ייאוש. מהו הצד החיובי של הייאוש.

מי שיתבונן בעניין בעין אמיתית, יראה כי לייאוש יש צד חיובי מאוד.

מהותו של הייאוש היא מאבק של רצונו של האדם במציאות.

אם האדם אינו נאבק במציאות, אלא מבין את הטוב שיש בכל דבר במציאות, ממילא הוא אינו נאבק במציאות, אלא חי בהרמוניה איתה.

הייאוש הוא סוג של ההתהוות של ההרמוניה ושל האהבה למציאות.

הייאוש = האדם אינו נלחם במציאות אלא מקבל אותה כפי מה שהיא.

העניין היחיד הוא, שייאוש אמיתי וטוב, מגיע כאשר האדם מבין שהכל טוב.

כאשר האדם מבין שהכל כבר טוב, אז ממילא הרצון שלו מתייאש מלשגע את האדם לחפש כל הזמן את הטוב יותר, ואז האדם יוצא לחופשי מבית הכלא של הרצון, אל האושר של החופש.

יחד עם זאת, כאשר הייאוש של האדם אינו נובע מהבנה של הטוב שמציאות, אז הייאוש יוצר תחושה של כעס וסבל.

אך באמת מצד המהות של הייאוש, המהות עצמה היא טובה.

כי מצד האמת אין צורך להילחם במציאות, מאחר שהכל כבר טוב.

הדבר היחיד שאותו צריך האדם להבין, הוא שכבר הכל טוב.

הסיבה ש"אסור להתייאש, כי אין שום יאוש בעולם כלל", היא משום שבאמת הכל כבר טוב ואין צורך להילחם.

כאשר האדם מבין באמת ובשלמות את הטוב שיש בכל דבר, על ידי זה הוא מגיע לייאוש אמיתי וטוב = חוסר מלחמה כלשהי עם המציאות = אין קונפליקטים = הרמוניה = אושר.

איך להגיע לזה?

על ידי שמחפשים את הסיבה האמיתית שבגללה הדברים קורים.

לחפש את הסיבה = לחפש תמיד את הסיבה האמיתית של האירוע.

לחפש את הסיבה של הסיבה ואת הסיבה של הסיבה...