אמת מוחלטת.. אמת אוניברסאלית. פילוסופיה (ספקנות, סקפטיציזם / סקפטיות, פירוניזם, דוגמטיזם, דואליזם). לוגיקה. בעיית האינדוקציה. אינדוקציה. דדוקציה. טאוטולוגיה. עקרון / כלל השלישי מן הנמנע. מתמטיקה. פילוסופיה של המתמטיקה. אקסיומות. פורמאליזם. לוגיציזם. אינטואיציוניזם. משפטי האי שלמות של קורט גדל. קונסיסטנטיות. עקביות. להוכיח דבר והיפוכו. אקסיומה. מובן מאליו. נקודת מוצא. הוכחה ישירה. הוכחה באינדוקציה. הוכחה בדרך השלילה. מושגים מנוגדים. אמת אובייקטיבית. אמת אבסולוטית ועוד.

במאמר נסביר את שורש האמת שמסתתר בתוך הטענה שאין אמת מוחלטת, וגם כיצד להגיע אל האמת המוחלטת.

האם קיימת אמת מוחלטת / אמת אובייקטיבית / אמת בלתי תלויה במציאות?

תשובה: ברור שכן ואין שום סיבה שלא.

האם בני אדם יודעים את האמת הזאת? תשובה: יתבאר בהמשך.

מהי אמת?

אמת = כאשר האדם יודע את הדבר כפי מה שהדבר יודע את עצמו.

קיימת מציאות. כאשר האדם יודע את המציאות, כפי מה שהיא יודעת את עצמה, הרי שהוא יודע את האמת האחת של המציאות.

כאשר נקודת המבט של האדם (שנמצא בתוך המציאות) על המציאות, זהה לחלוטין לנקודת המבט של המציאות (ש*מקיפה* את הכל) על עצמה, הרי שהוא יודע את האמת האחת של המציאות.

לדעת את המציאות, כפי מה שהיא יודעת את עצמה = לדעת את האמת המוחלטת.

ומכאן כמובן ניתן להבין את שורש האמת שמסתתר בטענה, כי לכל אחד יש את האמת שלו.

השורש הוא, כי באמת כל זמן שהאדם מסתכל על המציאות מתוכה החוצה ולא מנקודת המבט שלה על הכל, הרי שהוא עדיין רואה את המציאות בצורה סובייקטיבית ולא אובייקטיבית.

ונסביר:

כל מה שהאדם יודע, הוא יודע זאת באמצעות שכלו, ובאמצעות חוקי הלוגיקה השונים.

השכל האנושי של האדם מוגבל מטבעו להכניס אל תוכו את כל המציאות כולה (=לעשות סוף לאין סוף).

חוקי הלוגיקה עצמם, הם סוג של הנחת יסוד שרירותית של האדם, שמניח שהשכל שלו ושחוקי הלוגיקה שלו נכונים.

הלוגיקה מבטאת בסך הכל את מגבלות השכל, אך כמובן שהיא אינה יכולה להוכיח את הנכונות של עצמה.

לא ניתן להוכיח לוגית, כי הלוגיקה עצמה נכונה, בלי להישען על חוקי הלוגיקה עצמם.

ואם נוסיף לכך את כל הדברים שאינם לוגיים שקיימים במציאות (ראה כאן), הרי שברור שהאמת האחת של המציאות אינה לוגית אנושית.

אז איך בכל זאת ניתן להגיע אל האמת האחת? אילו כלים עומדים לרשות האדם להגיע אל האמת האחת?

תשובה: באמצעות הלוגיקה + ההבנה שהלוגיקה מוגבלת ושבשלב כלשהו צריך להשתחרר ממנה ולעבור אל הלוגיקה של המציאות.

ונסביר את מהות העניין בצורה מאוד פשוטה.

מהי בעצם מהותה של הלוגיקה? מהי מהותם של האמת והשקר? מהי מהות המגבלה השכלית?

תשובה:

האדם רואה את המציאות בצורה דואלית (דו = שניים). היינו בעיניו של האדם קיימים דברים שונים זה מזה במציאות, ואפילו קיימים דברים שנוגדים זה את זה במציאות.

האדם אינו מסוגל לתפוס בשכלו האנושי שתי ישויות שונות כישות אחת, וכל שכן שהוא אינו מסוגל לתפוס שני דברים שהפוכים ומנוגדים זה לזה כדבר אחר.

מהי לוגיקה אנושית?

לוגיקה אנושית בנויה על הרעיון כי דבר אחד נכון יותר מאשר דבר אחר. או כי דבר אחר נכון וההפך / שונה שלו אינו נכון.

אם לא היו קיימים הפכים והכל הייתה מהות אחת, לא הייתה משמעות ללוגיקה האנושית.

הלוגיקה מנסה לומר כי טיעון אחד הוא אמת / יותר אמת, מאשר טיעון אחר. הלוגיקה היא דואלית ואינה רואה את שני הצדדים השונים כשני צדדים שונים של אותו המטבע.

בעיני השכל של בני האדם, לכל דבר שקיים, יש דבר אחר שונה ממנו. ואם נחדד, ההפך של הדבר, הוא כל הדברים שהם אינם הדבר. לדוגמא: ההפך של צבע X הוא כל הצבעים שהם אינם X.

וכאן מגיעה הבעיה האנושית של מציאת האמת האחת, והיא כי לכל מטבע יש שני צדדים.

וכל טיעון לצד אחד, תמיד אפשר לטעון גם את ההפך שלו.

הסיבה שבני אדם נדמה להם כי הצד שלהם צודק וכי הצד השני אינו צודק, היא רק משום שהם לא מבינים מספיק את הצד השני.

לכל צד יש נקודת אמת. ואין שום צד שהוא אמיתית פחות / יותר מהצד השני.

בני אדם מטעמי נוחות (שיוצרים את הסבל) חושבים שאם הם לא יבחרו עמדה, אז הם לא יוכלו לחיות / להתקיים, ולכן הם נוקטים עמדה ומחליטים שרירותית כי צד אחד טוב יותר מאשר הצד האחר.

תמיד קיימת האפשרות לשאול אולי ההפך הוא הנכון, ותמיד קיימת דרך להראות שדווקא ההפך לא פחות נכון. אך בני אדם מפחדים בטעות להיכנס לספקות ולחוסר וודאות, ולכן הם חיים באשליה שאכן דבר אחד נכון יותר מאשר דבר אחר.

הפחד מפני החיים בספק, הפחד מפני לא להרגיש מחובר לשום דבר, הפחד של האדם לאבד את נקודת האחיזה שלו במציאות, היא זו שגורמת לאדם לא לראות את שני הצדדים בשלמות, כי בצורה הזאת נדמה לאדם שחייו יהיו רעים.

אך מהי האמת?

האמת היא שאדרבה ואדרבה, החשיבה הדואלית של האדם, החשיבה של האדם שאינו רואה את האמת ואת הטוב שיש בכל הצדדים בצורה שווה, היא זו שיוצרת את הסבל של האדם כל חייו.

כל הסבל של האדם שורשו בעימותים וקונפליקטים.

הספקות / חוסר הוודאות / הבעיות / הדילמות / הצרות, הכל שורשו בכך שהאדם רואה את הדברים השונים שקיימים במציאות כדברים ששונים זה מזה.

אם היינו שואלים את המציאות, האם לדעתה יש הבדל מהותי בין X ל Y. היא כמובן הייתה אומרת שלא. משום שהיא עצמה מהווה את כל הדברים כולם, ובעיניה הכל זו המהות העצמית של עצמה. כך שלא שייך שדבר אחד יהיה טוב יותר או פחות מדבר אחר.

צורת החשיבה של האדם מקשה על האדם להבין כי כל ההפכים מסכימים זה עם זה, ומשום כך הוא סובל וכל הזמן לא בטוח בשום דבר. משום שתמיד מקנן בליבו של האדם הספק שאולי ההפך הוא הנכון. כי מצד האמת, באמת גם ההפך נכון לא פחות מאשר כל דבר אחר.

החשיבה הדואלית יוצרת את הטוב ואת הרע, את הצורך לבחור בין טוב לרע, ואת האפשרות שיהיה לאדם רע.

כאשר הכל אחד, ממילא לא שייך לרצות משהו אחר. ממילא לא שייך לפחד משום דבר.

ומהי האמת של המציאות?

האמת של המציאות היא שהדברים שנראים לאדם הכי הפוכים, הם בכלל דבר אחד, שרק האדם עם השכל המצומצם אינו רואה אותם כדבר אחד. מצד האמת של המציאות לא יכולים להיות שני דברים שונים זה מזה וכל שכן שלא הפוכים זה מזה, משום שהכל מתהווה מאותה המציאות.

וניתן נקודת מבט נוספת:

כל זמן שהאדם חושב שיש הבדל כלשהו בין ה"אני" שלו, לבין כל דבר אחר שקיים, הרי שהוא עדיין רואה את המציאות בצורה חלקית והוא אינו רואה עדיין את התמונה המלאה.

כאשר האדם רואה את התמונה המלאה, הוא מרגיש "אני" על כל דבר שבעולם, בדיוק כפי שהמציאות עצמה מרגישה "אני" בכל דבר שבעולם.

כאשר האדם מגיע לאחדות מלאה עם המציאות, בכל דבר שהוא רואה, הוא רואה את עצמו ממש. בדיוק כפי שהמציאות רואה את עצמה ממש בכל דבר.

ואז כמובן כל מה שקורה לאדם, מבחינתו הוא עצמו רצה את זה, כי כל דבר זה הוא עצמו. בדיוק כפי שמנקודת המבט של המציאות כל דבר שקורה זה היא עצמה רצתה.

ואיך אפשר להגיע ולהעמיק את ההבנה הזאת?

להבנה הזאת אפשר להגיע באמצעות חוקי הלוגיקה, ואח"כ להשתחרר מהם כאשר מגיעים למיצוי שלהם.

הסבר:

על האדם לקחת כל ידיעה שלו ולשאול את עצמו אולי ההפך הוא הנכון.

לא משנה כמה אבסורדי זה יראה וישמע, על...