בודהיזם. הינדואיזם. בודהה. הארה. נירוואנה. נירוונה. דהרמה. אנאטמן. מדיטציה. בודהיזם טיבטי (דרך היהלום. הארה מלאה). זן בודהיזם. מאיה (אשליה). הדרך המתומנת האצילה. הודו. דתות דהרמיות. פילוסופיה סינית.

במאמר זה נעסוק בנקודת האמת שיש בבודהיזם כמו שיש בכל דבר אחר.

הרעיון של הבודהיזם הוא די פשוט. הסבל של האדם נוצר בגלל התלות הרגשית שלו בתופעות חולפות. האדם נקשר רגשית לדברים שונים שאינם אמתיים, ורק משום כך הוא סובל. הרעיון הבודהיסטי הוא, אל תיקשר רגשית לשום דבר וכך לא תסבול.

ולזה יש המשך: גם לא להקשר רגשית זהו סוג של סבל, כי האדם כן רוצה להיקשר רגשית / להתאהב וכולי, כך שלא להקשר רגשית זהו גם סוג של סבל. זהו אומנם סבל סטאטי ויציב, אך גם זהו סבל.

אז מה הפתרון?

לשם כך צריך להשתחרר מהתלות הרגשית בצורה מוחלטת, היינו גם מתפיסת ה"אני" של האדם שרואה את עצמו כשונה מדברים אחרים. כאשר האדם משתחרר לגמרי מתלות רגשית כלשהי / משתחרר מהאגו לגמרי / משתחרר מהרצון לגמרי, באותו הרגע האדם מגיע להארה והופך להיות בודהה.

הארה היינו מצב של נירוואנה ואושר תמידי. נירוונה היינו מצב שבו האדם אינו קשור רגשית לשום דבר, אך אוהב באמת את כל הדברים כולם בצורה שווה.

כדי להשתחרר מהסבל יש צורך להשתחרר מהתלות הרגשית. בדרך זה יכול להיות מאוד קשה. אך בקצה האחרון של השחרור מתלות רגשית, בקצה השני ה"אני" של האדם הופך להיות המציאות עצמה, דהיינו, האדם אוהב את כל מה שיש במציאות כפי מה שהמציאות אוהבת את כל מה שיש בה באהבה עצמית אמיתית וללא תנאי כלשהו.

מהי הדרך להגיע להארה? איך להגיע אל הנירוונה ולהפוך להיות בודהה?

תשובה: בעיקר על ידי מדיטציה. מדיטציה היא התבוננות פנימית של האדם על ה"אני" שלו. היינו האדם מסתכל פנימה על עצמו ומנסה להבין את עצמו. כאשר האדם מסתכל מספיק עמוק אל תוך עצמו, הוא מגיע למהות של ה"אני" שלו, שהיא גם המהות של כל מה שקיים. כאשר זה קורה, נוצרת אחדות של האדם עם המציאות = הארה = בודהה.

אחת מהמדיטציות הידועות היא מדיטציית ויפאסנה. מדיטציית ויפאסאנה היא מדיטציה שעוסקת בעיקר בעניין של שתיקה והעדר דיבור.

המעשים של האדם מפריעים לו לחשוב. גם הדיבור של האדם מפריע לו לחשוב. וגם המחשבות של האדם מפריעות לו לחשוב על מה שצריך לחשוב. לשם כך צריך לשתוק.

כאשר האדם מתרגל לשתוק, על ידי זה הוא מתחיל להתחבר לעצמו פנימה. לשתוק = לדבר עם עצמך. לשתוק = להקשיב לעצמך. לשתוק = לעצור ולחשוב. לשתוק = להתחבר לשורש של כל מה שקיים לפני שנוצר הדיבור. זוהי מהותה של מדיטציית ויפאסאנה.

בנוסף קיימים בבודהיזם (זן בודהיזם) גם הקואנים. קואן = שאלת התבוננות שהאדם שואל את עצמו כדי לנסות ללמוד משהו על עצמו / המציאות.

בבודהיזם וגם בהינדואיזם קיים גם הרעיון של ה"מאיה" האשליה של החושים. הרעיון הוא כי המציאות האמיתית היא אינה כפי מה שהאדם חווה אותה באמצעות החושים, אלא מהותה היא אחרת. הסבל נוצר רק משום שהאדם נקשר למה שהחושים שלו חשים שזו אשליה ולא אמת.

אם ניקח את הרעיון הזה לקצה אחרון שלו, גם השכל האנושי של האדם הוא עצמו סוג של אשליה, משום ששכל אנושי רגיל רואה את הדברים השונים בעולם כדברים שונים, למרות שכולם הם בכלל ישות אחת ודבר אחד ממש.

אז מה באמת צריך לעשות כדי להגיע להארה ולהיות בודהה?

...