דתות. אלוהים. פגניות. פאגניזם. פוליתאיזם. פוליתאיסטים. אנימיזם. אנימיסטים. פנתאיזם. פנתאיסטים. עבודה זרה. עבודת אלילים. עבודת גילולים. עבודת כוכבים ומזלות (עכו"ם). פסלים. פאגאניזם. תודעה עצמית. האנשה. תורת ההכרה. מדע. פיזיקה. פסיכולוגיה. פסיכולוגיה התפתחותית. תחושת זהות עצמית. דיסוציאציה. דה פרסונליזציה. ועוד.
שורשה של עבודת האלילים הוא בכך שהאדם נותן ומייחס כוחות כלשהם לישויות שונות כלשהן שאינן קיימות מצד האמת.
עבודת האלילים המוכרת ביותר היא עבודת האלילים שבה האדם מייחס תודעה / רצון / ישות לחפץ דומם.
האנשה (פרסוניפיקציה) = היינו יחוס תכונות אנושיות למי שאינו אדם (בעלי חיים / צומח / דומם).
אנימיזם ("אנימה" = "נשמה" / "חיים") = הינה תפיסת עצם דומם כיצור חי על נפש.
קיימות 2 דעות מנוגדות.
דעה 1 - עובדי האלילים שמייחסים תודעה עצמית וכוחות אלוהיים גם לחפצים דוממים.
דעה 2 - שוללת יחוס כוחות שונים ותודעה עצמית לחפצים דוממים. הן מצד האמונה באלוהים יחיד, והן מהצד המדעי / ההגיוני וכולי.
אז מהי האמת?
האם יש לדומם / צומח / בעלי חיים, תודעה עצמית כמו לאדם המדבר?
ומהי נקודת האמת של עובדי האלילים? כמו גם זו של האדם המאמין באלוהים / חוקי הפיזיקה?
תשובה: שתי הדעות נכונות והאמת האחת נמצאת בשתי הדעות השונות.
מצד האמת האמיתית, לדומם / צומח / בעלי חיים, יש תודעה עצמית / רצון עצמי / מחשבה / רגשות וכולי וגם כוחות שונים, בדיוק כפי שיש לבני אדם.
מצד האמת דהיינו, מצד נקודת מבטה של המציאות, אין לבני אדם יותר כוח מאשר לכל חפץ דומם אחר, וגם לא תודעה עצמית יותר מאשר לכל חפץ אחר.
הסיבה היחידה שבגללה נדמה לאדם שרק לו יש תודעה עצמית וכולי, היא רק משום שכך הוא הורגל לחשוב כאשר הוא היה ילד.
ילדים קטנים אינם רואים הבדל בינם לבין שאר הדברים שקיימים בעולם. תפיסת העולם של ילדים קטנים היא שגם לדומם / צומח / בעלי חיים, גם להם יש רגשות / מחשבה / רצון וכולי.
חשוב להזכיר, כי גם רצון לשתוק הוא רצון. כך שניתן לומר שזה שהדומם שותק ו"בוחר" שלא לדבר עם האדם (לפחות לא בשפה שאותה מבין האדם), זה לא מעיד על כך שאין לדומם רצון חופשי / תודעה עצמית וכולי.
בנוסף ניתן לומר גם כי כולם מדברים / זזים כל הזמן (אטומים / אלקטרונים וכולי), רק שלא כולם מבינים את השפה של כולם. וגם לא כולם רואים את התנועה ואת צורת החיים של כולם.
הסיבה שנדמה לאדם שבעלי חיים שונים מהותית מאשר הצומח והדומם, היא רק משום שבעלי חיים נראים יותר אנושיים ביחס לאדם.
בעלי חיים משמיעים צלילים כמו בני אדם, מה שיוצר אצלם סוג של דיבור בעיני בני האדם. בעלי החיים עושים פעולות שונות בתהליך שנראה לפחות כלפי חוץ כבחירה חופשית של אדם. וזה גורם לחלק מבני האדם לחשוב שרק לבעלי חיים יש סוג של תודעה אולי נמוכה יותר מאשר של האדם עצמו. אך לצומח ולדומם שאינם נראים לפחות לא כלפי חוץ כבעלי בחירה וכולי, להם האדם מניח שאין תודעה עצמית וכולי.
למרות שמצד האמת יתכן וגם הדומם והצומח מדברים בשפה שלהם. וגם הם נעים וזזים כל הזמן לפחות ברמה של החלקיקים האטומיים שלהם כפי שגם האדם יכול לראות זאת מבחינה מדעית. ואפשרי גם כן שהם מדברים וכולי בתדרי קול מסוימים ובצורה מסוימת שאותה האדם אינו מבין.
אך האגו של האדם לא ממש מעוניין להיות כמו כולם, כי אם האדם ירגיש כמו כולם הוא לא יסבול, והאגו הדמיוני של האדם הרי רוצה שהאדם יסבול, ולכן הוא גורם לאדם לבדל את עצמו משאר העולם, וזה הופך אותו לטוב יותר / חכם יותר / מיוחד יותר וגם כמובן סובל יותר...
מצד האמת האמיתית אין הבדל בין דומם לבין בין אדם, בדיוק כפי שאין הבדל בין דומם לבין בן אדם שנמצאים בתוך חלום או בתוך סרט מצויר כלשהו.
כאשר האדם נמצא בתוך חלום, מנקודת מבטו יש הבדל מאוד גדול בינו לבין שאר הדברים שסביבו. אך מצד האמת גם הוא וגם כל הדברים שסביבו, כולם מהותם אחת וכולם עשויים מאותו הדבר. ובנוסף כולם אפילו נמצאים באותו המקום ממש, דהיינו, בתוך המחשבה של האדם עצמו שנמצא מחוץ לחלום וחולם את החלום. רק שהאדם שנמצא בתוך החלום, לא ממש מסוגל להבין זאת...
אך מצד האמת האובייקטיבית כמובן, גם אם האדם שנמצא בתוך החלום יתעקש שהוא זה לא הדומם שמולו ושמהותו שונה ממהותו של הדומם שמולו, מצד האמת זה לא משנה. כי האמת היא שאין הבדל בינו לבין שום דבר אחר, ובנוסף כל מה שקיים בתוך החלום, זה הוא עצמו ממש, למרות שהוא אולי לא מרגיש זאת.
בכל מקרה, מנקודת מבטה של האמת של המציאות, אין שום הבדל בין האדם לבין שום דבר אחר. מנקודת מבטה של המציאות גם לדומם יש תודעה עצמית / רצון חופשי / בחירה חופשית וכולי, בדיוק כפי שיש לאדם. לא יותר ולא פחות.
מנקודת מבטה של המציאות, הכל אחד תמיד. הכל מתהווה על ידי מהות אחת, והמהות היא אחת תמיד.
וניתן עוד נקודות למחשבה:
האם תינוק שאינו מדבר, האם הוא נחשב כדומם? האם אין לו רגשות? האם אין לו מחשבה?
האם אדם שנמצא במצב של תרדמת (קומה), האם הם נחשבים לדומם או שאולי רק משום שהם נראים כמו אדם רגיל, אז זה אומר שהם שונים מדומם?
האם זה שמישהו בוחר לשתוק, האם זה אומר שאין לו רצון עצמי (כמו הדומם) ? האם מישהו שלא דיבר איתך מעולם, או שאינך מסוגל לשמוע אותו מדבר, האם זה אומר שהוא אינו מדבר (כמו הדומם) ?
האם מישהו שמשמיע רק רעשים וצלילים לא ברורים, האם זה אומר שהוא אינו מדבר (כמו הדומם) ?
ואם לא היו מלמדים את האדם שיש הבדל בינו לבין שאר הדברים שבעולם, האם הוא היה באמת מגיע למסקנה שרק לו יש תודעה עצמית ולא גם לשאר הדברים שבעולם?
האם לרובוט יש מחשבה עצמית? האם לרובוט מדבר יש מחשבה עצמית? האם לרובוט מתוחכם יש בחירה חופשית? במה שונה מהותית התנהגות של רובוט משל הדומם / צומח / בעל חיים / אדם מדבר? האם רובוט שאינו פעיל מרגיש אחרת מרובוט פעיל? האם רובוט שצועק שרע לו, האם רע לו?
נחדד: יהיה נכון לומר, כי מנקודת מבטו של האדם הרגיל, לדומם דפוס התנהגות שונה כמעט לחלוטין מנקודת מבטו של האדם המתבונן. גם אם יש לדומם רצון חופשי / מחשבה / דיבור וכולי, הרי שהאדם אינו מזהה את הדפוס הזה כדפוס שמוכר לו. אך אין זה אומר ש... כנ"ל.
נקודה נוספת שיש לזכור היא, כי אם האדם מתעלם משיקולי האגו שלו לחלוטין, אז מצד האמת הפשוטה באמת אין הבדל בין הדומם לבין האדם. מדוע?
תשובה: כי שניהם עשויים מאותו החומר ממש.
ז"א גם האדם וגם הדומם / צומח / בעלי החיים, כולם עשויים מאותם חלקיקים אטומיים וכולי. תחת עינו של המיקרוסקופ, אין הבדל בין האדם לבין כל דבר אחר. מנקודת מבטו של המיקרוסקופ, כולם זזים ומתנהגים באותה הצורה ממש.
אם נסתכל על ציור / תמונה, האם זה יהיה נכון לומר שלדומם שבתמונה יש תודעה אחרת מאשר לאדם שבתמונה? אז מדוע לחשוב כך לגבי המציאות?
אם האדם חושב שהתודעה שלו נמצאת בתוך החומר ממש, דהיינו, בתוך האטומים שמרכיבים את המוח / גוף שלו, הרי שאין שום סיבה לחשוב שלאטומים אחרים אין את אותה התודעה. ואם האדם חושב שהתודעה / נשמה שלו נפרדת מהחומר של הגוף, למרות שהוא מעולם הרי לא ראה אותה, אז מדוע לחשוב שלשאר החומר שבעולם אין סוג של תודעה / נשמה / נפש / רוח זהה לחלוטין, שרק בוחרת להתנהג אחרת...
בכל מקרה מנקודת מבט אמיתית, אין גם שום סיבה להניח שיש הבדל בין השניים, למרות שדפוסי הפעולה של האדם / דומם נראים שונים, הרי שמצד מהותם הכל אחד.
בנוסף, אם העיניים של האדם היו רואות את המציאות ברזולוציה גדולה יותר, דהיינו, כמו שמיקרוסקופ רואה את המציאות, מה האדם היה חושב אז? האם הוא בכלל היה יודע להבחין היכן ה"אני" שלו מתחיל / מסתיים?
יש כאן גם עניין נוסף. לאדם יותר נוח מסיבות שונות לחשוב שלדומם / צומח / בעלי חיים, יש תודעה שונה משלו. מדוע? משום שכך נוח לו יותר להסתדר עם ערכי המוסר שלו.
הסבר:
אם היה האדם מבין שגם לדומם יש תודעה עצמית בדיוק כפי שיש לו, אז אולי היה האדם מרגיש סוג של ניצול שלו את הדומם וכולי... כך שיש כאן גם שיקולים נוספים של האגו... שרוצה שהאדם יחשוב שהוא בכוחות עצמו משיג את צרכיו וכולי.
מצד שני, קיימת גם נקודת התבוננות נוספת הפוכה.
אם נאמר שיש תודעה עצמית / מחשבה / רצון וכולי לכל מה שישנו, הרי שמיד תישאל השאלה היכן מתחילה והיכן מסתיימת תפיסת העצמי של הדומם.
לדוגמא: האם התודעה של השולחן מסתיימת ברגליים שלו? האם היא של כל השולחן כולו כיחידה אחת? האם לחלקים השונים שיש בשולחן יש תודעה עצמית נפרדת? האם התודעה היא של האטומים של השולחן? האם לכל אטום יש תודעה נפרדת? או שאולי התודעה היא של החלקיקים הקטנים יותר שיש בתוך האטומים עצמם... ?
ובנוסף, האם יתכן כי קיימות רמות שונות של תודעה. דהיינו, האם יתכן כי לדוגמא לגוף של האדם יש רמות תודעה שונות. דהיינו, יש את רמת התודעה העצמית של האדם עצמו לעצמו וגם לגופו. ובמקביל יש גם תודעה עצמית לכל אחד מהאברים של הגוף. ובמקביל יש גם תודעה עצמית לכל חלק קטן שלהם וכולי?
בקיצור השאלה היא, בהנחה שיש לכל דבר תודעה עצמית זהה לחלוטין, אז היכן מתחילה והיכן מסתיימת התודעה העצמית של העולם? והיכן היא נמצאת בדיוק?
בנוסף, האם גם האוויר שיש בין החפצים השונים חושב? האם גם מימד המקום חושב? והאם גם ציר הזמן חושב ומודע לעצמו?
וכמובן שיש שאלה גם מכיוון אחר, האם יתכן כי קיימת תודעה עצמית אחת לכל התודעות העצמיות של בני האדם. ז"א האם גם לתודעה העצמית של האדם יש תודעה עצמית נוספת, שאולי היא דווקא כן מודעת לתודעות של שאר בני האדם?
הרי יתכן כי התודעה העצמית של האדם, מתקיימת במקביל לתודעה עצמית גדולה יותר שבו זמנית מודעת לתודעות עצמיות של עוד בני אדם.
כאשר האדם הולך לישון וחולם חלום, התודעה העצמית שלו מתפצלת ל 2 חלקים. יש את החלק שנמצא מחוץ לחלום שמודע בצורה מלאה למחשבות של כל הגורמים השונים שיש בחלום בצורה שווה. ויש את האדם שנמצא בתוך החלום שאינו מודע (תוך כדי החלום) למחשבות של כל שאר הגורמים שיש בחלום.
אז מהי האמת?
כמו תמיד, האמת היא השילוב של כל הדעות המנוגדות לדעה אחת שמאחדת בתוכה את כל הדעות השונות בבת אחת.
האמת היא שקיימת ישות אחת בלבד, דהיינו, "אני" אחד. ה"אני" הזה היא המציאות עצמה ואפשר לקרוא לה גם אלוהים / נשמת העולם / הבורא וכיו"ב.
ל"אני" האחד הזה יש מעין מחשבה שבתוכה נמצא כל היקום כולו. דהיינו, כל היקום כולו, כל מרחב המקום כולו, כל ציר הזמן כולו, כל מה שבתוך היקום כולו, הכל נמצא בתוך מעין מחשבה של המציאות, שחושבת בכל רגע מחדש את כל היקום כולו כפי מה שהוא באותו הרגע.
ה"אני" האחד הזה מהווה את כל מה שקיים, ממהותו העצמית והוא נמצא בכל דבר ודבר באופן שווה. ההבדלים השונים הם רק מהצד של האדם שנמצא בתוך המחשבה, שהוא אינו מבין את המהות שמהווה אותו ואת היקום כולו בכל רגע מחדש.
מנקודת המבט של המציאות עצמה, אין שום הבדל בין שום דבר לשום דבר. מנקודת המבט של האמת, קיימת רק ישות אחת שהיא ה"אני" היחיד שמהווה את הכל. ה"אני" הזה הוא ישות נצחית, הוא מעולם היה קיים ולעולם יהיה קיים, כי הוא המציאות עצמה / אלוהים...
בכל רגע ורגע, ה"אני" הזה חושב את המציאות כפי מה שהיא באותו הרגע.
הסיבה של כל הסיבות היא ה"אני" הזה שחושב את המציאות בכל רגע.
הרצון של ה"אני" הזה, בא לידי ביטוי בחוקי הפיזיקה ובכל הפעולות שמתרחשות בכל רגע.
שורש המחשבות של האדם, שורש הרגשות, שורש הרצונות, השורש של כל המציאות כולה, הוא הרצון של ה"אני" היחיד שמהווה את הכל ושבתוכו ובתוך מהותו הכל נמצא.
בדיוק כפי שבשעת החלום כל מרחב המקום כולו שנמצא בתוך החלום, כולו נמצא בתוך ה"אני" שחושב אותו, כך גם כל מרחב המקום כולו נמצא בתוך מעין מחשבה של המציאות.
כל הדברים השונים שקיימים בתוך המציאות, כולם מתהווים ממהותה של המציאות. המציאות היא ה"שלם" שמהווה את כל היקום כולו בכל רגע מחדש. המהות של המציאות, היא השילוב של כל הדברים שיכולים להימצא בתוכה בבת אחת, במקום אחד, וברגע אחד.
מהי המהות של המציאות שמהווה את הכל? מהי מהותו של ה"שלם"?
תשובה: אם ניקח את הפוטנציאל האין סופי ואת אין סוף האפשרויות השונות שקיימות במציאות, ונאחד את כולן לפחות מרגע אחד בודד, ולפחות מנקודה אחת קטנה של מקום, גם אז נראה רק השתקפות חלקית של המהות המלאה של ה"שלם".
יחד עם זאת, ככל שהאדם מבין טוב יותר את המהות של הדברים שנמצאים בתוך המציאות, כך הוא מבין טוב יותר את המהות של המציאות עצמה שמהווה את הכל.
אם ברצונו של האדם להבין את ה"אני" שחושב את המציאות, לשם כך עליו לנסות להבין את הדברים שאותם חושב אותו "אני", דהיינו, להבין את המציאות עצמה. ככל שהאדם מבין טוב יותר את מה שיש בתוך המציאות, כך הוא מבין טוב יותר את המציאות.
המציאות חושבת את היקום בכל רגע מחדש. כשם שכאשר אדם מפסיק לחלום באותו הרגע כל מה שהיה באותו החלום הכל נעלם, כך גם אם לרגע אחד ה"אני" היחיד / המציאות / אלוהים יפסיק לחשוב את היקום, יפסיק לרצות את קיומו של היקום, הרי שבאותו הרגע כל מה שקיים בתוך היקום יחזור למה שהוא היה קודם לכן, דהיינו, יחזור להיות אלוהים.
כאשר אדם מתעורר משינה ומחלום, ה"אני" שלו שהיה בתוך החלום לא מת, אלא התאחד עם ה"אני" שחיצוני לו, כך גם שום דבר לא יכול למות ולהיעלם לחלוטין. כי כאשר דבר נעלם לחלוטין, הוא חוזר למהות האמיתית והנצחית שלו.
מצד האמת כאשר האדם אומר "אני" רוצה, "אני" עשיתי וכולי, הכוונה האמיתית היא: ה"אני" האמיתי שלי, דהיינו, המציאות עצמה שחושבת את היקום כולו.
מצד האמת כל מה שקורה לאדם, וכל מה שקורה בכלל, זה הכל רצון עצמי של האדם עצמו. כי ה"אני" האמיתי של האדם, דהיינו, ה"אני" שנמצא מחוץ לחלום / היקום, הוא זה שרוצה בכל...
050-3331-331