לסבול - למה בני האדם מוכנים ורוצים לסבול? ובו יתבאר, למה בני האדם, מוכנים ואפילו רוצים לסבול? והעניין הוא, כי מי שיתבונן יראה, כי בני האדם מוכנים לסבול. וישנן הרבה דוגמאות לכך, שמתעללים באדם, והוא לא נלחם בישות שמתעללת בו, אלא נכנע תחתיה, ונראה הדבר, כאילו האדם מוכן לסבול. והשאלה היא, למה האדם לא נלחם תמיד בכל הסבל שלו, ולמה יש סבל, שהאדם מוכן לסבול אותו בשקט? והעניין הוא, כי מצד האמת הפנימית ביותר, הסבל הוא טוב מאוד. אבל מצד הנפרדות, האדם מוכן לסבול, רק בגלל השקרים שלו. כי האדם לא באמת רוצה לסבול. וכאשר יש לאדם סבל שהוא לא נלחם בו, זה רק משום שהאדם משקר את עצמו, בכך שהוא אומר לעצמו, שהוא לא יכול לנצח את הרע. כי אם האדם היה חושב, שהוא כן יכול לנצח את הרע ולחיות ... ואז אין שום סבל בעולם כלל, או להסתכל עליה מנקודת מבט שיש נפרדות, שאז ממילא יש סבל, שנובע מתחושת ההפרדה, שבין האדם לבין כל שאר הישויות שנפרדות ממנו. והאדם רוצה ובוחר לסבול. כי האדם יכול בקלות להתגבר על כל הרע שבעולם, אם הוא רק ירצה בכך באמת. כי אם האדם באמת היה רוצה לא לסבול יותר לעולם, ואם האדם היה רוצה את זה ברצון אמיתי, דהיינו, שזה הרצון היחיד של האדם, ושלא אכפת לאדם משום דבר בעולם, מלבד הרצון שלו שלא לסבול יותר לעולם, הרי שבקלות האדם יכול לבחור להתייחס למציאות, מנקודת מבט של אחדות שבה הכל אחד, ועל ידי זה אין שום סבל כלל. אבל האדם בוחר בבחירה חופשית, להתייחס אל המציאות בצורה של נפרדות, ועל ידי זה הוא סובל. והאדם כ"כ רוצה לסבול, עד שבכל פעם שהוא סובל, הוא טורח גם לשקר את עצמו, ולומר לעצמו שהוא לא יכול להתגבר על הסבל. וזה למרות שהאדם עצמו יוצר את הסבל, בכל רגע ורגע מחדש. וכל זה, כדי שהאדם יוכל להמשיך לסבול. ומי שרוצה להפסיק לסבול, עליו בסך הכל לפקוח את עיניו, ולברר עם עצמו, האם באמת הוא רוצה להפסיק לסבול, והאם באמת זה הרצון היחיד שלו. כי אם זהו לא הרצון היחיד, הרי שזהו לא רצון אמיתי. ועל ידי זה שהאדם עושה את בירור האמת, על ידי זה בסופו של דבר הוא מרגיש טוב באמת ואפילו ...

... - חייב לסבול / יכול לסבול - אפשרי או מחוייב, צריך או רוצה, חייב או אפשר, בחירה חופשית ובו יתבאר, למה האדם סובל בחיים בכל תחום שהוא? וכיצד יכול האדם להתגבר על כל סבל באשר הוא? וכיצד הבחירה החופשית ... רק אפשרי בלבד, שהמציאות תהיה כך או אחרת. אז ממילא הוא לא יכול לסבול, אם המציאות היא לא בדיוק כמו מה שהוא רוצה. והרעיון הוא, שיש שתי נקודות התייחסות לרצון של האדם. כי האדם מגדיר עבור עצמו הגדרות של טוב ושל רע. דהיינו, שהאדם מגדיר, שדבר ...

... לא רוצה לסבול, לשאול מעומק הלב, התאמה בין הבנה לחוויה, למה אתה לא רוצה לסבול? מהו סבל מוחלט? לא רוצה להרגיש רע, אושר אמיתי, איך להיות מאושר? התמודדות עם כאב, להרגיש טוב שאלה: אני רוצה לעשות סימולציה של היפוכים, טוב ורע, ובסוף להגיע ... יודע. שאלה: אני למשל לא רוצה לסבול. למה? לא יודע למה. אליעד: בא תנסה להבין מה המשמעות של ה"לא יודע". למשל מישהו מרביץ לך, ואתה אומר לו תפסיק, והוא אומר, לא רוצה. ואתה שואל אותו, למה אתה מרביץ לי? ... בתוכך כוח שאומר שהוא לא רוצה לסבול. עכשיו, הלא רוצה לסבול, זה כאילו להגיד לך, תיסבול. להגיד, אני לא רוצה לסבול, זה כאילו להרביץ לך. המחשבה שאומרת, אני לא רוצה לסבול, היא מרביצה לך, כי אם היא לא הייתה, לא היה כואב לך. כשאתה אומר, אני לא רוצה לסבול, המחשבה שאומרת שהיא לא רוצה לסבול, היא עצמה מרביצה לך. אתה יודע מי מרביץ לך? רק המחשבה שאומרת, אני לא רוצה לסבול. כי אם אני הורג את המחשבה שאומרת ש"אני לא רוצה לסבול" אתה לא יכול יותר לסבול. אז מי האויב המרכזי שלך? המחשבה, התפיסה שאומרת שהיא לא רוצה לסבול. יש מישהו בתוכך, המחשבה שאומרת שהיא לא רוצה לסבול, היא אחראית לכל הסבל שהיה לך אי פעם, ואם אי פעם תסבול, זה יהיה רק בגללה. תבין שזה סוג של אויב שהוא השורש של הסבל. שאלה: מה שהבנתי, שכאשר אני אומר שאני לא רוצה לסבול, למעשה אני כבר מתנגד, אני מתנגד למציאות. אז איך אני משחרר את המחשבה הזאת? אליעד: אי אפשר. המטרה כאן היא לא לשחרר את המחשבה, אלא המטרה שלי היא לגרום לך להתייחס ... אני שואל אותך למה אתה לא רוצה לסבול? את עונה לי שאתה לא יודע. אני רוצה שתקח ברצינות את השאלה הזאת, ותחקור אותה ותפצח אותה, זאת שאלה רצינית ביותר, אם יש שאלות רציניות, זאת אחת מהם. למה אני לא רוצה לסבול? זוהי שאלת מפתח. ואתה לא מתיחס ברצינות למחשבה הזאת. אם באמת לא היה אכפת לך מהשאלה הזאת, והיית מתייחס אליה בזלזול, זה טוב מאוד. למשל מרביצים לך, ובאה מחשבה שאומרת, אני לא רוצה לסבול, אז אתה מזלזל במחשבה, אין לך כוח אליה, לזלזל במחשבה עד הסוף. אבל אתה, אם מרביצים לך, והיא אומרת שהיא לא רוצה לסבול, אתה מתייחס למחשבה בכבוד, כן נכון, אני לא רוצה לסבול, זה לא טוב שאני סובל. אז אם אתה מתיחס למחשבה בכבוד, אז תכבד אותה יותר, תבין למה היא פה, מה היא עושה פה, איך הגיע לפה? אבל אתה מזלזל, לא אכפת לך. אל תזלזל, זוהי ... את המחשבה שאומרת, אני לא רוצה לסבול, באותה שנייה אתה אלוהים. אתה לא צריך יותר לעשות כלום. בשנייה שאתה אומר, לא אכפת לי מהמחשבה שאומרת שהיא לא רוצה לסבול, אז אין לך יותר שום חסרונות, שום בעיות, שום שאלות, שום דבר. ולכן צריך לגלות מי שלח את המחשבה הזאת אליך. האם במקום לחשוב, אני לא רוצה לסבול, - האם אתה יכול להגיד, אני רוצה לסבול. קרה פעם שאמרת, למה שאני לא ארצה לסבול, אני רוצה לסבול, בה לי לסבול היום, לא סובל מספיק. הסבל טוב. אני רוצה להביא אותך למצב שאתה תחליט לגלות מאיפה באה המחשבה, אני לא רוצה לסבול. המטרה שלי זה לא לענות לך על השאלה, מדוע אתה לא רוצה לסבול. המטרה שלי היא לגרום לך להתיחס אחרת לשאלה, למה אני לא רוצה לסבול? התשובה תגיע לך, אחרי שתשאל אחרת את השאלה. המחשבה שאומרת, אני לא רוצה