... האדם בחיים /
המרדף אחרי ההצלחה /
המרדף אחרי האושר - מה הסוף? ובו יתבאר העניין של
האושר ושל ההצלחה של האדם בחיים ועוד. ומי שיתבונן על עניין ההצלחה של האדם בחיים ועל עניין
האושר, יראה משהו מעניין. והוא, כי האדם כל חייו, רץ אחרי הזנב של עצמו, בלי להבין מה בדיוק הוא מחפש. כי כל בני האדם בעולם, רודפים כל חייהם, אחרי הצלחה כלשהי שתביא להם
אושר כלשהו. ואף אחד לא באמת מבין, מה באמת הוא מחפש, ולהיכן באמת הוא רוצה להגיע. וכל בני האדם בעולם, מעבירים את כל חייהם בעבודה קשה ובמרוץ אחרי ההצלחה
ואחרי האושר המיוחל. וזה למרות שאין להם באמת מושג, מה מחכה להם בסוף הדרך. ולו רק, משום שהם עצמם, ... (כפי מה שהיא נתפשת אצל האדם) אין סוף, ממילא, ביחס לאין סוף, כל הנקודות נמצאות באותו המרחק. כי כאשר לדוגמא יש לאדם יותר כסף, הרבה פעמים, אדרבה, הוא
מרגיש שחסר לו יותר כסף. וא"כ ישנם מצבים, שבהם האדם רוצה להתעשר ושיהיה לו כסף, אבל כאשר יש לו יותר כסף, אז הוא עוד יותר
מרגיש, שחסר לו סכום כסף, עוד יותר גדול. וא"כ הוא הפך להיות עני, עוד יותר גדול. כי העני, הוא זה שחסר לו הכסף. וגם אם יש לאדם הרבה כסף בפועל, יכול להיות מצב שהוא
מרגיש את החיסרון של הכסף, יותר ממי שיש לו בפועל פחות כסף. וא"כ, זה שיש לו יותר כסף בפועל, ... לרדוף אחרי ההצלחה, אבל ככל שהוא משיג יותר הצלחה, כך הוא פתאום רוצה הצלחה עוד יותר גדולה, ללא סוף וללא נקודת עצירה. וממילא לפעמים הוא עוד יותר מתרחק
מתחושת ההצלחה, רק משום שהוא כאילו התקרב אליה. והמירוץ הזה, הוא מירוץ של משוגעים. שרצים ... אין סוף, א"כ מה הטעם בכלל לרוץ בו כמו משוגעים? ומי שיתבונן על הדבר הזה ביישוב הדעת, הוא מייד יקלוט את השקר ואת השיגעון של בני האדם. שרצים כל חייהם
אחרי אושר והצלחה דמיונית, בלי להבין שהם לעולם לא ישיגו את מה שהם רוצים. מאחר שהמירוץ, הוא אין ... לא ברורה. ולכן ישנם גם כאלו, שדווקא כאשר הם הצליחו להשיג את מה שהם רצו, הם בחרו להתאבד. משום שלפי הבנתם הם ראו, שאין בסוף הדרך שום דבר. ועל האדם לשאול
את עצמו את השאלה הפשוטה, והיא: האם כאשר אני אשיג את מה שאני רוצה להשיג, האם אז, הפער שיהיה, ... תלוי במה שאני רוצה להשיג, או שמא הוא תלוי בכלל במשהו אחר? וכאשר האדם מתבונן על העניין הזה היטב, הוא יבין, שאין שום קשר, בין מה שהוא רוצה להשיג, לבין
האושר שלו (באופן יחסי יש, באופן מוחלט אין). כי
האושר, הוא תוצאה, של הקטנת הפער, שבין הרצוי למצוי. כי כאשר המצוי, הוא הרצוי, ממילא יש
אושר. ואם יש פער בין הרצוי, לבין המצוי, הרי שאין
אושר. ולא בהכרח שיש קשר בין מה שמצוי, לבין הפער שיש, בין מה שהאדם רוצה, לבין מה שיש לו. ומי שמסתכל על הדבר הזה, הוא מיד מבין, שהמירוץ
אחרי האושר ואחרי ההצלחה, הוא לא מירוץ חיצוני, אלא מירוץ פנימי. דהיינו, מירוץ שבו האדם מנסה להביא
את עצמו למצב, שבו הוא בעצם יהיה מרוצה ממה שיש לו
בשלמות, בלי לרצות שום דבר אחר. ומי שיתבונן עוד על העניין, יבין, שכאשר האדם רודף אחרי ההצלחה, ... לידי ביטוי, בכך שהוא מפסיק לרצות להצליח. ושיא ההצלחה שהאדם יכול להשיג אותו, זה להפסיק לרצות להצליח באופן מוחלט. ואעפ"כ, גם הוא יכול לרדוף אחרי ההצלחה
והאושר. אבל, זה יהיה באופן יחסי, כדבר שהוא אפשרי
המציאות, אך לא כדבר שהוא מחוייב
המציאות. וכאשר מסתכלים על אדם שנכשל ושלא רוצה להצליח בצורה מזלזלת ובבוז, הרי שעל האדם להבין, שמה שהוא באמת רוצה, זה להגיע למצב, שהוא עצמו יפסיק לרצות להצליח. כי מהות
המרדף אחרי ההצלחה המוחלטת, היא
המרדף אחרי הפסקת הרצון להצליח באופן מוחלט. וכאשר האדם, לא רוצה להצליח והוא סובל ... הרי שזה אך ורק בגלל שעדיין יש לו, טיפה של רצון להצליח. כי אם אין לאדם שום רצון להצליח, על ידי זה הוא נחשב למצליחן אמיתי. ומצליחן אמיתי, הוא זה שהצליח
לקבל פטור, מהרצון שלו להצליח. שהוא
חווה הצלחה מוחלטת, מכך שהוא
חווה חוסר הצלחה ומכך שהוא רוצה להצליח. וכך גם
המרדף אחרי האושר. שמהותו, היא מרדף אחרי הפסקת הרצון להיות
מאושר. כי מה שהאדם באמת רוצה, זה להפסיק לרצות להיות
מאושר. וכאשר האדם אומר שהוא רוצה להיות מ