מי שיתבונן בעניין יראה כי אין שום הבדל מהותי בין לדעת הכל לבין לא לדעת שום דבר.

ההבדל היחיד המהותי הוא, האם הידיעה / חוסר הידיעה היא בשלמות או שלא.

הסבר:

כל הצרות של האדם נובעות לא משום שהוא יודע ולא משום שהוא לא יודע. הצרות נובעות משום שהוא יודע חלקית.

מי שיודע הכל = מבין כל דבר = יודע את הסיבה של כל דבר = מבין את הטוב שבכל דבר = מאושר בשלמות.

וגם מי שאינו יודע שום דבר = אין לו בעיה / ספק בשום דבר = מאושר בשלמות.

הבעיות נוצרות אך ורק בגלל ידיעה שאינה שלמה.

כאשר הידיעה של האדם היא חלקית בלבד, הדבר הזה יוצר אצלו קונפליקטים / שאלות / ספקות / חוסר הבנה של המציאות = סבל.

הרע נוצר כאשר הולך לאדם נגד רצונו. כאשר רצונו של האדם שונה מ: רצון המציאות = רע.

אם האדם אינו יודע כלום, ממילא הוא לא יכול לרצות כלום = טוב בשלמות.

אם האדם יודע את הכל = מבין את השכל של המציאות = רוצה את המציאות כפי מה שהיא = טוב בשלמות.

מסקנה:

לא משנה להיכן תלך, תגיע אל השלמות. העיקר שתלך בקיצוניות עד סוף הדרך.

אם החלטת לדעת הכל, ולחקור הכל, אז תחקור הכל ותדע את הכל. בסוף תגיע אל הבנה מלאה של המציאות = אושר.

אך אם החלטת לא לדעת שום דבר, להיות ראש קטן וכולי, גם אז תעשה זאת באדיקות ובשלמות.

אם תקטין ראש בצורה מלאה ולא תשאל שום שאלה על שום דבר ובאמת תקבל את הדברים כפי שהם ללא שום שאלה אלא מתוך שתיקה מוחלטת, גם אז תגיע אל האושר.

העיקר הוא שתלך בדרך בה בחרת עד הסוף ועד הקצה שלה במסירות...