... לרקוד ליד אנשים,
אימון אישי לביטחון עצמי, חסימה רגשית, דימוי
עצמי, חסם רגשי, הערכה עצמית, פחד מכישלון, ביישנות, חיזוק הביטחון העצמי, העלאת הביטחון העצמי, חלק 2 - פרומו אז מה אתה אומר? ש: אם אני נניח אני עכשיו הולך לרקוד ועולה לי מחשבה ... ממני וגם אם שמעת ממני אתה לא אומר את זה כי שמעת אתה אומר את זה כי אתה זוכר את זה מהשיגעונות האחרים
שלמדת. ש: לא אני שמעתי את זה ממך אמרת לו שיגיד. אליעד: לא. ש: כן קודם כל שזאת מחשבה. אליעד: לא אמרתי לו את זה. ש: כן. אליעד: לא נכון. ש: תסתכל בוידאו. אליעד: אני אסתכל אחר כך ... רק אתה יודע כשאני אסתכל בוידאו אני פשוט אמחק, אני אחליף את המילה ואז אתה לא תוכל לדעת מה היה. טוב מה אתה
רוצה לדעת, מה השאלה? ש:
לא רוצה לדעת אני אומר שנניח במפגש הקודם דיברנו על העניין של
הרצון, אתה דיברת על העניין של
הרצון אמרת שכשעולה בי
רצון אני יכול לשאול את
עצמי "מי אמר שאני חייב למלא את
הרצון הזה". אליעד: כן. ש: נניח עכשיו אם למשל אני
רוצה לעשות משהו. אליעד: שזאת בעצם שאלה טיפשית השאלה הזאת "מי אמר שאני חייב למלא את
הרצון הזה" שאלה מפגרת, למה זאת שאלה מפגרת כי
רצון פירושו שצריך למלא אותו, מה זה "מי אמר שצריך למלאות אותו" אני
רוצה זה עצמו. ש: אני עכשיו בא לי סיגריה סתם לדוגמא ואני אומר "מי אמר שאני חייב למלא את
הרצון הזה". אליעד:
הרצון הוא שלי מה זה "מי אמר, אני זה שאני
רוצה זה מה שאומר שאני צריך למלא את
הרצון". ש: אבל מי אמר שאני חייב להיות עבד של
הרצון הזה. אליעד:
הרצון שלי אמר את זה. ש: אז לא ברגע ששאלתי. אליעד: הנה נתתי לך גם את התשובה. ש: אבל ברגע ששאלתי את השאלה הזאתי. אליעד: אז אתה הופך את
הרצון לאפשרי ולא למחויב, נכון "מי אמר" זה כאילו אתה מטיל ספק
ברצון אתה אומר "אולי הוא לא מחויב, אולי זה רק אפשרי". ש: זה לפעמים משחרר אותך לכמה רגעים וזה, עכשיו נניח ואני הולך ואני רוקד ועולה בי מחשבה "מי אתה מפסידן ולוזר" מי אמר ... אותך אתה כבר חושב את זה "אתה מפסידן ולוזר ואתה רוקד". אליעד: נכון זה מה שאמרתי לו שהוא חושב שהוא, הוא
לא רוצה שידעו את מה שהוא
לא רוצה לחשוב על עצמו. ש: אז אם אני עכשיו נמצא שם ואני זוכר שזה אני חושב את זה עוד אף אחד לא אמר לי מילה. אליעד: אבל זה לא עוזר ולמה מה שאתה אומר זה לא עוזר כי אתה מושך אותו למוחלט "תזכור שרק אתה חושב את זה" בסדר אבל אז הוא גם יזכור שרק הוא זה שחושב שהוא
רוצה לרקוד וגם הוא רק הוא זה שחושב שיש קיר, אתה כאילו אומר לו "מה פתאום זה רק אתה חושב שאתה זוכר, אתה רק חושב את זה זאת רק מחשבה" אבל על כל דבר זה מחשבה אז אין משמעות בכלל. ש: אתה לא הולך עד הסוף עם המחשבה הזאת. אליעד: כן אז למה לרקוד אז גם כן למה לרקוד זאת רק מחשבה שאני
רוצה לרקוד, לא אני אומר שבתוך העולם היחסי שהוא במו עיניו רואה איפה הוא הפסיד הוא לא צריך להגיד "זאת רק מחשבה, לא זאת לא רק מחשבה זאת מציאות אבל אני אפרש אותה אחרת". ש: בפירוש ... נגיד עכשיו אבל הוא יכול לפרש את זה ככישלון והוא יכול לפרש את זה כהצלחה הוא יבחר, עכשיו יש לך בחירה אתה
רוצה לעשות לעצמך רע תפרש את זה "מפסידן טיפש". ש: אז זה מה שאני רציתי להגיד אז אתה אומר לי שזה מנקודה אחרת אם אני מפרש את זה שזה הצלחה אז אל תרקוד. אליעד: אבל אני לא אומר לו ... אתה חושב שהיא נכונה התיאוריה הזאת? ש: כן. אליעד: אז למה אתה שואל, אז למה אתה אומר שזאת תיאוריה? ש: אני
רוצה לבדוק אותה, אני שואל כי אני
רוצה לבדוק אותה. אליעד: אז אתה חושב שהיא נכונה או שאולי היא נכונה? ש: אני חושב שאולי היא נכונה אבל אני חושב שהיא נכונה. אליעד: אתה חושב שהיא נכונה אז למה לבדוק? ש: כי אני