סיבות. תוצאות. תכלית. נסיבתיות. הסיבה הראשונה. סיבת הסיבות.
מהי הסיבה של כל הסיבות? איך למצוא אותה?
לכל סיבה יש סיבה וגם לסיבה עצמה יש סיבה.
על האדם לחפש ולמצוא את הסיבה של כל הסיבות.
על האדם לא להסתפק לעולם בלקבל סיבה שאינה מובנת לו. על האדם לחפש תמיד את הסיבה של הסיבה.
כל דבר שקורה לאדם, על האדם להבין את הסיבה שלו.
כל דבר שקורה בעולם, על האדם להבין את הסיבה שלו.
הסיבה היחידה שבגללה האדם סובל בחייו, היא משום שהוא אינו מבין את הסיבה האמיתית והטובה שבגללה קורה לו כל מה שקורה.
לא קיים אדם שיודע מהי הסיבה הראשונה של כל הסיבות שבגללה קורים לו דברים שונים, ושעדיין הוא מרגיש רע.
כאשר האדם יודע מהי הסיבה של כל הסיבות, הוא פתאום מבין את המציאות בצורה כ"כ טובה, עד שהוא פתאום רואה שאין שום רע בעולם כלל, אלא הכל טוב.
הסיבה היחידה שנדמה שיש רע, היא רק משום שלא מבינים את הסיבה של הסיבות.
על האדם לחפש ולחקור תמיד אחרי הסיבה של הסיבות.
כאשר האדם מנסה להבין מדוע משהו קורה, אל לו להסתפק בסיבה כלשהי שעדיין לא ברור לו מה טוב בה בשלמות.
כל זמן שנדמה לאדם שהמציאות הייתה יכולה להיות טובה יותר, הרי שעליו להמשיך לחפש את הסיבה שבגללה הדברים כרגע כפי מה שהם.
על האדם להבין, כי המציאות עצמה מודעת היטב לכל הקושיות והשאלות של האדם עליה.
האדם עצמו הוא חלק מהמציאות. השכל של האדם ששואל שאלות על המציאות ושנדמה לו שהוא יכול לייעץ עצות למציאות, השכל הזה עצמו הוא חלק מהמציאות.
המציאות היא זו שמהווה את השכל של האדם. המציאות היא זו ששמה לאדם את המחשבה של השאלות שיש לו עליה.
המציאות רוצה שהאדם ישאל שאלות, ולכן היא שמה לאדם שאלות עליה.
המציאות היא זו שגורמת לאדם לשאול עליה שאלות.
כך שאת כל השאלות שהאדם שואל, גם המציאות מודעת לשאלות האלו.
כל החוכמה של האדם, גם המציאות מודעת אליה.
ובכל זאת המציאות היא כפי מה שהיא.
מדוע?
המציאות רוצה שהאדם ירגיש טוב ושלמות.
המציאות רוצה שהאדם ייהנה מכל רגע שקיים במציאות.
לשם כך יש להבין את השכל של המציאות.
כדי להבין את השכל של המציאות, צריך לשאול שאלות וללמוד ולחקור את השכל ואת ההיגיון שיש בכל דבר.
ולכן המציאות גורמת לאדם לשאול שאלות, כדי שהוא יחקור את המציאות עד שהוא יראה את היופי האין סופי שיש בכל דבר.
על האדם לחפש תמיד את הסיבה של כל סיבה.
על האדם לא לקבל שום סיבה כמוצדקת בלי שיהיה ברור לו מדוע.
הכלל החשוב ביותר הוא:
כל זמן שבאפשרותו של האדם לשאול מהי הסיבה של הסיבה, עליו לשאול מהי הסיבה של הסיבה.
על האדם לנסות להבין ולגלות את הסיבה הראשונה של כל הסיבות.
הסיבה הראשונה של כל הסיבות, היא הסיבה שכאשר האדם מבין אותה, נעלמות לו כל השאלות.
כאשר האדם מבין את הסיבה הראשונה של המציאות בשלמות, הוא פתאום מבין שאין בכלל מקום לשאלות, כי הכל מושלם וטוב.
כאשר האדם מבין את הסיבה של כל הסיבות, הדבר היחיד שהוא עושה זה שותק ומרגיש רצון להודות ולומר תודה.
כל השאלות / קושיות וגם התשובות נעלמות בבת אחת.
האדם פתאום מבין שאין בכלל שום שאלה. לא שאלה ולא תשובה. הכל מושלם בשלמות כפי מה שהוא, עד שאין צורך בשום תשובה, כי אין שום שאלה.
הדרך היחידה להגיע להבנה הזאת, היא על ידי שמחפשים את הסיבה של כל דבר.
על האדם לחקור בכל נושא את הסיבה של הסיבה.
לדוגמא:
מהי הסיבה שבגללה אני רוצה X? מהי הסיבה של הסיבה? מהי הסיבה שבגללה אני בכלל רוצה משהו כלשהו? מהי הסיבה שיש לי רצונות כלשהם? מהי הסיבה שבגללה המציאות כפי שהיא כרגע? מהי הסיבה שחוקי הפיזיקה עובדים? מדוע העולם כרגע כפי מה שהוא ולא אחרת?
על האדם לזכור, כי כל דבר שקיים היה יכול גם שלא להיות קיים. שום דבר אינו מובן מאליו.
כל דבר בעולם, העולם עצמו, הזמן והמקום עצמם, ה"אני" של האדם עצמו, המחשבות / רצונות של האדם, כל אחד מהדברים האלו היה יכול להיות שונה או לא להיות בכלל!
על האדם לחפש את הסיבה של הסיבה של כל דבר.
על האדם לדעת שיש סיבה אחת לכל הסיבות כולן, שהיא הסיבה הראשונה של כל הסיבות ושכל הסיבות נובעות ממנה.
כל זמן שנדמה לאדם שדברים שונים קורים מסיבות שונות, הרי שהוא עדיין לא גילה את סיבת הסיבות.
כל זמן שנדמה לאדם שיש סיבות שונות שבגללן דברים שונים קורים, כל זמן שנדמה לאדם שיש יותר מסיבה אחת שבגללה דברים שונים קורים, הרי שהוא עוד לא הגיע לשורש של הסיבות.
על האדם לחפש את הסיבה האמיתית של כל הסיבות, את הסיבה הראשונה של כל מה שקיים וכולי.
כאשר האדם מבין את הסיבה הראשונה, רק אז הוא מבין את השלמות של המציאות בכל רגע.
כאשר האדם מבין את השכל של המציאות, אז השכל של האדם מתאחד עם השכל של המציאות = אושר ושלמות.
ומההיבט הפילוסופי:
אם ישנם דברים שאין להם סיבה, דהיינו, שהסיבה שלהם היא "ככה", אז האם יש סיבה והסבר מדוע לדברים מסוימים יש סיבה ולדברים אחרים לא?
אם נאמר שיש סיבה מדוע לדברים מסוימים אין סיבה, אז הרי שגם להם יש סיבה מדוע *רק נראה* שאין להם סיבה.
ואם אין סיבה מדוע לדברים מסוימים יש סיבה ולדברים אחרים אין, אז מהצד של אותם הדברים שיש להם סיבה נוכל לשאול, מהי הסיבה שבגללה לדברים האלו יש סיבה והם אינם שייכים לדברים שאין להם סיבה.
כך שבכל מקרה, או שיש סיבה לכל דבר ואז ממילא הכל טוב, או שאין שום סיבה לשום דבר וגם אז ממילא הכל טוב, כי שום דבר אינו טוב יותר מאשר דבר אחר, כי הכל חסר משמעות כי לשום דבר אין סיבה וממילא שום דבר אינו טוב יותר מאשר דבר אחר.
אם היה האדם מבין את הסיבה של כל דבר היא לו טוב תמיד.
אך גם אם לא היה האדם מחפש סיבה לשום דבר, גם אז היה לו טוב תמיד.
רע לאדם, רק בגלל שהוא מחפש סיבה מדוע זה קרה ומה טוב בכך.
אם היה האדם באמת חושב שאין סיבה לשום דבר, ממילא הוא היה מבין שכל דבר הוא הסיבה של עצמו בלי סיבה נוספת, ממילא הוא לא היה שואל שום שאלה על המציאות, כי אין סיבה לשום דבר, וגם אז הוא היה מרגיש טוב.
כך שגם אם יש סיבה לכל דבר וגם אם אין סיבה לשום דבר, בכל אחת מהאפשרויות הכל טוב.
הסיבה שרע לאדם, היא רק משום שהוא חושב שיש סיבה ולא מבין...
050-3331-331