עצמה והיא רוצה להיות צודקת.
אליעד: השאלה אם המציאות מתווכחת עם עצמה? או שרק אתה חווה את זה...
050-3331-331