ראינו וידאו של מומחה "לשקר כלשהו" שמסביר על הNLP וכו'. ועכשיו אנחנו ננתח את כל הוידאו שלו ואת הכשלים הלוגיים, ואת האמונות ואת המניפולציות שהוא עושה על עצמו.

למרות שזה בעיקר הוא לא על אחרים כי הוא בעיקר עושה על עצמו את המניפולציה. ועכשיו נתחיל מההתחלה. אוקי, אז מה שבגדול התוכן אמר, זה כזה דבר, קודם נתחיל במהות התוכן שלו. מהות התוכן שלו הינה כזה דבר, המילה "אל" ו"לא" לא באמת עובדות, אלא אם כן אתה משתמש בהם בצורה מאוד מתוחכמת, מושכלת, בסדר.

והוא הביא דוגמא, לדוגמא נגיד, "אל תסתכלו לי על האצבע", אתה רואה את האצבע, כולם? אתם רואים שזה לא עובד מולו? אל תסתכלו לו על האצבע. נכון שאתם מסתכלים? אז המילה "לא" לא עובדת.

מסקנה, המילה "לא" לא עובדת כי בלתי אפשרי לעמוד בפיתוי ולכן אם האמא אומרת לילד "אל תאכל מהרצפה", "אל תרביץ לאח שלך" זה לא עוזר כי אמרת "אל", המוח לא קולט את המילה "אל". ולכן צריך לתת אשליה של בחירה, כמו לדוגמא, "האם אתה רוצה לסגור איתי את עסקה או לא רוצה לסגור איתי את העסקה?" ואז בכל אחד מהמקרים הוא שומע את המילה "אתה רוצה לסגור את העסקה?", "ואל תתפרץ לכביש" אם תסתיר את המילה "אל", "תתפרץ לכביש" ולכן מתפרצים לכביש ועובדה שכמות התאונות "פגע וברח" עלתה בכלל וכו'.

עכשיו, מי הבין מה הטעויות פה מהראשונה עד האחרונה? או שאני אתחיל.

ש: אבל קודם כל "הזה עם האצבע" גם אני קלטתי.

אליעד: לפני האצבע, בא נתחיל קודם כל לתת טיפ לזה שנותן טיפים שזה הוא לצורך העניין. הוא אמר, הוא ניסה לספר כמה הוא חכם ומוכשר ואז הוא אמר כמה דברים. הוא אמר בהתחלה שהוא מתעסק במקצוע הזה מעל שמונה עשרה שנה, מעל שמונה עשרה שנה, נכון? אמת?

ש: כן, לא זוכרים.

אליעד: אז אני זוכר, הוא אמר אני התעסקתי מעל שמונה עשרה שנה. קודם כל המילה "מעל" היא מילה בעייתית. מה הבעייתיות של מילה "מעל"? אז או בהנחה שהוא רוצה להגדיל את החשיבות שלו, אז שהוא אומר "אני מתעסק בזה כבר מעל שמונה עשרה שנה", בעצם מקטין את עצמו. המילה "מעל" משבשת לו את המנגנון. למה? מה החיסרון? מה החיסרון של המילה "מעל"? מה המשמעות של המילה "מעל"? ומה זה אומר בעצם?

ש: זה מה שאני חושב על זה לדוגמא, נגיד על העניין הזה, כאילו אתה בעניין כבר שמונה עשרה שנים אז מה אתה כאילו מכניס את ה"מעל" הזה. כאילו, אם היית אומר איזה משהו עגול "מעל", כאילו זה אמור להיות קצת פחות אמין, לדוגמא.

אליעד: לא, לא על הקטע של אמינות. אוקי, אמינות. אוקי, לא אבל אדרבא זה אמין. כי הוא אומר לך בדיוק שמונה עשרה, לא הוא אומר לך "מעל" שמונה עשרה.

ש: מהצד הזה, זה נראה נכון.

אליעד: לא אבל זה לא בקטע של אמינות. יש פה חסרון אחר. קודם כל כשמישהו אומר "מעל שמונה עשרה שנה" מה הוא בעצם בא להגיד לך? "שמונה עשרה שנה זה לא מספיק טוב זה מעל שמונה עשרה שנה". אבל אמרת שאתה שמונה עשרה שנה, אז כמה מעל? אם היית אומר לי "כבר שמונה עשרה שנה" אז המוח אומר "וואלה כנראה ששמונה עשרה שנה זה טוב, עובדה שהוא", "אתה יודע מי אמר שאני חכם? אני כבר שמונה עשרה שנה עושה את זה".

הבן אדם מאמין שהשמונה עשרה שנה זה כנראה, טוב, תראה, אם הוא משתמש בלומר ששמונה עשרה שנה הוא מתעסק בזה כדי להראות לנו כמה הוא חכם ומוכשר, כנראה שאם מישהו מתעסק במשהו שמונה עשרה שנה זה אומר שהוא חכם ומוכשר. אבל הוא אומר לך "לא, אני לא שמונה עשרה שנה אני מעל שמונה עשרה שנה", זאת אומרת שמונה עשרה שנה זה לא מספיק טוב. אז אם שמונה עשרה שנה זה לא מספיק טוב, אז, אבל אתה אמרת רק שמונה עשרה.

המילה "מעל" היא בעייתית אם אתה מדבר על מספרים קטנים. קודם כל המילה "מעל" שולחת את המוח של השומע להתחיל לבדוק בציציות "מה שמונה עשרה שנה לא מספיק?", "מה מעל שמונה עשרה שנה?". כאילו, ואם זה "כמה מעל, חודשיים? אה לא מספיק". המילה "מעל" בעצם מצמצמת היא מקטינה את "השמונה עשרה שנה". כשאתה אומר "מעל שמונה עשרה שנה" בעצם אמרת "שמונה עשרה שנה זה לא מספיק טוב, זה מעל". המוח מתחיל להתחיל.

ש: אני לא שמתי לב לזה, אז בתור הציבור.

אליעד: אז אני שמתי לב לזה. רגע אבל הבנתי, את אומרת לא שמתי לב לזה. עכשיו, למה אני אומר שזה כן משמעותי אם לא שמת לב לזה? אני אתן לך תשובה.

כי את לא שמת לב לזה או את לא שמת לב שאת שמת לב לזה כי זה חלק ממכלול. אוקי, אבל אם נגיד היו רושמים לך שני טקסטים אחד אומר "אני כבר שמונה עשרה שנה עושה את זה" ואחד אומר "אני שמונה עשרה שנה עושה את זה", ואחד אומר "אני מעל שמונה עשרה שנה עושה את זה" והיו בודקים את החוויה שלך, היית רואה שבעצם ה"מעל" הוא בעצם ניסה לחזק את ה"שמונה עשרה", אז בעצם הוא החליש את ה"שמונה עשרה". היה פה כמות של מלל, של טקסט הפוקוס שלך לא היה על ה"מעל שמונה עשרה שנה" הפוקוס שלך היה בדברים אחרים. בכלל בהתחלת הוידאו ניסית להבין מה אנחנו רואים. אוקי?

אבל ברמה העקרונית אם נגיד היו מביאים לך שלושה משפטים "יש פה שמונה עשרה", "יש פה מעל שמונה עשרה", "יש פה כמעט שמונה עשרה", לא יודע מה. אתה אומר "אני טוב כי", זהו סגרנו את הנושא. "אני טוב מעל", "מעל" זה צריכים למדוד אותי, כמה מעל? מי אמר שמעל? אולי אתה פחות משמונה עשרה, אולי אתה רק חמש עשרה ואבדת עלי ואני חושב שמונה עשרה.

ש: אז האם הוא עושה את זה בכוונה?

אליעד: לא, הוא פשוט לא היה במפגש פה והוא לא יודע איך עובד המוח. את מבינה? מעבירים סדנה ולא באמת יודעים איך זה עובד. אני מסביר לך, כשהוא אמר את המילה "מעל" הוא לא שאל, הוא לא בדק למה הוא אומר את המילה "מעל" ומה המשמעות שלה. את מבינה?

עכשיו המילה "מעל" מתחילה להכניס אותך לפרטים קטנים. אם הוא היה אומר "יש לי" אז היו מבינים את הרעיון, "מעל" הוא אמר מהתחלה. ואם אתה שבע עשרה שנה, עכשיו, "מעל שמונה עשרה", כאילו שמונה עשרה שנה זה מספיק, למה צריך להגיד לך מעל שמונה עשרה שנה. חוץ מזה, אוקי, למה שמונה עשרה? תגיד כעשרים שנה כמעט עשרים שנה, מה קשור שמונה עשרה? למה אתה נכנס להגיד שמונה עשרה? זה גם כן צמצום. ואם כבר אתה אומר שמונה עשרה אז למה מעל שמונה עשרה? תגיד תשע עשרה.

ש: אז הצמצום הוא ביחס למשהו מסוים, אבל ביחס לאמינות שיכול להיות שדווקא מהמקום שעכשיו הייתי יושב עליו "המקום של האמינות", דווקא מהמקום הזה הייתי נותן לו "וי", לדוגמא, מעניין מאוד.

אליעד: סבבה, אבל למה להגיד "מעל"? אני אומר אם הוא רצה להדגים אז בסדר שיגיד שמונה עשרה שנה. הוא אמר "מעל שמונה עשרה". זה כמו שילד אומרים לו "בן כמה אתה?", אז הוא אומר "בן תשע וחודשיים". בן תשע, בן תשע וחצי, מה בן תשעה וחודשיים?

ש: כן אבל אם היית אומר שמונה עשרה ושלושה חודשים זה היה נשמע קטנוני אפילו.

אליעד: תקשיב, מישהו עשיר זה מישהו שיש לו מאה שקל, מישהו עשיר זה מישהו שיש לו אלף שקל, מישהו שיש לו מיליון שקל. עכשיו, נניח שאתה לא יודע באמת מה זה עשיר ואומרים לך משפט "אני עשיר כי יש לי מאה", "אני עשיר כי יש לי אלף", "אני עשיר כי יש לי מיליון". נניח שאתה לא באמת יודע, אתה לא יודע אתה אומר "אולי הוא באמת עשיר". עכשיו, אבל אם אני אומר לך "אני עשיר כי יש לי יותר ממאה", רגע, מי אמר מאה? אולי צריך מאתיים, כי אתה בעצם אומר "המאה שלי לא מספיק טוב".

ש: כן, יש בזה משהו, יש בזה איזה דק.

אליעד: "המעל" אומר "הפחות לא טוב". זה כמו נגיד שאתה מוסיף יותר מדי סוכר או יותר מדי מתוק ואז זה מתחיל להגעיל, כאילו. "המעל" זה כאילו כמו אתה מנסה לקחת משהו ולהדביק אותו עוד יותר או לחזק את הסיבוב.

ש: כן, גם כשיש שיגידו לך נגיד שמונה עשרה, נגיד שלוש עשרה, שש עשרה וחודשיים כאילו משהו שם מציק לך. כן, מה אתה מתעסק בזה? יש לזה משמעות אדירה?

אליעד: כן בדיוק, שש עשרה, אתה רוצה להגיד? שבע עשרה. תבחר צד, מה שש - עשרה וחודשיים? מה, שש עשרה וחודשיים, ויומיים ושלוש שעות.

טוב זה היה דבר ראשון לגבי ה"מעל".

ש: יש בזה עוד בעיה עם השמונה עשרה שמה. שכשבן אדם שמתעסק במניפולציות ולגבי כל מיני טכניקות אחרי שמונה עשרה שנה הוא עדיין מנסה למכור את הדבר הזה זאת אומרת שהוא לא הצליח למכור יותר מדי.

אליעד: לא בהכרח, אולי הוא עושה עליך מניפולציה ומנסה לגרום לך לחשוב שלא הצליח לו, ובכלל הוא מנסה להשיג משהו אחר דרכך. כמוני לדוגמא. נכון? הבנת? אל תנסה לעשות עלי מניפולציה. עכשיו בא נתקדם. לא, תענה זה משנה, אל תעשה מניפולציות תענה. מה יש לך לענות?

ש: לא עזוב, לא משנה. מניפולציה? לא, אבל אתה עשית עכשיו אותו דבר, מה אתה אמרת? לא, תדייק במה שאתה אמרת הרי עשית אותו דבר מה שהוא אמר. הוא אמר "מעל"? אתה אומר כמוני למשל, נכון? זאת אומרת מה זה כמוני למשל? לא, אבל אתה לא מדייק, אתה אומר כמוני אבל אתה אומר שזה לא משהו קבוע.

אליעד: לא, אני דיברתי על היבט אחר. אתה ניסית לומר טענה שאם בן אדם אומר לך אני מאוד עשיר, בא תעשה איתי עסק, כנראה שהוא לא מספיק עשיר.

ש: לא, אני אומר שבן אדם שמתעסק במניפולציות הוא אומר שאחרי שמונה עשרה שנה הוא עדיין מנסה למכור את עצמו וכנראה שהוא לא כזה מומחה למניפולציות.

אליעד: למה?

ש: כי אם הוא היה כזה מומחה הוא היה עושה מניפולציות אחרי שנה והוא היה מסודר.

אליעד: למה? אולי לא? אולי יש דברים שאתה לא יודע, אולי יש סיבות שאולי הוא יכול והוא לא רוצה. אבל למה מי אמר שזה נכון?

ש: יכול להיות. אבל הנה מהצד שלי זה כמו הוותק הוא לרועץ. כי מדובר פה במניפולציות מדובר פה על קשר...

אליעד: אולי הוא לא רוצה לעשות מניפולציות ולהתעשר. אולי יש לו מטרה רק לעזור לך. למה אתה ישר חושב שהוא רוצה את הכסף שלך?

ש: אני מקשיב למה שהוא אומר.

אליעד: הוא אומר לך אני כבר שמונה עשרה שנה מתעסק במניפולציות כדי שתשתכנע שהוא איש מקצוע לא בשביל שהוא רוצה את הכסף שלך. יכול להיות שזה בחינם, בסדר?

ש: לא אני לא אומר על הכסף שלי שום דבר. אני אומר ברגע שהוא יתעשר.

אליעד: אתה אמרת "אז למה הוא צריך למכור את עצמו אחרי שמונה עשרה שנה".

ש: לא, למה הוא עדיין לא הצליח למכור את עצמו אז למה הוא ממשיך.

אליעד: אולי הוא הצליח. למה לא? הוא הצליח. כי הוא רוצה עוד, מה זה למה הוא ממשיך? כי הוא רוצה לעזור לך.

לא, אתה מנסה לומר שהנתינה שלו מעידה על כישלון ואם הוא כל כך מוכשר למה הוא לא הצליח יותר מוקדם? וזה לא האמת.

ש: אין את המניפולציה שלך פה, אני חושב שזה מניפולציה. לא, ראיתי שאתה עונה לו תשובה משהו אחר גם כן.

אליעד: אתה עוד יותר מניפולטיבי. כי אתה לא רואה מניפולציה שאני עושה עליו ואני בהתחלה אמרתי לו שזה מדובר עלי. זה לא מניפולציה, איך שהוא אמר את זה אמרתי לו תקשיב זה לא נכון, מה איתי? אני אמרתי לו, זה לא מניפולציה. מה שמת לב לזה? אמרתי לו את המילה "כמוני".

ש: שמת לב לזה? כנראה הוא לא שם לב לזה.

אליעד: הוא שם לב הוא חזר ואולי הוא לא הבין, אבל אמרתי לו שמדובר גם עלי. בסדר? אני אומר לו בפנים.

אוקי, עכשיו בואו נדבר על דבר נוסף, דבר נוסף זה כמו שתגיד "אם אלוהים יש לו הכל אז למה הוא ברא אותי?" אז מה זה אומר שאין לו אבל בכל זאת יש לו.

עכשיו, דבר נוסף הוא דיבר על החברות, הוא אמר בשנת X חברות מסוימות הזמינו אותי. עכשיו, זה גם כן חיסרון יש פה כמה חסרונות. חסרון מסויים שהוא אמר את השנה. למה אתה אומר את השנה? אז הוא יגיד חברות מסוימות בפאת שאנחנו בשנת 2012, למה בשנת 2012 אתה צריך להגיד מה קרה ב 2011. אז מה קרה ב 2012?

ש: אולי היה כזה טוב והוא היה זקוק לה.

אליעד: אני לא יודע, אתה עכשיו נמצא בשנת 2012 ואתה מספר לי מה היה בשנת 2011 אז מה ההיגיון בזה? אתה מספר לי "בשנת 2011 אל תשאל מה עשיתי", "מה הצלחתי באולימפיאדה" מה עכשיו? החיסרון הראשון זה לציין את השנה כי השנה פה גמורה, אתה מדבר על משהו שכבר היה.

ש: יש עודף מידע פה וזה דופק אותו?

אליעד: אם היה לו יותר שכל הוא לא היה אומר בשנת 2011 הזמינו אותי. כי יש פה שני חסרונות קודם כל זה מה קרה מאז ומה קרה מאז? ומאז לא רצו לעבוד איתך? דבר נוסף מה קרה לפני 2011? אמרת שאתה כבר שמונה עשרה שנה מתעסק בזה, מה את חברת "אינטל" הקימו בשנת 2011? רק אז הם הסכימו לפנות אליך? מה קרה בשנת 2000? אתה כבר שמונה עשרה שנה אתה מתעסק בזה.

מה שהוא היה צריך להגיד "בין לקוחותי 1 2 3" מה אתה צריך להתחיל לי בשנת 2011.

ש: כן, אבל אז אתה אומר בין לקוחותי, לך תדע אולי זה עשרים שנה בערך.

אליעד: מה את אומרת?

ש: אני אומרת על החלק האחרון, זה נדיר בזה שהוא אמר.

אליעד: לא, לא נכון. גם בהתחלה הוא אמר בשנת 2011 הזמינו אותי חברת "זה וזה".

ש: הוא יכול להגיד גם כן, שאוקי אז מיציתי את זה.

אליעד: לא אומרים כזה דבר. אתה מצמצם את עצמך. אם הוא היה אומר "כל שנה מזמינים אותי" סבבה, הוא אמר בשנת 2011 מה זה בעצם אומר? מה עם השנה הזאת? אם הוא היה עכשיו אומר בשנת 2012 אז אומרים "טוב רגע, למה הוא אמר בשנת 2012?" כי רק ב2012 או כי הוא רצה לחזק שזה השנה? פה אתה מפרט מה שאתה רוצה, אבל כמי שנמצא ב2012 ומדבר עכשיו על 2011 זה חיסרון.

ש: כן, אבל אז יכול להיות גם בן אדם יכול להגיד "גם הוא צמצם, אולי הוא מסתיר פה משהו". למה הוא לא צמצם? סליחה.

אליעד: אה כי אתה רוצה גם בוידאו שהוא יתן לך את הטלפונים של הזה, לספר לך כמה דיבר איתם באיזה שעה? בסדר, זה הם מבינים שהוא מוגבל ברמות הזמן והוא לא יכול לפרט לך יותר מדי. בסדר? הוא גם לא יזכיר את כולם.

לא, אבל בעיקרון אם הוא היה על שנת 2012, הוא אומר השנה שנת 2012 הזמינו אותי "זה וזה וזה", אתה אומר רגע, למה הוא אומר 2012? כי רק ב2012 הם פנו אליו? או שהוא רצה להדגיש לי שזה השנה. לך תדע מה הוא התכוון, ואז המוח איך יחדש איך שהוא רוצה.

למרות שגם זה החיסרון כי הוא לא היה צריך להגיד 2012 ואם הוא היה אומר 2012 הוא היה צריך להגיד את זה אחרת. לא להגיד את המספר 2012 הוא היה צריך להגיד "השנה גם השנה" אבל לא להגיד 2012 לא לתחום את זה במספר בלוח שנה, בפרט שאמרת לי לפני שניה שאתה שמונה עשרה שנה מתעסק בזה.

ש: למה אתה אומר לא להגיד המספר ולא השנה?

אליעד: לא, אני אומר להגיד "השנה" ולא המספר. כי אם אתה תשמע את זה ב 2013, "השנה" אתה צריך להגיד לי משפט נכון לכל מי שישמע אותו מתישהו. אולי כי אם מישהו ישמע את זה עכשיו והוא חושב שאולי צילמת את זה ב 2010 אז הוא אומר רגע זה מ 2010, אולי גם ב 2010 הזמינו אותו. אבל כשאתה ב2012 אומר מה קרה ב 2011, קודם כל אל תגיד מספר בלוח שנה, למה אתה אומר מספרים? אם הוא היה אומר התחלתי לעבוד ב 2010 וכבר ב 2011 הזמינו אותי. סבבה, אז אתה אומר "אתה עובד כבר שמונה עשרה שנה, אז למה רק ב 2011 הזמינו אותך?". עכשיו דבר נוסף, אז קודם כל זה גם הצמצום של השנה שזה בעצם לא מדבר על השנה הנוכחית ואז אתה אומר "מה קרה מאז?". ודבר שני יש פה "מה קרה עד אז?" אחרת למה אמרתם לי דווקא 2011. עכשיו, ודבר נוסף, הוא יודע למה הוא אמר את זה, כי הוא יגיד כי אחרים שאומרים את זה מדברים על מה שקרה לפני עשרים שנה, והוא אומר אבל שאני אומר לכם את זה אני אומר לכם על משהו שקרה לפני שנה, אבל מי ששומע את זה לא יודע את זה ולכן אתה לא צריך להגיד לו 2011.

ש: לא הבנתי את זה.

אליעד: אם אני אשאל אותו "אז למה אמרת 2011?" הוא יגיד לי "אתה לא מבין?", הוא יגיד לי "אני יודע איך הקולגות שלי מרמים". הם אומרים, כמו שאתה נכנס לאיזה אתר והם אומרים בין לקוחותינו ויש שם רשימה כמעט של כל המדינה. אז אתה אומר "רגע, אז איך יכול להיות הם עובדים עם כולם?". נגיד אני נכנס לאיזה אתר, בין לקוחותינו משטרת ישראל, משרד ראש הממשלה, כולם. עכשיו, אתה נכנס לאתר של המתחרה הוא אומר גם. כאילו, מה אתה אומר באותה שנה הזמינו את אותם שירותים לכל הספקים? לא יכול להיות. אלא מה שלפני עשר שנים הוא עשה איזה פרוייקט למישהו שהיה קשור לחברת "זה וזה" ואז הוא כתב ואמרו "משטרת ישראל".

עכשיו הוא יגיד לך "אתה יודע למה רשמתי 2011?" כדי שלא תחשוב שמתישהו מישהו בספרי ההיסטוריה מישהו התקשר אלי להופיע להם, "לא זה בשנת 2011 לכן אמרתי 2011", זה מה שהוא יגיד. אבל מה הפספוס, כי הוא לא מנסה למכור את עצמו לקולגות שלו הוא מנסה למכור את עצמו ללקוחות שאין להם מושג איך עובדים עליהם ולכן הלקוחות מספיק טוב שתגיד להם "זה הלקוחות והם הזמינו אותי או מזמינים אותי". למה אתה צריך להגיד בבושה 2011?הלקוחות לא יודעים את המניפולציה וזה גם לא יעזור שתגיד 2011 אם הם מספיק מתוחכמים אז גם שתגיד 2011 הם יתחילו לבדוק "רגע, אז למה 2011?". עכשיו, חיסרון נוסף הוא אמר בטקסט "חלקן יותר מפעם אחת". זה גם כן חיסרון. למה אתה בכלל צריך לציין את זה, אתה אומר יש לי לקוחות שהם "1,2,3", לא, יש כאלו שהם יותר מפעם אחת הזמינו אותי.

ש: הוא רוצה להדגיש את זה שכאילו המצב שלו טוב.

אליעד: זה לא רציני. אם בן אדם יגיד לך "זכיתי בלוטו יותר מפעם אחת", וואלה? באמת, כי זה תהליך אקראי ואם תהליך אקראי קרה לך יותר מפעם אחת כנראה שיש אצלך מזל מיוחד. אבל זה תהליך סיבתי. אבל זה לא שסגרו את חברת "זה וזה" או שהם הפסיקו לעשות כנסי מכירות בשנת 2012, נכון? הרי הם עשו כמה כנסים ב 2011, נכון? אז למה יותר מפעם אחת? הרי ההיגיון אומר שאם הלקוח מרוצה הוא אמור להזמין אותך עוד פעם ועוד פעם, מה זה "חלקם יותר מפעם אחת"? למה אתה אמור בכלל להכניס לראש של השומע את המחשבה " רגע רגע, איזה חלק יותר מפעם אחת? אולי שתיים, אולי הזמינו אותו רק פעמיים, אולי מישהו אחד הזמין אותו פעם וחצי, מישהו הזמין אותו פעמיים הוא אומר לך מה קרה יותר מפעם אחת, מה עם כל השאר? אולי כל השאר הזמינו אותו רק פעם אחת ולא רצו יותר להזמין אותו".

שאתה מכניס למוח " חלקם יותר מפעם אחת" מה הוא בעצם בא להגיד? "אני כל כך טוב שהזמינו אותי יותר מפעם אחת", אבל אמרת את המילה "חלקם", אז מה אתה מיד בא להגיד "רגע אז מה עם השאר למה הם לא הזמינו אותו, אולי כיוון שהוא לא טוב". למה לפתוח את זה? היית אומר "בין לקוחותי 1,2,3 אני עובד איתם, הם מזמינים אותי על בסיס קבוע כשהם רוצים". המילה "כשהם רוצים" לא צריך לדחוף אותה אבל זה מה שהמוח יבין. כשאתה אומר "חלקם יותר מפעם אחת" אתה בעצם, קודם כל רק חלקם. אתה יכול להגיד "יותר מפעם אחת" למה אתה אומר "חלקם יותר מפעם אחת" כי בעצם אתה אומר חלקם לא, חלקם אולי, לא יודע מה ביקשו, ביקשו להחזיר את הכסף. כשאתה אומר "חלקם יותר מפעם אחת" אתה בעצם מנסה לומר "הם מאוד מרוצים ממני, תראה כמה אני חזק". ואתה מאוד חלש כי אם רק חלקם מה זה אומר על השאר?

אני לדוגמא אומר שחלק מהאנשים שבאים אלי באים פעם אחת. למה? כי פשוט פתרתי להם את הבעיה. אבל זה נושא אחר. אבל זה נושא אחר. יש כאלה שאתה פשוט הולך לפסיכולוג, למה אתה הולך לפסיכולוג שלוש שנים? לא כי אתה מאוהב בו, פשוט הוא לא מצליח לעזור לך. זה כל הסיפור.

עכשיו בואו נמשיך קדימה. ואז הוא סיפר כמה הוא חכם ומוכשר, וכו'. ואז הוא אומר "האם אתם גם יכולים? איך את ואתה יכולים גם כן" ואז הוא אומר "בוודאי שכן". אז מה החיסרון בנושא הזה? החיסרון בכלל ב"האם אתם גם יכולים, את אתה יכולים גם, בוודאי שכן".

ברור זה הדבר הבסיסי למתחילים. לא אומרים "האם אתה יכול? בוודאי שכן" כי אם "בוודאי שכן" למה אתה שואל האם אני יכול? תגיד "אני אסביר לך איך אתה יכול" מה זה "האם אתה יכול".

ש: אני חושב על ההיפוכים אבל אני הייתי עושה לך ככה, אוקי, בסדר אני אנסה להבין את זה.

אליעד: קודם כל תבין את זה אחר כך את ההיפוכים, אחר כך נעשה הרצאה נסביר את מה שדברנו עליו.

אוקי, הוא בסוף אמר משהו שהוא לא הבין אותו כל כך. הוא אמר בסוף על הקטע של תעשה מניפולציה שהיא נכונה שיש לך. אתה נותן לבן אשליה של בחירה ובכל מקרה מהצדדים הוא שומע את מה שרצית.

עכשיו, זה הוא הסביר משהו לא נכון אחר כך נסביר מה זה. אבל בכל מקרה הוא היה צריך לעשות את זה פה, כשאתה אומר "האם אתם יכולים או לא" ואז אתה אומר "בוודאי" אתה השארת אותו בספק. מה המניפולציה עושה? המניפולציה אומרת "איך אתה יכול, בוא אני אסביר לך איך אתה יכול" ואז הספק עבר "מהאם אתה יכול לאיך אתה יכול". יש שתי דרכים "בוא אני אגיד לך האם את אתה יכולים להיות מוכשרים כמוני" ואז אתה אומר "רגע רגע, אולי אני לא יכול?", "מה מזאת אומרת. אתה יכול בוודאי שכן". עכשיו, מה זה בוודאי שכן? למה שאני אאמין לך, אולי לא? מה אנחנו לא יודעים שאתה בא למכור לנו, ואם לא, היית אומר לי שלא? ברור שהיית אומר לי שכן כי אתה רוצה להביא אותי לסדנא אז מה אתה אומר לי?

ברגע שהוא אמר לי "האם" הוא בעצם דחף לך למוח לחוות את האפשרות "שאין אפשרות". כשהוא אומר לך "האם אתה יכול" במוח רק לך "אולי אני לא יכול". ואז כשהוא אומר "בוודאי" זה כבר יותר חלש מאשר אם הוא היה עושה מניפולציה אחרת ואומר אני אסביר לך.

ש: אבל איך אתה יכול להסביר מה שאתה עושה עכשיו, מה שאתה עושה זה גם מניפולציה.

אליעד: רגע תן לי לסיים את המשפט. הוא היה יכול להגיד "איך אתה יכול" אז "איך אתה יכול" פרושו "בוודאי אתה יכול", עכשיו אני אסביר לך איך אתה יכול, לדוגמא, או כמה מהר אתה יכול, לא משנה. המילה "אתה יכול" לא היה צריך להטיל בה ספק.

ש: אם "אתה יכול" מקפיץ לך, נכון את זה "שלמה אתה לא יכול?" אבל זה גם מקפיץ לך "שכן אתה כן יכול".

אליעד: כן אבל מה הוא מנסה לומר? אם זה היה בן אדם שאומר אני לא יכול הוא אומר לו "רגע למה אתה אומר שאתה לא יכול אולי אתה יכול, אתה יודע? בוודאי שאתה יכול", כי במקום להגיד למישהו שאתה לא, מישהו אומר "אני לא יכול במקום" להגיד לו "לא נכון אתה יכול" אז הוא אומר תראה לו לא מיד מקפיצים אותו "מאתה לא יכול לאתה יכול" מקפיצים אותו "מאתה לא יכול, רגע אולי אתה יכול? אתה יכול". הוא התחיל מ"לא יכול" ממחויב שלא, לאולי מחויב שלא, למחויב שכן. אבל הוא מנסה להביא אותך למצב שכן, אז למה להתחיל "מאולי לא"? תתחיל "מכן", הבנת? מי רוצה להסביר לו? שיסביר לו. זה לא מסובך.

אני אסביר עוד פעם. השאלה מאיפה נקודת המוצא של הבן, לאיפה אתה רוצה להביא אותו. אם אתה רוצה לעורר בו ספק להגיד לו "האם אתה יכול" אם הוא בטוח שהוא לא יכול ותגיד לו "מה זאת אומרת שאתה לא יכול, אתה יכול", אתה מעביר אותו מקיצון לקיצון זה בעיה. אבל אם הוא מתחיל מנוקדת הנחה "שלא יודע אם אני יכול" ואתה רוצה להביא אותו "לאתה יכול" אל תחזק לו את "האולי אתה לא יכול".

"האם" זה שם אותו בתוך פוזיציה של ספק, אל תשים אותו בפוזיציה.

ש: "האם" זה או יכול או שזה לא יכול. יש "אתה יכול" ועוד כמה באוויר.

אליעד: יפה, כמה שהוא אומר לך, הוא אומר לך בוודאי שאתם יכולים. זה משפט די מטופש, למה זה משפט די מטופש? כי אין מאחוריו שום נימוק. אם אתה אומר תגיד לי האם, כמו לדוגמא, האם אני קיים? מזאת אומרת בוודאי שאתה קיים. עכשיו למה זה משפט שלא אומר כלום? כי אם באמת יש שאלה האם אני קיים אז המשפט מוודא שאתה קיים לא אומר כלום. אם אתה אומר לבן אדם "האם משהו נכון" אתה אומר לו "ברור שזה נכון" אם ברור למה שאלת? זאת אומרת אם באמת יש ספק, על הבוודאי הזה הוא לא אמר אחר כך כלום לצורך העניין, זאת אומרת הוא אומר בוודאי שזה נכון, או משהו כזה. עכשיו, נגיד אם כן, הוא הביא איזה טענה אחר כך. אבל תסתכלו, כמה שיהיה חזק "הבוודאי", למה הוא אמר בוודאי? הוא מנסה להגיד לך אתה יכול. אבל כמה שלא יהיה חזק "הבוודאי" שלו הוא היה יכול לעשות את זה יותר חזק אם הוא לא היה שואל מלכתחילה "האם אתה יכול". הוא היה יכול להגיד "עכשיו אני אסביר לך איך אתה יכול, עכשיו אני אראה לך שאתה יכול, או עכשיו אני אגרום לך לראות שאתה יכול, או עכשיו אני אראה לך את היכולת שלך". ולא להתחיל להגיד "האם אתה יכול" מה זה "האם אתה יכול" למה לשאול "האם אתה יכול".

תגיד למישהו "אני אראה לך שאתה יכול" תן לו הוכחה אז הוא יאמין שהוא יכול, כי גם אז זה לא אומר שהוא יכול אולי הוא יכול חלק אבל אז זה הרבה יותר חזק מאשר שאתה מכניס לו לראש "האם אתה יכול".

ש: זה כמו שמישהו שאומר איך אני מגיע לבחירה החופשית, סתם לדוגמא, כבר יש הנחה שיש בחירה חופשית ועל זה אני שואל שאלות ומסתכל. זה משהו שמלמד אותי על השאלות שלי גם.

אליעד: אתה בעקרון המטרה שלך לשיחה הזאת זה להבין איך עובד המוח, אוקי? זה הרעיון.

ש: השאלה לא קיימת ממילא אצל הלקוחות?

אליעד: קיימת. אבל מה אתה מנסה לחזק את השאלה או לחזק את התשובה? מה המטרה שלו? הוא לא רוצה להזדהות. להזדהות תישארו בבית, תסתכלו רק "ביוטיוב", כי הוא רוצה לגרום להם לבוא, לגרום להם לבוא לא מטיל ספק. אל תטיל ספק אתה מנסה לקחת דבר יחסי להפוך אותו למוחלט, אל תטיל ספק.

ש: אז אם אני רוצה בעצם, שמישהו שאומר שהוא לא היה יכול לעשות משהו ואני רוצה שהוא כן יתחיל להאמין שהוא אולי יכול לעשות.

אליעד: שמה זה שונה, כי שמה מ"אני לא יכול" אם תגידי לו "אתה יכול", אבל אחרים עם "אולי אתה יכול".

אוקי, אתה לא יכול? אולי אתה יכול, בא תבדוק, אתה רואה שאתה יכול. אבל אם את רוצה שמישהו ירצה משהו. נגיד שאת רוצה לצאת עם מישהו לאיפשהו את לא שואלת אותו אתה רוצה לצאת איתי, לאיפה אתה רוצה שנצא. הבנת את ההבדל?

אם את רוצה לצאת עם מישהו לאנשהו או את רוצה שמישהו יקפוץ אלייך. לא "האם" אתה רוצה לקפוץ אלי, מתי אתה רוצה לקפוץ אלי או מתי תקפוץ אלי. אם היא רוצה שיקפוץ אליה, גם זה לא נכון, "רגע רגע למה שאני בכלל אקפוץ אלייך" אבל הוא טיפוס עוין בכל מקרה. מבינה? אבל גם פה מישהו אומר "רגע, מי אמר?". לא, אבל פה יש עוד איזה משהו לחיזוק.

בואי תראי את המניפולציה, תראי, מה נגיד נאמר פה, נגיד שהוא היה יכול להגיד, דוגמא, פה הוא מרגיש סוג של חיזוק. נגיד לדוגמא שאת רוצה שמישהו יקפוץ אלייך את אומרת לו "הכנתי משהו לאכול, מתי תקפוץ אלי? תום" אז כאילו ההוכחה שאתה צריך לקפוץ אלי זה שהכנתי משהו לאכול ועכשיו רק השאלה מתי תקפוץ, לא "האם אתה רוצה לקפוץ תראה הכנתי משהו לאכול". אלא "מתי תקפוץ הכנתי משהו לאכול". בכל מקרה, בפשטות כשאתה אומר "האם אתה מעורר אצל השומע אצל הספק" זה המסר. עכשיו את אומרת למישהו האם "ככה או ככה".

ש: לא, כאילו כי אם אני רוצה שמישהו יבוא אלי, סתם לדוגמא, אני לא אומרת הכנתי משהו. "אתה בא או לא".

אליעד: "או לא", למה "או לא"? שואלים "מתי". את רוצה שהוא יבוא? לא שואלים "אתה בא?". יש אופציה שהוא לא יבוא?

ש: תמיד יש אופציה.

אליעד: לא, את מוכנה לקבל את האופציה שהוא לא יבוא?

ש: לא.

אליעד: יפה, אז את לא אומרת לו "אתה בא?", למה יש אופציה שהוא יגיד לך לא? אין אופציה, את מבינה?

שאת את אומרת לו "אתה בא?" את בעצם משמיעה לו "אני לא בטוחה שהוא יבוא".

ש: אבל אני רוצה להגיד משהו לגבי זה, אפשר? כי יש פה איזה משהו יש פה שני דברים שפועלים בו זמנית. כי מצד אחד נכון, אתה אומר לו אם אתה אומר לו "מתי אתה בא?" אז כאילו יכול להיות שהוא יאמר "אה, כן אני צריך לבוא" וזה הופך "למוחלט" ומצד שני הוא יכול לחוות "צמצום" מזה ודווקא להתרחק מזה.

אליעד: אתה צודק, נכון. ולכן אמרתי שאפשר לעשות מניפולציה. הוא אומר, מה הוא אומר? שאם אתה תגיד למישהו פתאום "אתה בא?" ושואל אותו מתי אתה בא, הוא יגיד "רגע רגע, למה את חושבת שצריך לקפוץ אלייך אולי את תקפצי אלי", נגיד, אז מה עושים במניפולציה? אומרים, מביאים נימוק ללמה אתה צריך לבוא וזה, אומרים הכנתי משהו, סתם דוגמא נגיד, "מתי אתה בא?" אז כאילו ערבבת משהו עם משהו. ולא האם אתה בא יש תירוץ אלא יש תירוץ שהוא יבוא.

אבל הוא אמר נכון, שלפעמים אני אומר למישהו "מה אתה רוצה לאכול?". מי אמר שאני רוצה לאכול, עכשיו לא רוצה לאכול על הפרנציפ. יש גם את זה צריך לשים לב. אבל פה זה שונה כי אתה מנסה לשכנע את הלקוחות. פה זה שונה. אתה מנסה לשכנע את הלקוחות? אל תדחוף להם לראש את האופציה שהם לא יכולים. כי אתה מנסה להגיד להם שהם יכולים.

ש: אולי הוא רוצה להעצים את עצמו, ולגרום לאנשים לבוא גם כן.

אליעד: דרך מה?

ש: דרך שהוא בדק וחקרו ואז של ללמוד מזה אני לא יודעת.

אליעד: כן אבל הוא ניסה להקטין את עצמו הוא ניסה להגיד אתם יכולים כמוני. לא, בהתחלה הוא ניסה להגדיל את עצמו אבל אחר כך הוא ניסה להגיד "האם אתה יכול? גם אתה יכול".

ש: אולי הוא לא מאמין שלא כל אחד יכול גם בעולם הזה.

אליעד: זה שהוא חושב שלא כל אחד יכול, גם את זה אנחנו יודעים. כי אחרת הוא לא היה עובד יותר במקצוע שלו אלא אם כן הוא היה במקצוע לא תחרותי.

ולמה חשוב לי להוסיף את זה? כי אני חושב שכל אחד יכול ואני לא במקצוע תחרותי לכן אני יכול ללמד. יש מקום להרבה אלוהים אז אפשר שיהיה כמה זה לא מוגבל. זה היה חשוב לי להוסיף את זה. במקום תחרותי אף אחד אף פעם לא יגלה לך לעולם את הכל. במקומות לא תחרותיים אני אלמד אותך הכל כי זה לא בא על חשבון אף אחד.

רגע תן לה שניה, מה את אומרת?

ש: כי אני חושבת למה הוא בעצמו לא ידע להגיד את זה, את מה שאתה אמרת, את "הבוודאי", "שהאם אתה יכול".

אליעד: למה? כי זה מבנה ילדותי של טקסט זה הסיבה המרכזית. "אם אני יכול? כן אתה יכול. מי אמר שאני יכול? אני אראה לך שאתה יכול". אין בזה תחכום. מישהו שלומד ממני את הדברים האלו הוא לא אומר "האם אתה יכול" מה אתה לא יודע שאתה אומר "האם אתה יכול" אתה גם אומר לו שהוא לא יכול.

עכשיו, מתי הוא כן היה צריך להגיד "האם אתה יכול"? מתי כן היה מקום לשימוש "בהאם אתה יכול"? אם הוא היה נגיד נוטה למפגש או משהו, אנשים אומרים לו "אין לי כוח אני לא יכול, אני לא יכול". אז הוא אומר לו "רגע האם אתה יכול? אני אראה לך שאתה יכול". שמה אולי "ההאם אתה יכול" זה כדי להכיל את ההתנגדות של "אני לא יכול". אם אתה יודע שהוא חושב שהוא לא יכול אז תגיד לו "האם אתה יכול" כדי להכיל את ההתנגדות של "ההוא לא יכול" וגם אז אתה לא צריך לדחוף לו את "הבוודאי שכן". למה בוודאי שכן? תגיד לו "האם אתה יכול? בוא אני אראה לך איך" אבל למה אתה אומר בוודאי שכן? כי אם בוודאי שכן אז למה שאלת האם אני יכול?

ש: נכון, זה מוציא אותך שקרן בנוסף.

אליעד: "הבוודאי" הוא ההפך של "האם". אז מה אתה מנסה להגיד לי בוודאי שכן או האם? עכשיו להתחיל לשים לב למילים, לזה.

כמו לדוגמא ראש הממשלה נגיד, בא נגיד ששואלים אותו איך להיות ראש הממשלה, נגיד סתם, נגיד ראש הממשלה נתניהו אתה שומע אותו הרבה פעמים שהוא אומר את המילה "לדעתי", הוא אומר "להבנתי", הוא אומר "לתפיסתנו" אתה רואה שהוא לא מאמין במה שהוא אומר. נגיד הוא אומר "אנחנו אומרים שלאירן אסור שיהיה נשק גרעיני", מה זה אנחנו אומרים? למה מישהו יכול להגיד אחרת? מה זה אנחנו אומרים. אסור, לא, ברגע נגיד שמישהו אומר לך טענה ואתה רוצה לשלול אותה אף פעם אל תדבר באופן סובייקטיבי. אף פעם אל תגיד "אני אומר ש..." או "אנחנו אומרים ש...", או "בתפיסתנו".

הוא אומר, נגיד שנשיא ארה"ב אומר "אנחנו אומרים שלא צריך ללחוץ על האיראנים". אסור למתנגד להגיד "אנחנו אומרים שצריך ללחוץ על האיראנים". לא אנחנו, המלה "אנחנו" למחוק. "צריך ללחוץ על האיראנים, אסור שלאיראנים יהיה נשק גרעיני". גם להגיד את המילה "אסור", אפילו להגיד "אסור שיהיה להם נשק גרעיני" גם זה חלש.

מה זה "אסור"? למה אפשר להגיד שמותר? "לא יהיה להם נשק גרעיני". מה זה אסור מי אמר שאסור? אסור, אני אעשה ההפוך. "לא לא, זה לא אסור ומותר, לא יהיה להם" או "אנחנו נגרום לכך שלא יהיה להם". זה לא "אסור" כי "אסור" אתה צריך להאמין שאתה צריך לעשות משהו כדי לכפות את "האסור". הוא אומר לך אסור לעשות משהו ועכשיו אני צריך לעמוד באיסור. ולכן צריך להפציץ אותו כדי שלא יהיה לו נשק גרעיני. אז במקום להגיד אסור שיהיה לו תגיד "צריך למנוע ממנו" כי הרי "האסור" מנסה לגרום לך לחשוב שצריך לעשות משהו. אז תגיד "אתה צריך" למה אתה נתקע לי "באסור". הרי מה אתה רוצה למה אתה אומר אסור? כדי לגרום לו לעשות פעולה. אז תגיד לו מה הפעולה שהוא צריך לעשות במקום להגיד לו את "האסור". אל תטיל ספק, למה? כי הוא בעצמו לא בטוח שמה שהוא אומר זה נכון.

ש: אבל מה היתרון בלהגיד שאסור?

אליעד: כי הוא יגיד אם יהיה מעניין מה שתגיד לי מה לעשות אז תמיד אתה לוקח צעד אחד אחורה או כדי לשכנע אותו למה הוא צריך לפעול. אבל אז אתה מטיל ספק.

מה שאני בא להגיד בכל המערכות הדיפלומטיות, אם תשימו לב בטיעונים, כשמישהו טוען טיעון ואומר "לדעתי" זה אומר שהוא לא מאמין לעצמו, זה אומר שיש לו ספקות ולכן הוא נכשל, לכן הוא לא מצליח לשכנע. המילה "לדעתי" היא אומרת לו שניהם והוא לא חייב להסכים איתי. כשאתה אומר למישהו "לדעתי" או "אני רוצה", או "אני חושב" אתה בעצם אומר לו "תקשיב, זכותך לחשוב אחרת". יש "זאת האמת" ויש "אני חושב וזה".

ש: נו אז מה המסקנות?

אליעד: כי אתה רוצה לשכנע אותו. אם את רבה עם מישהו שהוא חשוב לך אף פעם אל תגידי לו "לא טוב", תגידי לו "אני חושבת שזה לא טוב". את מבינה? כי תשאירי את זה בסובייקטיבי. נגיד את רבה עם מישהו ואת רוצה להשתיק אותו אז כל פעם שהוא אומר "אני חושב ש..." תגידי את ההפך בלי "אני חושבת ש...". הוא אומר אני רואה שיש שולחן אל תגידי אני לא רואה שיש שולחן, תגידי לו אין שולחן. הבנו?

אוקי, עכשיו בא נמשיך הלאה, עכשיו הוא נכנס בסיפור של המוח.

מי רצה לשאול שאלה?

ש: אתה באמת יכול לגרום לבן אדם לעשות משהו שהוא לא מתכוון לעשות?

אליעד: תשובה?

ש: כן.

אליעד: ענית את התשובה לבד, אמרת כן, אבל אמרת כן לשאלה ששאלתי אותך נתת את התשובה.

אני אענה לך תלוי מאיזה זווית מסתכלים על זה מהיבט מסוים אפשר לגרום לכל אחד לעשות כל דבר בצורה מוחלטת, היבט מסוים.

מהיבט שני אי אפשר להכריח מישהו לעשות משהו, יש לו בחירה חופשית אבל אפשר להגדיל את הסיכוי לכך שהוא יעשה את הדבר.

זאת אומרת, אם אתה נגיד תדבר איתי בכמה מניפולציות שתרצה אתה לא יכול לשכנע אותי. כי אני רואה את המניפולציה בזמן אמת מגיעה ואני יכול לקבל אותה או להזיז אותה הצידה. אבל בן אדם רגיל.

ש: ואם נגיד זה היה נגד רצונו היית יכול?

אליעד: בעיקרון כן, לפי מה שאתה שואל התשובה היא שכן.

ש: מה זה ההיבט המסוים הזה?

אליעד: הכוונה היא שאתה אלוהים והכל אחד, ושפה וששם. אתה יכול אם באמת תרצה במאה אחוז אתה תגרום "לפה שיהיה פיל". אתה יכול הכל, אז מה רק לגרום למישהו לעשות משהו אתה יכול הכל.

ש: אז אתה אומר לעצמך, אתה רק צריך להיות אלוהים שלי זה הכל.

אליעד: אתה רק צריך להשתמש בכוח שלך אתה לא צריך להיות אלוהים. יש לך כוח רק תן מכה חזקה.

אבל הוא שאל באופן יחסי. באופן יחסי כן אתה יכול לגרום לבן אדם לעשות כל מה שאתה רוצה שהוא יעשה אפילו הכל. בסדר? הכל.

אוקי, בואו נמשיך, אחר כך מה הוא התחיל להגיד? מה הוא אמר מה הוא זוכר?

ש: המוח לא תופס את המילים "לא" ולא את המילה "אל" ואחרי זה הוא אומר שצריך להשתמש באיזה משהו מושכל בשביל שכן יהיה אפשר להשתמש בזה.

אליעד: אבל המשפט שהוא אומר "המוח לא מעבד את המילים לא ואל" הוא עצמו סותר את עצמו.

ש: מי אמר שהמוח לא מקבל את זה?

אליעד: הוא אמר, את לא שמעת? יש הוכחות אני אוכיח לך שהמוח שלך. אוקי, שניה קודם כל המשפט עצמו "המוח לא מעבד את המילים לא ואל" הוא משפט שסותר את עצמו.

אם המוח שלי לא תופס את המילה למה אתה אומר המוח לא מעבד? תגיד לי המוח מעבד רק מילים חיוביות. הוא יכל להגיד המוח מעבד רק מילים חיוביות. או רק מילים של "כן ותעשה". אבל הוא לא אמר את זה, הוא אמר המוח לא תופס מילים שהן "לא". אבל עובדה שאתה ניסית להעביר לי מסר באמצעות השימוש של המילה "לא" ואתה עוד רצית שאני אבין אותך באמצעות מה שאמרת שאי אפשר להבין אותך. אתה אמרת שהמילה "לא" היא לא נתפסת או משהו מעין זה, אל תעביר מסרים עם המילה "לא" שאתה רוצה שיקבלו אותם. תחשוב, בסוף זה לא אפקטיבי. אז למה אתה אומר לי המוח לא מעבד את המילים "לא ועל"? תעביר אותו בצורה אפקטיבית, תגיד המוח מעבד מילים של "כן" ואת הזה.

ש: זה אומר שהוא לא עומד במילה שלו בעצם.

אליעד: לא שלא עומד, זה אומר שאתה לא מאמין למה שאתה אומר זה לא שלא הבנת את מה שאמרת.

עכשיו, בואו אני אתן לכם את ההוכחה שהוא נתן לכך שהמוח לא מעבד את המילים "לא ואל". עכשיו, בואו נראה את המניפולציות שנעשו פה. מה ההוכחה?

אל תסתכלי עלי, אל תסתכל עלי, יש פה מישהו שלא ראה את העט?

יפה, מה זה הוכחה? סליחה, אני אמרתי לך לא להסתכל על העט? את רואה אותו?

ש: אני הסתכלתי, כן.

אליעד: אל תראי אותו, את רואה אותו? מסקנה המילה "אל" לא אפקטיבית. המוח לא תופס את המילה "אל" או "לא". למה זה "קישקושציה"?

טוב, מישהו הבין את ההוכחה? הוכחה, עובדה, הנה אמרתי לך את המילה "לא" קרה "כן", הגעתי למסקנה המוח שלך לא תופס את המילה "לא".

ש: כן, הוא עשה את הסיטואציה הזאת ספציפית והוכיח אותה.

אליעד: אם אני אגיד לך "אל תדפוק את הראש בקיר". אתה רואה אתה לא דופק אותו ואם אני אגיד לך "תדפוק את הראש בקיר" גם לא עובד, מסקנה, המוח לא תופס את המילה "כן".

זה משהו אחר זה בכלל לא קשור לסיפור.

ש: למרות שיש עניין גם בדברים האלה לדעתי. אני אגיד לך מה, כשאתה אומר, הוא אמר "אל תסתכל לי על האצבע" אתה באותו רגע היית צריך לדמיין את האצבע והיית אמור להוריד אותה. יש לך משהו שאתה רואה את האצבע.

אליעד: אבל הוא לא התכוון לזה הוא התכוון למשהו אחר אל תגן על מה שהוא לא הבין.

טוב, עכשיו בואו נסביר מה קרה כאן ומה פשר העניין. הוא עשה מניפולציה ברמה הטיעונית, ברמת הטענה זה מניפולציה. מה הוא עשה? הוא אמר יש לי טענה שאומרת שהמילה "לא" לא עובדת. בוא אני אוכיח לך שהמילה "לא" לא עובדת. אל תרביץ לעצמך, לא, נגיד זה, אתה לא מרביץ לעצמך, הנה ההוכחה, עובדת. אל תרביץ לעצמך, אתה רואה שאתה לא מרביץ לעצמך? הוכחה המילה "לא" עובדת.

אפשר להגיד הפוך. שב על הכסא, שב, הנה הוכחה שהמילה "כן" עובדת. קפוץ, הוכחה שהמילה "כן" לא עובדת. עכשיו, פה מה הוא עשה?

פה הוא לקח כזה דבר, הוא אמר בוא נגרום לך לעשות משהו מסיבה כלשהי שלא קשורה למה שאמרתי לך, נגיד לך "לא".

תכף הוא יגיד, אם הוא היה פה אז הוא היה אומר לך זה כן קשור כי אמרתי לך "לא" לכן עשית. זה עדיין לא קשור לסיפור.

הוא אומר אני אוכיח לך שהמילה "לא" לא עובדת ואז הוא מביא לך סיטואציה שבה המילה "לא" עובדת, ואז מכך הוא מוכיח שבאופן כללי המילה "לא" לא עובדת. זאת אומרת עוד פעם הוא הראה לך דוגמא מקרה פרטי שבו המילה "לא" לא עבדה, והוא מכך הוכיח שהמוח לא מעבד את המילה "לא". וזה מניפולציה.

ש: אבל זאת מניפולציה שאנחנו משתמשים הרבה בימים האלו. אני. משתמש בה הרבה ביומיות, ואני עושה כמה קטעים מנסה משהו, רואה שהוא, הכל בו. זה משהו שאני עושה אותו.

אליעד: אבל זה מניפולציה של ילדים, זה נראה כאילו זה חשיבה לא רצינית.

אחר כך אני אסביר את מה שהוא היה צריך להבין ואת מה שהוא היה צריך להגיד הוא לא אמר. אבל זה עניין אחר.

בכל מקרה בפשטות, הוא לקח מקרה פרטי, אמר אתה רואה? המילה "לא" לא עובדת. מסקנה, המוח לא מעבד את המילה "לא".

מזה שהמילה "לא" לא הקשבתי לה. זה שאתה אומר למישהו אל תעשה משהו והוא עושה הפוך עד מכך ועד להסיק שהמוח לא מעבד את המילה "לא".

ש: אבל במיוחד שהוא משתמש במילה לא הוא מאמין לעצמו, דרך אגב.

אליעד: הוא התכוון להגיד משהו אחר.

ש: לא הבנתי, אני פשוט מנסה להבין.

אליעד: בסדר, יש כאלו שכבר השתכנעו. אנחנו מנתחים.

את אומרת, אני כל כך חכמה שמלכתחילה לא חשבתי שהוא צודק.

ש: לא, לא נכון. לא בעניין הזה זאת אומרת שאני יכולה להבין שלמקרה ספציפי יכול להיות שהוא צודק. אוקי? אבל באופן כללי זה לא הגיוני.

אליעד: אבל זה לא בגלל שהמוח לא מעבד את המילה "לא".

אני קודם כל רוצה להסביר את האמת במה שהוא אמר. ריכוז.

הוא לא התכוון לזה. אחר כך הוא המשיך את "הזה" והסביר מה האמת במה שהוא אמר. הוא היה צריך להגיד משהו אחר.

הוא היה צריך להגיד המוח לא יכול לשמוע "לא" בלי לשמוע את "הכן". המוח לא יכול לשלול משהו בלי לחשוב על ההפך שלו. ובאותה מידה גם המוח לא יכול להגיד "כן" בלי לשמוע את "הלא". בסדר, זה נכון בכל מקרה.

קודם כל, מה שהוא היה צריך לומר, כשאתה אומר למישהו "לא" אתה גם אומר לו את האופציה של "הכן". באותה מידה הוא גם יכל להגיד כשאתה אומר למישהו "כן" אתה אומר לו את האופציה של "הלא". זה כבר אותו דבר. עכשיו, אם הוא היה אומר את זה, זה האמת.

אם הוא היה אומר, תקשיב כשאתה אומר למישהו משהו, הוא תמיד שומע גם את ההפך. בפאת בתוך המשפט עצמו יש גם את ההפך.

כי במילה "לא משהו" אתה בעצם דוחף גם את ההפך של הדבר רק בלי המילה "לא".

מה ההבדל להגיד "כן" ששומעים את "הלא" לבין "לא" ששומעים את "הכן". מה ההבדל?

ש: לא הבנתי מה אתה אומר, עוד פעם.

אליעד: מה ההבדל בין להגיד למישהו "כן" שמזה הוא שומע את "הלא" לבין להגיד לו "לא" שמזה הוא שומע את "הכן". מה ההבדל?

ש: לא נראה שיש הבדל, אין הבדל.

אליעד: אבל אני שאלתי, מה ההבדל?

ש: אה, יפה מי אמר שיש הבדל.

אליעד: כי אני יודע את ההבדל. אני אגיד לך את ההבדל. מאוד פשוט.

בואו ניקח דבר והיפוכו.

ש: לא, אבל זה טכניקה יפה במה שעשית עכשיו.

אליעד: בואו ניקח דבר והיפוכו. ריכוז. "תחמם את המים" מה ההפך שלו?

ש: תקרר את המים, לא לחמם את המים.

אליעד: "תחמם את המים" ההפך שלו "תקרר את המים" או "אל תחמם את המים". עכשיו תתרכזו טוב טוב.

כשאתה אומר למישהו תקרר את המים הוא שומע, מדמה בדמיון "תקרר את המים". זאת אומרת, "כשתקרר את המים" הוא שומע בדמיון "תחמם את המים". אבל כשאתה אומר למישהו אל תחמם את המים אז הוא שמע את "התחמם את המים" בתוך "האל תחמם את המים".

ש: עוד פעם את זה. עוד פעם.

אליעד: יש הבדל. יש כשאתה אומר לו משהו והוא מאמין שיש הפך. ההפך קופץ לו בצורה עמוקה בתת מודע. לדוגמא, תקרר את המים, "אה הוא לא רוצה שאני אחמם אותם", תחמם את המים, "אה הוא לא רוצה שאני אקרר אותם".

ויש שבמקרה הזה זה אותו דבר, אמרת לו תקרר או תחמם, בשני המקרים, זה שהוא שמע את ההפך.

אבל יש, אל תקרר את המים אל תחמם את המים, אז במקרה הזה אתה אמרת לו משהו אבל תוך כדי זה אמרת גם את ההפך. אתה הדגשת את ההיפוך. זה לא שהוא בתת מודע, כדי להבין את הדבר הוא היה צריך לשמוע את ההיפוך אלא אתה פשוט אמרת לו את ההיפוך.

יש "תציל את חברך", יש "תהרוג את חברך" ויש "אל תהרוג את חברך". מה הוא שמע? גם את האופציה של "תהרוג". עכשיו, איך זה קשור?

יש בעשרת הדיברות כתוב לא תרצח, לא זה ולא זה, זאת אומרת השאלה איפה אתה שם את הפסיק יש "לא" תרצח, "לא" תגנוב. דרך אגב אפרופו המשפט של המוח, "לא מעבד את המילים לא ואל", עשרת הדיברות מושתתות על "לא תרצח, לא תגנוב, אל זה".

ש: הנה הוא צודק, זה לא עובד.

אליעד: במקרה המילים של "האל" הן יותר אפקטיביות מהמילים של "התפעל".

ש: למה, אבל אתה רוצח, אתה גונב, אתה זה, אתה יודע שזה.

אליעד: מה את יודעת מה הוא עושה?

ש: לא, יש לי זמן.

אליעד: על בסיס זמן פנוי. לא, אבל אני רוצה להגיד משהו.

תסתכלו מהיבט מסוים יש גם חיסרון בלהגיד את הפוזיטיבי, עדיף לפעמים להגיד את הנגטיבי. כאילו אל תעלה על דעתך להגיד את האופציה הזאת כי האופציה בכל מקרה קיימת.

טוב, בואו נמשיך קצת את הסיפור הזה. אז תסתכלו, מה הוא אמר? הוא אמר ככה, "המוח לא מעבד את המילים לא ואל". ואז הוא מראה לך אצבע ואומר לך "אל תסתכל על האצבע, אתה רואה שלא עמדת בפיתוי".

עכשיו, קודם כל ככה. הוא יכל להגיד, קודם כל למה אתה צריך לשים את האצבע למעלה ולהגיד "אל תסתכל על האצבע". כאילו אל תשים את האצבע ותגיד "אל תסתכל מאחורי הגב שלך, בא נבדוק אם זה יעבוד או לא". אם הוא היה אומר "אל תסתכל מתחת לכסא", יש הרבה אנשים שלא מסתכלים מתחת לכסא. אמת?

אם הוא היה בוידאו אומר במקום להגיד "אל תסתכל לי על האצבע", הוא אומר לך "אל תסתכל מתחת לכיסא שאתה יושב עליו או על תעמוד על הראש" ובכלל אנשים היו אומרים "מי יעמוד על הראש?".

עכשיו, זאת אומרת שבן אדם מסתכל על האצבע זה סיבה אחרת, למה הוא מסתכל על האצבע? כי הכרחת אותו להסתכל על האצבע.

עכשיו, דבר נוסף לא רק שהכרחת אותו להסתכל על האצבע, הוא אמר "בלתי אפשרי לעמוד בפיתוי". עכשיו, מה זה אומר? אם הוא היה אומר "אני אוכיח לך שכשאתה אומר למישהו לא, לא בהכרח שזה יקרה". "אתה רוצה לראות הוכחה? אל תסתכל לי על האצבע, ראית? לא בהכרח שזה יקרה".

זאת הוכחה נכונה. כי אם מישהו אומר "תראה כשאומרים את המילה לא, זה במאה אחוז עובד". מה אתה מבלבל את המוח, הנה אני יכול להגיד לך משהו "לא" ובכל זאת יקרה הפוך, אפילו לפעמים בגלל שאומרים לך לא, בגלל זה אתה עושה את זה.

סבבה, אבל אם מישהו אומר "תראה שאומרים לא זה תמיד עובד" הוא אומר "לא יכול להיות אני אוכיח לך שלא". אבל הוא פה ניסה להוכיח משהו אחר הוא פה ניסה להראות שכשאומרים "לא" זה לא עובד.

מה זה "זה לא עובד"? כי הבאת לי מקרה פרטי שבו זה לא עבד מכך אתה מסיק שזה אף פעם לא עובד? הרי באותה מידה בדיוק אני אוכל להגיד לך מקרים שנגיד, למישהו "לא", וזה לפעמים יעבוד ולפעמים לא. אני יכול להגיד, כגון לדוגמא, "אל תסתכל מה שיש מתחת לכסא או אל תקום מהחדר, אל תצא מהחדר, יש אנשים", שזה היה עובד, ואני יכול להגיד לך אל "תדפוק את הראש בקיר" שאצל רוב האנשים זה היה עובד. אז הנה "לא" עובד.

עכשיו, ודבר נוסף באותה מידה אפשר להגיד גם "כן". אפשר להגיד "כן" על משהו שאתה בכל מקרה עושה אותו, "כן תסתכל עלי? אתה רואה שזה עבד?". אז אם תגיד למישהו "כן" הוא יסתכל אם זה יעבוד.

לא נכון, כי אם תגיד לו "כן, תקפוץ מהגג" הוא לא יקפוץ.

זאת אומרת אין בכלל קשר "לכן ולא".

ש: כן אבל הוא ניסה לחזק את זה גם על ידי הביטוי הזה.

אליעד: עכשיו, איפה פה הייתה המניפולציה? עכשיו תקשיבו, עכשיו אפשר להגיד אולי הוא לא הבין, אולי הוא התכוון לומר שכשאתה אומר "לא" שומעים גם את "הכן", בפאת אם בתוך המילה "אל תעשה" אמרת את "המה הוא יכול לעשות", את האופציה ההפוכה.

אולי הוא לא התכוון לומר את מה שאנחנו מפרשים שהוא התכוון לומר. אולי כשהוא אמר "המוח לא מעבד את המילים" הוא התכוון לומר באופן יחסי, למרות שהוא לא באמת התכוון לזה. אבל אחר כך "הקצרה" שלו הייתה, כשהוא אמר לדוגמא, כשאמא אומרת לילד שלה "אל תרביץ לאחיך או משהו כזה, או אל תאכל מהרצפה, את יודעת למה זה לא עובד? כי אמרת לו את המילה אל". אז זה כבר לא נכון, זה לא נכון זה לא קשור. כי הוא כבר ניסה לגזור מכך שאני אומר לך "אל תסתכל על האצבע" ואתה מסתכל. אז אם אני אגיד לו "אל תאכל מהרצפה" אז הוא כן יאכל מהרצפה.

עכשיו, אני הקצנתי כי אני אמרתי זה אומר שהוא כן יאכל מהרצפה, לכאורה. אם כשאני אומר לך "אל תסתכל על האצבע" אתה מסתכל, אז אם אני אגיד לו "אל תאכל מהרצפה" הוא בכוונה יאכל מהרצפה כי הוא לא יוכל לעמוד בפיתוי. אז מה זה אומר?

אז לכאורה הוא יכל להגיד "את יודעת, אם תגידי לילד שלך אל תאכל מהרצפה הוא יאכל מהרצפה ואם תגידי לו אל תכניס את היד לאש הוא יכניס את היד לאש". אז זה לא נכון. אומרים לו "אל תכניס את היד לאש" הוא לא מכניס את היד לאש. אה, אז כבר לא אותו דבר, אז הוא כבר מכניס את היד לאש או לא מכניס את היד לאש לא בגלל שאמרת לו "אל" או "לא" או "כן" או "מי" זה כבר מסיבות אחרות.

אוקי, זה הבנו? עכשיו בואו נמשיך.

ש: אתה אומר שהוא לא, בגלל שאמרת לו "אל" או "כן", ביצע הילד. אבל כשאתה אומר למישהו כאילו, "אל תסתכל מה יש בקופסה" אז אתה מפנה אותו לנקודה שהוא שמע "תסתכל מה יש בקופסה". יש בזה משהו אתה לא יכול להתעלם מזה, כאילו אתה מבין מה שאני אומרת?

אליעד: איזה מניפולציה היא עשתה עכשיו? מה היא עשתה? היא אמרה "יש בזה משהו אתה לא יכול להתעלם מזה". "להתעלם" זה כללי "משהו" זה יחסי. גם אני אמרתי אמרתי שיש בזה משהו, תני לי רגע להסביר משהו.

מה היא אמרה? יש בזה משהו. נכון שאתה מסכים שיש בזה משהו? אל תתעלם מזה. כאילו, למה אתה מתעלם מזה?

אבל לא התעלמתי מזה.

ש: אז סליחה, יש בזה משהו אתה יכול להסביר למה זה כן עובד כאילו מהבחינה שאומרת לך למשל.

אליעד: אנחנו הסברנו את זה אבל. לא, המטרה פה הייתה להסביר משהו אחר. המטרה פה הייתה למה לא להשתמש "באל תעשה".

יש בזה עוד סיבות. כי לפעמים כשאתה אומר למישהו "אל תעשה" הוא לא ידע מה כן לעשות. נגיד, "אל תאכל יותר מדי" מה האלטרנטיבה? אם תגיד לו "תקשיב, אתה לא חייב לאכול יותר מדי, אתה יכול לאכול פחות" מה יש אופציה לאכול פחות?

לפעמים "האל" לא עובד כי המוח לא יודע מה האופציה של ההפך. נגיד, "אל תסע מפה" אז מאיפה אני אסע? תגיד לו "תסע מצד אחר" לדוגמא.

ש: כי אתה מאפשר לו מילוט.

זה מזכיר לי לדוגמא, "אל תאכל מעץ הדעת".

אבל כשאתה אומר "אל תאכל מהעוגה", כאילו אל תגע יש משהו.

אליעד: תמתיני רגע אחד. עכשיו, כמו דרדסבא מכין את הזה, אבל לי אף אחד לא יכול להפריע באמצע הניסוי זה ההבדל, הוא פתאום עצרו לו את הניסוי, יצא משהו אחר. אני סיימתי כבר את הניסוי עכשיו אנחנו רק כאילו עושים ניסוי עוד פעם.

ש: רגע אפשר? זה לא קשור לזה. אני פשוט רוצה להבין את כל הפואנטה.

אליעד: הפואנטה זה לקחת משהו שנראה לך מאוד הגיוני ולהראות לך מה באמת יש מאחורה.

ש: איך זה יכול לעזור בחרדות? לדוגמא.

אליעד: זה לא יכול לעזור בחרדות

ש: זה יכול להכניס לך "שריטות".

אליעד: לא, המטרה זה להסביר לך איך עובד המוח וביום יום שתדעי איך לדבר עם אנשים. הילד שלך, את רוצה להגיד לו משהו, את תדעי אם להגיד לו בצורה פוזיטיבית בצורה נגטיבית, מתי כן להשתמש מתי לא להשתמש. עבורך זה דברים שקשורים גם אלייך ביומיום את גם כן משתמשת במילים מסויימות אז שימי לב איזה מטרה את רוצה להשיג לפי זה.

אחר כך הוא אמר עוד דבר. הוא אמר "תתן לבן אדם אשליה של בחירה, לשימוש מושכל למילה "אל ולא". לדוגמא תגיד לו "האם אתה רוצה לסגור איתי את העסקה או לא רוצה לסגור איתי את העסקה", בשני המקרים הוא שמה את המילה "רוצה לסגור את העסקה".

עכשיו, זה אחד הדברים את האמת, הכי המטופשים שנשמעו אי פעם, הרעיון הזה כשלעצמו. למה? כי לתת אשליה של בחירה זה בדיוק הפוך. את האשליה של הבחירה, מה זה אומר לתת אשליה של הבחירה? אז הוא אומר "איפה יש ספק, תעלים את הספק ושמה ניתן אשליה של הבחירה". כמו במקום "האם אתה רוצה לסגור איתי את העסקה או לא רוצה לסגור איתי את העסקה", תשאל אותו "איך אתה רוצה שנסגור את העסקה, איך אתה משלם, מתי נסגור את העסקה". למרות "שמתי" יהיה פחות טוב.

ש: זה יכול להלחיץ.

אליעד: אז תגיד את זה בצורה לא מלחיצה, אסור לך להזכיר בשום פנים ואופן את הספק, בשום פנים ואופן.

ש: אני חושבת שהוא ניסה להגיד.

אליעד: להגיד "אל תסגור איתי את העסקה" אתה בעצם דוחף לו גם את "הלא".

ש: נכון, אני גם לא הבנתי את זה, כי זה היה נראה לי, כאילו הוא יידע לי על זה.

אליעד: לא, הוא כאילו ניסה לומר משהו אחר. הוא ניסה לומר שגם כשאתה אומר למישהו "אתה רוצה לסגור איתי עסקה או לא רוצה לסגור איתי את העסקה" אתה יודע, גם כשאמרת לו "אתה לא רוצה" אתה בעצם אמרת לו ש אולי הוא כן רוצה, אבל מצד שני שמעו "אתה רוצה לסגור איתי את העסקה" זה לכשעצמו אמרת לו "אולי אתה לא רוצה לסגור איתי את העסקה". בכל מקרה משני הצדדים אמרת לו את ההפך. עכשיו, בואו תראו עוד מניפולציה. עכשיו מה הוא אומר, הוא אומר, היה פה מקום של הבטיחות בדרכים ואז הוא אמר "יש להם סלוגן אל תתפרץ לכביש, אל תחצה חיים", נגיד. אז הוא אומר "שמתי לו אצבע על המילה אל, כיסיתי את המילה", אמרתי לו איזה מסר מה אתה רואה? תתפרץ לכביש, אתה יודע איזה מסר אתה מעביר לו? תתפרץ לכביש. שאתה אומר לו "אל" התת מודע קולט את ה"תתפרץ".

הוא אומר לו "אתה מתפלל לאלוהים", הוא אומר לו "אתה יודע איזה מסר אתה מעביר לעם שלך?". לא, לא תרצח. תסתכל פה. תרצח, תגנוב, תשדוד, תאנוס, תחמוד.

רגע רגע, אבל מה המניפולציה שהוא עשה? אני אסביר, הוא אמר, אבל מה הוא אמר? הוא אמר "מה, אבל האם כמות הפגע וברח ירדה או עלתה?" אבל יכול להיות שהיא ירדה או עלתה מסיבות אחרות בכלל, זה לא קשור "לאל תתפרץ לכביש".

למרות שדרך אגב לא היה קמפיין "אם פגעת אל תברח" מה קשור הקמפיין של "האל תתפרץ לכביש" ל "האם כמות התאונות של הפגע וברח עלתה?". הוא כאילו לקח שני נושאים שונים, והוא לקח את הנושא של תאונות פגע וברח, שבמקרה זה עלה מסיבות כאלו ואחרות כלשהן. והוא לקח את "האל תתפרץ לכביש" ואמר "רגע היה קמפיין שאמרו אל תתפרץ לכביש ותאונות הפגע וברח עלו", אז עכשיו נאמר שלמה הם עלו? כי הוא אמר את המילה "אל" אז אמרו "תתפרץ לכביש" לכן התאונות עלו בצורה גורפת.

לא קשור דבר לדבר, שאתה אמרת תאונות הפגע וברח עלו, מסיבות אחרות. ובוא נגיד לגבי האלכוהול, "אם שותים לא נוהגים" משהו כזה לדוגמא. יכול שהתחילו לשתות יותר מסיבות אחרות. למרות שהקמפיין כל כך מוצלח בכל זאת זה לא עבד. אבל לא בגלל מוצלח זה לא עבד, לא שהקמפיין חיזק את "המה לא לעשות".

עכשיו מה הוא כן צודק? הוא צודק בדבר אחר. במה הוא צודק? הוא צודק בעיקרון. ופה נסביר את העיקרון כשאתה אומר למישהו "אל תעשה משהו" אתה כקונספט אתה דוחף לו את המחשבה שאומרת שאפשרי שזה יקרה. כשאת אומרת למישהו "אל תעזוב אותי" את בעצם אומרת לו "יכול להיות שתעזוב אותי", כשאת אומרת למישהו " האם אתה אוהב אותי?" פירושו "יכול להיות שאתה לא אוהב אותי". לא משנה מה בכלל. "האם האוכל טעים?" פירושו "רגע, אתה בטוח שהוא טעים? אולי הוא לא טעים", "את יודעת שככה וככה ואולי לא?".

לא משנה מה, כשאתה אומר משפט, לכל משפט תמיד יש את ההפך שלו. כשאתה אומר "הנה קיר, רגע" למה אתה צריך להגיד לי "הנה, קיר"? למה יכול להיות שאין פה קיר? לא משנה מה. כשהמוח תופס דבר הוא תמיד רואה את ההפך שלו.

עכשיו ולכן, עכשיו תתרכזו טוב טוב, כשאתה אומר למישהו "אל תתפרץ לכביש" גם אם הוא לא חשב קודם על האופציה להתפרץ לכביש, הוא אומר "רגע רגע, הוא אמר לי אל תתפרץ לכביש". עכשיו רגע, שניה, אם הוא קודם לא חשב על האופציה להתפרץ לכביש ואם הוא לא חשב קודם על האופציה לא להתפרץ לכביש אז הוא לא מבין מה זה "אל תתפרץ לכביש". רגע מה זאת אומרת לא להתפרץ לכביש? מה יכול להיות שתתפרץ לכביש באמת? וואלה בא נבדוק. אז למה לא להתפרץ לכביש אולי כן להתפרץ לכביש?

לכן שכשאתה אומר לו אל "תעשה משהו" תהיה מודע לכך שאתה מזכיר לו שיש אופציה לעשות את זה. שאתה אומר "אם שותים לא נוהגים", ואתה עוד אומר את זה עוד בלשון רבים "שאם שותים לא נוהגים" אתה בעצם אומר לו "תדע לך מקובל חברתית שאם שותים נוהגים ואני אומר לך לא". ואז הוא יגיד לו "אם שתית אל תנהג" או "אל תנהג ששתית". אז הוא אומר לו "אם שותים", למה רגע, אדון, למה באופן כללי? אתה מדבר אלי נכון? למה אתה אומר לי בלשון רבים? אבל רבים אם שותים לא נוהגים, זאת אומרת שיש אנשים ששותים ונוהגים. אז למה שאני לא אשתה ואנהג.

עכשיו אני אסביר עוד פעם. זה אפילו, שימו לב למשמעות של "אם אתה שותה אתה לא נוהג" או "אם שותים לא נוהגים".

ש: מה אתה ממליץ לדוגמא, במקרה כזה? מה לחייב את זה יותר?

אליעד: משהו אחר בכלל, מה? תכף נחשוב זה לא בעיה. אני בא להגיד בעיקרון.

אז אתה אומר "אם שותים", המילה "שותים" אתה בעצם מדמיין שותים אתה מדמיין נוהגים ואז אתה אומר "אה, שותים נוהגים".

עכשיו תבינו טוב טוב, עכשיו אני אסביר עוד פעם, כשאתה אומר למישהו משהו, כשאתה אומר למישהו "תתמיד בעבודה" אתה בעצם אומר לו "מה הבעיה בזה שאני לא אתמיד בעבודה?". עכשיו זה תמיד נכון. עכשיו, השאלה היא אוקי, אז מה עושים? עכשיו אני אגיד יותר מזה. אם אתה אומר למישהו נגיד לדוגמא, "אל תעזוב אותי", נניח, למה יש אפשרות שניפרד? אז אל תעזוב אותי. אז לדוגמא צריך להגיד הפוך, "תשאר איתי" אוקי אז פתרנו את הבעיה אבל גם זה לא ככה.

למה "תשאר איתי"? כי כשאתה אומר "תשאר איתי" אתה בעצם אמרת את "האל תעזוב אותי" בצורה יותר מסובבת או מולבש. "התשאר איתי" הוא לא "אל תעזוב אותי" אבל הוא עדיין משמעותו יש אפשרות של לעזוב. אמת? אז מה עושים?

לכן קודם כל ברמה העקרונית גם להגיד "תשאר איתי" גם זה בעייתי. לא רק להגיד "אל תעזוב אותי" זה בעייתי כי אתה מזכיר את האופציה של לעזוב. לא רק להגיד "אל תרצח" זה מזכיר את האופציה של תרצח, כי אם זה לא לגיטימי לרצוח אז הוא היה אומר "אם אני לא אמור עכשיו לא לרצוח אז למה אומרים לי לא לרצוח". עכשיו, לא רק כשאתה אומר למישהו "אל תרצח" זה מזכיר לו את האופציה של תרצח גם כשאתה אומר לו "תציל את חייו של חברך", גם זה, למה תציל את חייו של חברך? למה הייתה אופציה שאני לא אציל אותו? למה תציל את חייו של חברך? סתם הוא בן אדם כמוך, למה מה הייתה אופציה שאני אשנא אותו? למה?

עכשיו, השאלה היא מה עושים? אז קודם כל כעיקרון כל פעם כשאומרים משהו צריך להיות מודעים לזה שאתה אומר גם את ההפך שלו. עכשיו, אז איך יודעים מה לעשות בעצם?

ש: אולי לא להגיד כלום.

אליעד: אבל אם לא תגיד כלום זה גם כן בעיה. אתה צריך להגיד להם מה לעשות נכון?

ש: אולי בצורת שאלה, לשאול שאלה.

אליעד: עוד יותר גרוע, מה יש ספק.

ש: להוביל. אם אני נותנת את תשומת הלב.

אלעד: מה להוביל? אבל את רוצה לוודא שהוא לא יעשה את הפעולה הזאת. תגידי לו "אל תכניס את היד לחשמל". את אומרת לילד "אל תכניס את היד לחשמל" אז זה גורם לו עוד יותר סקרן להכניס את היד לחשמל, לא את מישהי אחרת. אז לכאורה את גורמת לו להכניס את היד לחשמל. לא על, למה לא? בא נבדוק.

ש: אם אתה אומר משהו למשל, תשאר איתי זה אומר שהעלית את זה כי קיימת אופציה שלא תשאר. אוקי? אתה פשוט לא מגיע למקום הזה, אתה פשוט מוביל את זה.

אליעד: ואם את רואה שהוא רוצה לעזוב.

ש: כל דבר שאתה מלמד אותנו.

אליעד: אבל גם זה חיסרון. כי כל מה שאת אומרת את אומרת גם ההפך.

ש: אבל אני נהנת להיות פה, כייף לי להיות פה.

אליעד: אני שמח מאוד, אפשר להמשיך?

ש: הובלתי אותך?

אליעד: את חושבת שהובלת אותי? אני שמח בשבילך, עכשיו בואו נתקדם.

לא, אני רגע רוצה להסביר. תקשיבו טוב טוב. לכאורה כל פעם שאתה אומר משפט אתה גם אומר את ההפך שלו, עכשיו לפעמים אתה אומר את ההפך בצורה גלויה כגון אל תעשה X ואז בעצם אמרת את האופציה של "התעשה", או שאתה אומר בצורה סמויה של אתה אומר לו "תעשה את ההפך של הדבר" ואז בעצם גם אמרת לו "תעשה" את מה שאתה לא רוצה שהוא יעשה.

עכשיו, זה לא משנה מה אמרת בעצם הכנסת לו למוח, כדי להבין אותך הוא היה צריך לחשוב על מה? על ההפך.

ש: בלי "אל" כאילו מה? לא לעשות את זה?

אליעד: כעיקרון כשאת אומרת לילד "תאכל ארוחת צהריים" יש "אני לא מרשה לך לאכול ארוחת צהריים", יש "תאכל צהריים" אבל בשניהם את גם נתת את האופציה שאולי הוא לא יאכל צהריים. אז מה עושים?

תשובה. קודם כל מתחילים מההתחלה. מה אתה רוצה? שהוא יאכל צהריים? יפה. עכשיו אתה בודק איפה יש יותר סיכוי שהוא יאכל צהריים. אם לא תגיד כלום או אם תגיד לו תאכל, או אם תגיד לו "אני לא מרשה לך לא לאכול".

עכשיו, אבל אם יש מצב שאתה רואה שהוא הולך לאכול, למה אתה צריך להגיד לו תאכל? למה אתה מפריע לו באמצע? אתה לא מבין שאם בטעות תגיד לו תאכל יכול להיות שהוא לא יאכל.

יש מצב שאתה רואה שיש לו ספק, הוא יאכל? לא יאכל, אז אתה אומר לו תאכל. כדי לסגור את הנישה. אבל אל תגיד לו "אני לא מרשה לך לא לאכול" הוא לא חשב בכלל על לאכול, הוא לא חשב בכלל על האופציה לא לאכול בצורה כזאת קיצונית. "מה אני יכולתי לא לאכול?", הוא היה על האמצע אז תגיד לו "תאכל".

ויש מצב שהבן אדם אומר "אני לא רוצה לאכול". אז אם אתה תשתוק אז הוא לא יאכל אם תגיד לו "תאכל" הוא יהיה חלש מדי. אבל הוא אומר "אני לא מרשה לך לא לאכול".

ש: וגם אם תשאל אותו "למה אתה לא אוכל?" הוא גם לא יאכל.

אליעד: לא שניה, זה לא בהכרח, זה כבר נושא אחר. אני לא מדבר עכשיו על איך לשכנע אותו לאכול צהריים. אני אומר משהו אחר. אני אומר בהנחה שאת יכולה או לשתוק, או להגיד לו תאכל, או אל תשאר רעב מה עדיף?

תשובה. לכאורה תאכל, אם אתה לא אומר כלום לא הזכרת לו את האופציה שאין "אל תאכל". אם אתה אומר לו "תאכל" הזכרת לו את האופציה של "האל תאכל" בצורה סיבובית. אם אתה אומר לו "אל תשאר רעב" בעצם הזכרת לו את האופציה "שאתה יכול להישאר רעב". "אל תלך לישון בלי לאכול" מה אני יכול ללכת לישון בלי לאכול? אז זאת אופציה כזאת אולי נממש אותה? אז איך יודעים מה מחליטים?

תשובה. בודקים מה נראה לך לאיפה הרוח נושבת, מאיפה הרוח נושבת כרגע? אם אתה רואה שהרוח הולכת למקום אחד אז יכול להיות שאתה בודק, האם כשאני אגיע אולי עדיף לשתוק בכלל. אתה רואה שהדבר הולך לכיוון הנכון, תשתוק אל תתערב. אם אתה תתחיל להגיד לו "תעשה" והוא כבר באמצע לעשות אתה בעצם הכנסת לו את הספק "אולי לעשות".

אם הוא נמצא על הספק תחזק אותו. ואם הוא הולך לרצוח תגיד לו "אל תרצח". אם הוא רוצח תגיד לו "אל תרצח". אם הוא לא יודע, צריך להגיד לו "אתה צריך לשמור חיים" ואם הוא שומר חיים אל תציע לו. זה כל הסיפור.

ש: אבל זה נורא משעמם.

אליעד: ואם אתה אומר רגע, אבל כרגע הוא בסדר אבל אני רוצה ללמד אותו שגם מחר הוא לא יעשה את זה. נכון? כי עכשיו נכנס פה, עוד רמת תחכום.

אז אתה אומר אוקי, אם כרגע הוא הולך בדרך הנכונה אני רוצה לוודא שגם בעוד עשר שנים שהוא לא רק יעשה את זה מתוך אמונה שהוא יעשה את זה מתוך הבנה. שהוא לא במקרה יעשה את מה שהוא צריך לעשות, כי נגיד שמישהו עושה את מה שהוא צריך לעשות, אז לכאורה מה אמרנו? שאם הוא עושה את מה שצריך לעשות אז בעצם אל תתערב לו, למה לך להגיד לו צריך לעשות את זה? הוא כבר עושה את זה. מה לך להגיד לו? את האופציה שלא צריך לעשות את זה.

עכשיו אז מה קורה, אבל אתה אומר לא, כרגע אולי הוא עושה את זה מתוך הרגל ואתה רוצה שהוא יעשה את זה מתוך שהוא יחשוב שזה מחויב לעשות את זה. עכשיו, כדי להגיד לו שזה מחויב אתה צריך לשכנע אותו למה זה מחויב. אם שכנעת אותו למה זה מחויב בעצם נתת ספק אולי זה בעצם לא באמת אפשרי. אז מה עושים?

בסופו של דבר עוד פעם צריך לעשות הסתברות. מה אתה חושב שיש יותר סיכוי שיקרה בעוד עשר שנים שהוא יעשה או לא יעשה, אם אתה חושב שהסתברותית הוא בכל מקרה זה מה שאתה רוצה, תשתוק. אם אתה חושב שהסתברותית הוא כרגע יותר "מאמין ש" ופחות "מבין ש", אז אתה כן צריך לקחת את הסיכון, במירכאות סיכון. כי אם אתה בטוח שאז זה לא סיכון, אז ברמה העקרונית אתה כן צריך להגיד לו "צריך לעשות ככה וככה" או "אסור לעשות ככה וככה" את מה שאתה לא רוצה שהוא יעשה, כי אתה אומר אני באופן הסתברותי חושב שבעוד X זמן הוא לא יעשה את זה אם היום אני אגיד לו ככה.

זאת אומרת מה שאני בעצם בא לומר שלכל דבר יש בו חסרונות ויתרונות בלשתוק יש יתרון כי לא הזכרתי את ההפך. בין להגיד "אל תעשה את מה שאתה לא רוצה".

עכשיו אוקי, פחות מזה אם אתה אומר "תעשה" כי באופן אקטיבי אמרת. אבל מצד שני גם לא אמרת מה אתה לא רוצה שיעשה.

עוד פעם, אם אתה שותק אז אתה לא אמרת מה אתה לא רוצה שהוא יהיה אז זהו. אז כאילו במחויב מה שקורה. עכשיו, אם אתה אומר "תעשה" אז זה יותר מחויב שהוא יעשה אבל מצד שני יש מצב שהוא לא יעשה. אם אתה אומר "אסור לך לעשות ההפך" בכלל שנתת הלגיטימציה של ההפך, שבעצם אומר שהזכרת את ההפך.

ולכן צריך לבדוק עד כמה אני חושב שהמציאות הנוכחית תואמת את מה שאני רוצה שיקרה ולפי זה לבדוק אם לתקן אותה או לא. זאת אומרת, לפעמים אומרים מה שלא מקולקל אל תגע, אתה תנסה לתקן משהו שלא מקולקל. עכשיו אומרים, נגיד לדוגמא, "המזגן מתחיל לעשות בעיות", נגיד, עכשיו אתה אומר מה הסיכוי היותר גדול שהוא יתקלקל קודם? אם אני אנסה לתקן אותו או אם אני לא אנסה לתקן אותו? ואם אתה אומר אני אנסה לתקן אותו.

נגיד, את רואה בן אדם שיש לו בעיות בראייה, הוא הולך לעשות ניתוח והוא אומר "עכשיו אני אעשה ניתוח בראייה, יכול להיות שאני עוד יותר לא אראה". אז בודקים את הסיכון אם אתה בכל מקרה חושב שאתה הולך להתעוור ואתה אומר "אולי צריך לעשות את הניתוח קודם כדי להציל את הראייה כי אז אולי מאוחר מדי". זה הכל עניין של הסתברויות.

עכשיו, בואו נמשיך. אחר כך הוא אומר כזה דבר אם הייתי אומר לכם "אל תפספסו", הוא אומר ואז אני עושה סדנא וכו', ואז הוא אומר כזה דבר, אם הייתי אומר לכם "אל תפספו".

לא סליחה, לא ככה. הייתי אומר לכם "אל תפספו את הסדנא", אבל אנחנו כבר יודעים שזה לא אפקטיבי ולכן אני אומר לכם "אני מחכה לראות אותכם". עכשיו, אתם זוכרים את זה שהוא אמר את זה?

איך אני זוכר? כי פשוט כתבתי בנייר.

אוקי, אז הוא אומר כזה דבר, " תראו עכשיו אחרי שהסברתי לכם שאתם יכולים להבין איך עובד המוח", אז הוא אומר כזה דבר, "אל תפספו את הסדנא שאני ו....