טוב - מדוע שורש המציאות הוא הטוב המוחלט? מדוע שורש הרע, הוא הטוב המוחלט?
טוב. לוגיקה. פילוסופיה.
מדוע השורש של המציאות הוא הטוב המוחלט?
מדוע בכל דבר חייב להיות טוב?
מדוע אין רע מוחלט?
ומהו הטוב המוחלט שנמצא בכל דבר?
ראשית נגדיר מהו טוב ומהו רע.
רע = שינוי / שניים / פירוד / הפרדה.
טוב = אין שינוי / אין שניים / יש אחד / אחדות.
הסבר:
רע נוצר כאשר קיימים 2 גורמים שונים שאינם מסכימים.
לדוגמא:
כאשר הרצון של האדם שונה מהמצב של המציאות = רע לאדם.
מתי טוב לאדם, כאשר הרצון שלו תואם את המצב של המציאות.
כאשר הרצון של האדם שונה מהמצב של המציאות = שינוי / שניים / פירוד / מחלוקת / קונפליקט / מאבק = רע.
כאשר הרצון של האדם והמציאות מתאימים = אחדות = שלום = אהבה וכולי.
ומה קורה כאשר יש רק דבר אחד בלבד?
כאשר קיימת רק ישות אחת, במצב כזה גם הרע וגם הטוב היחסי נעלמים, ובמקומם בא הטוב האמיתי.
הסבר:
אין רע בעולם שאין לו סיבה מדוע הוא רע. לכל רע יש סיבה כלשהי.
גם אם נדמה לאדם שרע לו בלי סיבה, הרי שהסיבה היא שיש משהו שהוא מרגיש שחסר לו.
אם לאדם אין חסר כלשהו, לא יכול להיות לו רע, מאחר שהוא אינו חסר דבר.
אינו חסר = שלם = שלמות. חסר = החלק חסר את השלם. אחדות = שלמות.
ומהו טוב?
אז קיימים 2 סוגים של טוב.
טוב יחסי = טוב שתלוי בסיבה כלשהי.
היינו האדם מרגיש טוב בגלל סיבה כלשהי. לדוגמא: כאשר האדם רוצה משהו ויש לו את מה שהוא רוצה, הרי שטוב לו בגלל הסיבה שיש לו את מה שהוא רוצה = טוב יחסי שתלוי בסיבה כלשהי.
טוב כזה הוא טוב שקרי, משום שהוא תלוי בסיבות כלשהן.
יחס עם זאת קיים טוב אמיתי.
טוב אמיתי = טוב ללא סיבה. ז"א טוב לאדם בלי שום סיבה כלשהי. טוב לאדם כי "ככה".
כמו שילד קטן אוהב את עצמו ללא סיבה, כך טוב לאדם ללא סיבה.
למה שיהיה לו טוב? כי "ככה", כי אין שום סיבה שלא יהיה לו טוב.
ילד קטן אוהב את עצמו ללא סיבה, זאת ברירת המחדל.
כאשר הוא גדל, הוא מפסיק לאהוב את עצמו ללא סיבה, מאחר שיש לו סיבות למה לא לאהוב את עצמו.
וגם כאשר הוא אוהב את עצמו זה עם סיבות.
אך כאשר כל הסיבות נעלמות, נשארת אהבה ללא סיבה.
פשוט אין שום רע, אז לא חסר דבר, ואז הכל טוב ללא סיבה.
נמצא אם כן, כי האחדות היא הטוב המוחלט, וכל דבר שאינו אחדות, הוא מעורב בכמויות שונות של טוב ורע.
מדוע יש טוב בכל דבר? מדוע השורש של המציאות הוא הטוב המוחלט?
תשובה:
השורש של המציאות הוא האחדות.
פירוש:
כל הדברים כולם במהותם הם דבר אחד ויחיד, שאין בו שום ריבוי / שינוי.
שניים הם ריבוי של אחד.
לא יכולים להיות שניים בלי שיהיה אחד.
אין קיום לשניים בלי שיהיה קיום למהות אחת שתהווה אותם.
ניקח כל שני דברים באשר הם. אם הם זהים במהותם לחלוטין, אז הרי שהם דבר אחד, מאחר שאין ביניהם שום הבדל.
ואם יש ביניהם הבדל כלשהו, ההבדל הוא תמיד ביחס לדבר האחד.
כדי לומר על דבר X שהוא שונה מ Y, יש צורך להשוות אותם למכנה משותף ולמהות אחת.
אין דרך שיהיו שניים בלי שיהיה אחד.
כל מה שקיים במציאות, כאשר מגיעים לשורש שלו, הכל במהותו הוא אחד.
ולכן לא משנה מה קרה / קורה ויקרה, המהות האמיתית של כל הדברים תמיד תישאר אותה המהות.
אין שום אפשרות שיהיה טוב יותר או פחות במציאות, מאחר שהכל תמיד מבוסס על אותה המהות.
הסיבה היחידה שנדמה שקיים טוב יותר ופחות, היא רק משום שהאדם אינו מסתכל על המהות האחת של הכל.
האדם סובל, רק משום שהוא נלחם במציאות ורוצה לשנות אותה למשהו אחר.
אך מצד המציאות, היא לעולם לא יכולה להיות טובה יותר או פחות, משום שהמהות היא אחת תמיד.
הדרך היחידה ליצור עוצמה חזקה יותר של טוב, היא רק על ידי התקרבות למהות האחת.
ז"א גם אחרי שהאדם כבר מבין שהכל אחד וממילא הוא מפסיק לרצות לשנות וממילא הכל טוב תמיד בלי סיבה, גם אז ככל שהוא מעמיק יותר את מחשבתו בעניין האחדות של המציאות, כך הוא חווה יותר את הטוב של המציאות.
השורש של המציאות היא האחדות המוחלטת.
ולכן בכל דבר יש טוב, מאחר שהמהות של כל דבר בבסיסה היא טובה באמת בטוב אמיתי ומוחלט.
הסיבה היחידה שרע לאדם, היא משום שהוא מסתכל על הדברים השונים שיש במציאות, כעל דברים שונים.
כאשר האדם מבין לעומק את העניין הזה שהמהות של המציאות היא אחת, ושכל מה שקיים במציאות מהותו היא אחת, על ידי זה התודעה של האדם עצמו מתמזגת עם המציאות עצמה, דהיינו, גם האדם עצמו הופך להיות באחדות עם המציאות = הרמוניה...