על החיים ועל המוות / תכלית
החיים / משמעות
החיים / פחד
מוות - מהי מהותם? חלק 2 כי האהבה והשמחה וכולי, הם רק תרופות שהאדם לוקח, כדי לברוח מכך שאין לו מושג למה הוא
חי. אבל בכל מקרה, גם אהבה וכל כיו"ב, זו לא תכלית
החיים. ויש כאלו שנדמה להם שתכלית
החיים של עצמם, היא חלק מתכלית אחרת גדולה יותר. כי מצד האמת מי
שרוצה להבין את תכלית
החיים, לשם כך עליו להבין את התכלית של קיומה של המציאות כולה. כי
החיים של האדם, הם בסך הכל נקודה קטנה בתוך רצף של אירועים גדול מאוד, שהוא רצף האירועים של המציאות כולה. והתכלית של חייו ושל קיומו של האדם, היא רק אמצעי שמשרת את המטרה הגדולה יותר. כך שכדי להבין את תכלית ומטרת
החיים, לשם כך יש להבין את התכלית של המציאות ... של כל הסיבות, שהיא זו שמניעה את האירועים כולם, ובכלל זה כל האירועים שקורים לאדם בכל רגע ורגע... ומי שהוא קצת חכם, הוא מבין מיד שכדי שהוא יצליח לפענח את התכלית של
החיים שלו, וכדי שהוא יצליח להבין למה
החיים שלו הם כפי מה שהם וכולי, לשם כך עליו ... ויש כאלו שחושבים שלמציאות כולה אין תכלית כלל. ושכל רצף האירועים כולו הוא חסר תכלית. ואותם יש לשאול, אם אכן כל המציאות כולה חסרת תכלית, אז מה בדיוק התכלית של
החיים שלהם עצמם? כי מאחר שלכל התהליך כולו אין ... שאם נאמר שלכל רצף האירועים כולו אין תכלית, ממילא יש לשאול, כיצד זה שיש בעולם שלנו המון תהליכים שכן מעידים על תכלית. כי מי שיתבונן סביבו יראה, כי האדם (וגם בעלי
החיים וכיו"ב) מטבעו עושה את מעשיו למען תכלית ... של כל האירועים כולם, שם הפוטנציאל של היצירה הוא אין סופי. ובנקודת ההתחלה עצמה, שם אין שום גבול ושום הגבלה לגבי האפשרות ליצור דברים. ואם באמת בנקודת ההתחלה היה
רצון לעשות טוב, א"כ היה ראוי יותר ליצור מציאות כזו ... שיש בעולם טוב, כך גם יש רע. ואדרבה, יש יותר רע מאשר טוב, כפי שכל אחד מבין בכוחות עצמו. וגם הטוב הוא לא מי יודע מה טוב. ובפרט כאשר האדם מתבונן על העניין הזה של
הרצון העצמי של האדם, שהאדם קיים עם
רצון עצמי שאחראי לכך שהאדם כל הזמן מרגיש רע. ואם באמת התכלית היא שהאדם ירגיש טוב, הרי שהיה אפשר ליצור אדם שקיים ללא
רצון עצמי כלל, שאז הוא לעולם לא מרגיש רע. והיה גם אפשר ליצור אדם, שאולי דווקא כן יש לו
רצון עצמי, אלא
שהרצון העצמי שלו תמיד מתאים למציאות, שגם אז הוא לעולם לא מרגיש רע. ואף על פי כן ניתן לראות, שבכל זאת האדם כן קיים עם
רצון תמידי לשנות את המציאות. דהיינו, הסבל הוטבע בתוך האדם. ותחושת חוסר השלמות שיש לאדם, רודפת את האדם בכל מצב שבו הוא נמצא. כי כל מה שיש לאדם וכל מה שיתנו לאדם, הוא תמיד ממשיך להרגיש חסר, כל זמן שיש לו
רצון עצמי. וגם כמובן יש לזכור, שאם אכן התכלית היא כדי לעשות טוב, א"כ יש להסביר מדוע המציאות היא דווקא כפי מה שהיא בכל רגע ורגע מחדש. כגון שיש לדוגמא להסביר, מדוע הסיבה של
הרצון לעשות טוב, מדוע היא מחייבת את זה שכוח המשיכה ... אומר שכנראה יש סיבה כלשהי, מדוע לדוגמא חוקי הפיזיקה הם דווקא בצורה כלשהי. ואם האדם חושב שמטרת כל המציאות היא רק כדי לעשות טוב, אז עליו עכשיו להסביר, כיצד
הרצון לעשות טוב, מחייב את המציאות להיות דווקא כפי מה שהיא בכל רגע ורגע ובכל מקום ומקום. וכל שכן שעליו להסביר, כיצד
הרצון ליצור טוב, בא לידי ביטוי בכך שיש רע, ובכך שיש ... כולה. כי אם נניח לדוגמא שהתכלית היא כדי לעשות טוב, ושלשם כך נוצרים כל האירועים שבעולם בכל רגע מחדש, הרי שעכשיו יש לשאול, מהי בעצם הסיבה והתכלית שלשמה קיים
הרצון עצמו לעשות טוב? ז"א נניח שאכן יש
רצון כלשהו לעשות טוב, שהוא מניע את כל האירועים כולם. עכשיו יש לשאול, מה התכלית של
הרצון הזה עצמו? ז"א מדוע בכלל יש
רצון לעשות טוב, למה לדוגמא שלא יהיה