אליעד: אז המיילדת החליפה את הוולדות. מה זה אומר החליפה את הוולדות? אז על פי הפשט יש לך פה שני ילדים שונים שאחד התחלף עם השני. אבל הפנימי יותר, זה בעצם שהוולד עצמו התחלף עם עצמו, הוולד עצמו החליף את התפישה שלו עם עצמו. אבל אם אתה רוצה את הפנימי יותר הכוונה שבתוך הנפרדות יש לך בעצם את סם החיים וסם המוות. בכל צמצום יכול להיות סם חיים וסם המוות מה זה אומר סם החיים וסם המוות? אם אתה בתוך הצמצום רואה את המהות אז בעצם יש לך יותר מהות. יש מהות אחת. כמה מהויות יש? - אחת. עכשיו, אם אתה בתוך הצמצום אתה רואה את המהות, אתה רואה את השלמות שיש בצורה, אז בעצם הרווחת כי עכשיו יש יותר דברים שלמים. אבל מצד שני, אם אתה בצורה רואה את הצורה כנפרדת מהמהות אז בעצם הפכת את הצורה לצרה, לאסון. כאילו מה שאני בא להגיד היא שעצם הוולד, עצם הלידה, היא עצמה הבחינה של בין המלך לבין השפחה.

זה הכל בראש שלך, כל פעם שיש לך צורה אתה יכול להגיד אני מלך וזה מושלם או להגיד לא, אני עבד - זה צמצום. אתה מבין למה אני מתכוון? כי בסופו של דבר, נגיד שקורה לך משהו אתה יכול להגיד - זה ביטוי שאני אלוהים ואני רוצה שזה יקרה. ואתה יכול להגיד: לא, זה ביטוי שאני עבד ואני לא רוצה שזה יקרה.

והניחה בן המלך אצל השפחה ובן השפחה אצל המלכה. בקיצור עשתה פה את ההיפוך הזה. ורבי נחמן הרבה פעמים מסביר על נושא של היכלי התמורות, בחינת היכלי התמורות. מה זה אומר תמורות? המרה. נגיד לדוגמא שבן אדם לא יודע מה חשוב, זה חשוב או זה חשוב? נגיד את הדבר המחוייב הופך לאפשרי ואת האפשרי הוא הופך למחוייב. כי מה המחוייב הכי גדול? המחויב הכי גדול זה המלך. עכשיו, כל שאר הדברים הם רק הבנים של המלך. אבל אם אתה לוקח דבר אפשרי ואתה אומר הוא המחוייב אתה עובד אותו. אתה בעצם עובד את העבד ולא את המלך. זה הסיפור.

אח"כ התחילו הבנים להתגדל. אוקי, התחילו לגדול. עכשיו, מה יש פה עוד משהו? שכאילו בהתחלה גם כן, מה יש פה עוד בסיפור? הוא אומר לך שהילדים בהתחלה אצל הילדים עוד לא היתה בעיה. זאת אומר, בהתחלה שבן אדם מתחיל לבלבל את הנפרדות לאחדות ואת האחדות לנפרדות הוא מתחיל להתייחס לאפשרי כמחוייב הבעיה עוד לא מתחילה. כשהם היו קטנים עוד לא היתה בעיה, זאת אומרת הילדים עצמם עוד לא היתה להם בעיה.

ש: בפוטנציאל?

אליעד: כן, כאילו כל בן אדם בחיים כשהוא נולד, כשהוא מתחיל לגדול הוא לא ישר מתחיל בבעיות. אתה יודע, נגיד אבא לוקח את הילדים שלו, אמא לוקחת את הילדים שלה מתחיל ללמד אותו, זה טוב זה רע, זה טוב, זה רע. בנתיים לא נראה שזה הולך לשבש לו את המנגנון ואח"כ הוא יבלבל את המח. בהתחלה זה כאילו נראה בסדר, נו חלק מהחיים. אבל אח"כ כשמתחילים לגדול, אח"כ מתחילות הבעיות.

ובן המלך היינו זה שנתגדל אצל המלך, כי היו סוברים שהוא בן המלך, היו מגדלים אותו ממעלה למעלה והיה... גדול. מה זה אומר? זה אומר שלקחו את האפשרי, מה זה אומר לקחו את האפשרי? לקחו את הדבר שהוא הכי לא מחוייב, הכי לא מלך והתחיל ולהגיד - כן, אתה מחוייב, אתה מחוייב אתה מלך, אתה המלך. בהנחה שבתוכך, בכל פעם שאתה לוקח דבר אפשרי ואתה מתחיל היו סוברים שהוא בן המלך. כן, אתה המלך. ואז היו... בעצם זה נקרא להפוך את האפשרי למחוייב.

אפשרי זה נקרא עבד, ומלך זה מקרא מחוייב. וגם אותו בן השפחה היינו בן המלך באמת, אך נתגדל אצל השפחה כנ"ל התגדל בביתו. זאת אומרת שבעצם במי זלזלו? זלזלו בבן המלך. זאת אומרת לקחו את המחוייב והפכו אותו לאפשרי. ושניהם היו לומדים יחד בחדר אחד.

וזה הבן מלך האמיתי, הנקרא בן השפחה היה טיבו נמשך לנימוס למלכות. אף שהיה נתגדל בבית העבד. זאת אומרת שבתוך האדם עצמו יש מקום שנמשך לנימוס המלכות. מה זה אומר נמשך לנימוס המלכות? הכוונה יש מקום בתוך האדם שתמיד נמשך למהות. תמיד רוצה את השלמות. תראה, אני עכשיו אשים לך פה עשרה אנשים נגיד, ואני אשאל כל אחד, מה אתה רוצה, נגיד. או אשאל אחרת, כמה אנשים מתוכם רוצים שלמות וכמה אומרים אנחנו מוכנים להסתפק בחיים הרגילים? אז יש כאלה שיגידו אנחנו מוכנים להסתפק בחיים הרגילים, ויש כאלה שיגידו, לא, אני רוצה שלמות. עכשיו, הרצון לשלמות הוא בעצם נקרא נימוס המלכות, נימוס המלכות הכוונה, הדחף להיות מלך. אני רוצה שלמות, אני חוצה להיות מחוייב, אני רוצה להשיג אושר מחוייב, אני רוצה לא לפחד, אבל שיהיה בטחון שלא תלוי בדבר באופן מחוייב.

עכשיו, נתגדל בבית המלך ולהיפך, בן השפחה שנקרא בן המלך היה טבעו נמשך לנימוס אחר, שלא כנימוס המלך... זאת אומרת יש את בן השפחה שהוא הוא כאילו מושך את עצמו אחרי הצורות, לצורך העניין, ורק המליכו אותו למלך אבל הוא לא באמת מלך. הוא מושך את עצמו אחרי הצורות. ומה זה היה מוכרח להתנהג בנימוס המלכות? הכוונה היא שלפעמים יש לבן אדם בתוכו את הכוח שמנסה להיות מלך ויש את הכוח שמסרב להיות מלך, שאומר: לא, לא, לא, אני אין לי כח. אני מוכן להתפשר ולהשאר בבינוניות. אוקי?

זה כאילו שיש בבן אדם שני כוחות, שאחד מושך אותו להיות מלך והשני מושך אותו להיות עבד. אחד אומר לו לך תשתעבד לצורות, השני אומר לו, לא, בוא נתפטר מהשיעבוד לצורות.

ש: בא נגיד שגם ברצון של העבד יש איזה מרכיב של מלך. נגיד שאדם רוצה משהו יחסי.

אליעד: לא, זה כבר עניין אחר. אתה יכול עכשיו לעשות הפוך על הפוך, ההוא שהוא מלך הוא מרשה לעצמו להתנהג כמו עבד. ההוא שהוא עבד הוא רוצה להיות מלך. אתה יכול להגיד אתה יודע למה בן המלך רוצה להיות מלך? כי הוא שואף להיות מלך כי הוא לא מלך. אתה יכול שמלך יכול לכפור בזה שהוא מלך ולהתנהג כמו עבד.

ש: לא, לא זה. אני מדבר שיש רעיון פה...

אליעד: גם אם אתה לא מדבר על זה תנסה לחשוב על זה כי מהיבט מסויים מלך אמיתי אומר אני לא רוצה להיות מלך, עבד אמיתי אומר אני למה הוא מחפש את השלמות? כי הוא מרגיש שהוא עבד. למה הוא (השני) לא מחפש את השלמות? כי הוא מרגיש שהוא מלך. הוא אומר, בשביל מה אני צריך את השלמות, יש לי כבר. הפוך, בגלל שהוא כל כך קרוב לאחדות, לכן הוא לא רוצה אותה.

ש: מי? הצד של הבן מלך כאילו?

אליעד: אתה יכול להגיד יש אנשים שלא נמשכים אחרי המהות בגלל שבמהות הם לא נמשכים אחרי המהות.

ש: כאילו המהות עצמה?

אליעד: כי הם כל כך קרובים למהות. אתה יכול להגיד בן אדם שהוא איש אמת הוא לא מחפש את האמת. אתה יודע למה? כי באופן יחסי הם יותר קרובים לאחדות לכן הם לא מחפשים אותה. אתה יכול להגיד שאנחנו האנשים הכי רחוקים מהאחדות, אנחנו מחפשים אותה. כל השאר הם כבר באחדות, הם לא מחפשים אותה. אבל מה רצית אתה להגיד?

ש: יש רעיון שבעצם שהאדם מחפש, החיפוש אחר מטרות יחסיות הם סוג של עבדות, יש שם מוטיב של שלמות גם.

אליעד: איפה אתה רואה מוטיב של שלמות בסיפור? מה האמת? שהוא לא התנגד לגמרי.

ש: לא, אם מסבירים שישות אחת צדדים שונים. נגיד, אז שאדם רוצה צורה מסויימת, יש שם את השיעבוד, אבל יש גם את הרכיב, המניע של הבן מלך.

אליעד: הבנתי מה אמרת, וזה נכון...