בסרטון נאמר שרצון ושכל זה אותו דבר (בערך בדקה 2:30).
נאמר גם "אין רצון בלי שכל ואין שכל בלי רצון".
את הצד של "אין רצון בלי שכל" אני מבין. כי הרצון נובע מחיסרון, והחיסרון נובע מזה שהשכל מבדיל בין יתרון לחסרון. ולכן הרצון נובע מהשכל, או במילים אחרות השכל מחולל את הרצון.
אבל את הצד השני של "אין שכל בלי רצון" אני לא מבין עד הסוף. מה הכוונה?
לכאורה המחשבה הראשונית שלי הייתה "השכל מטרתו לממש את הרצון". לכן אם לאדם אין רצונות אין לו בשביל מה להפעיל את השכל. אבל אם אמרנו שהרצון נובע מהשכל זה לא הגיוני. כי יש פה תלות מעגלית, ואולי פרדוקס הביצה והתרנגולת. אם השכל הוא זה שמחולל את הרצון (ע"י הבחנה בין יתרון לחסרון), והוא בעצם "קדם לו" - איך זה יכול להיות ש - "אין שכל בלי רצון"?
אותה השאלה מכיוון אחר - אותו חלק שהבדיל בין היתרון לחסרון - האם הוא קרה בגלל רצון כלשהו? או שהוא קרה מעצמו? מעצם זה שהשכל פעל? לא ממש הגיוני לומר שבן אדם רוצה להבחין בחסרונות. יותר הגיוני לומר שזה קורה בעל כורחו.
מה שאני חושב, שזה שהטענה ששכל ורצון זה אותו דבר היא לא נכונה, אלא השכל כולל את הרצון אבל כולל עוד דברים. ככה שיש שכל בלי רצון, והוא השכל שבין השאר אחראי ליצור רצונות ע"י זה שהוא מבדיל בין יתרונות לחסרונות.