ש: יש בעיה כזאתי אני מכיר שבן אדם שחי בצורת חיים מסוימת במסגרת חברתית מסוימת, עכשיו הוא חי במסגרת חברתית הזאת בגלל כל מיני טעמים.

אליעד: כל אחד חי במסגרת חברתית בטעמים מסוימים אוקי.

ש: לא השאלה היא לגבי חינוך של הילדים.

אליעד: לפי מה לחנך את הילדים.

ש: כן לפי האמת שלי או לפי האמת החברתית?

אליעד: עכשיו היה בתוכנית של מי שהיה שהתוכנית קוראים לה "הנושאים" או "החרדים בעל כורחם", עכשיו בכל מקרה מה שהיה שמה אמא חרדית שהיא לא דתייה כבר היא אומרת "כמה אני יכולה לדפוק את המוח של הילד" כאילו למה לעבוד עליו וזה סוג של קונפליקט נכון יש יתרונות וחסרונות. אחת מהעלויות להיות במסגרת שאתה לא רוצה להיות בא, אחת מהעלויות האפשריות לא מחויבות, אחת מהעלויות האפשריות זה שאת הילדים אתה מתעלל בהם בעצם מהיבט מסוים זאת האמת, מהיבט אחר אתה בכל מקרה מתעלל בהם נגיד שבן אדם דתי שרוצה להיות חילוני נגיד והוא מחנך את הילדים שלו להיות דתיים תכלס אם הוא היה מחנך אותם להיות חילונים הוא גם היה מתעלל בהם, כאילו בכל מקרה היה מחנך אותם בסולם ערכים אחר.

למרות שאפשר להגיד אחרת הרעיון הוא זה לנסות למנף, תראה אני אסביר לך חברה זה עניין של צורות פה יש צורות כאלה ופה יש צורות אחרות אוקי, עכשיו אתה צריך להעביר את הפוקוס בעיקרון בן אדם צריך להעביר את הפוקוס מהצורות למהות, מה זאת אומרת להעביר את הפוקוס מהצורות למהות לדוגמא אם נגיד אדם דתי שרוצה להיות חילוני שהוא חילוני בליבו ודתי במראהו ויש לו ילדים והוא נאלץ לשלוח אותם למסגרת דתית? נניח שהוא חייב לשלוח אותם למסגרת הכי דתית כי זה לא מחויב הוא יכול לשלוח אותם למסגרת פחות דתית ובוא נניח שהוא נאלץ לשלוח אותם למסגרת הכי דתית, הרעיון זה את השכל של הילד לפקס אותו לא על הצורה החיצונית אלא על המהות להסביר לילד "בוא תתבונן על המהות של המצווה, על המהות של העניין" ודרך זה הוא מעצמו ישתחרר בראש מהצורה.

כדי להשתחרר מצורה אתה צריך להתחבר למהות שלה, עכשיו אם בן אדם נאחז באיזו צורה ואתה רוצה לגרום לו להעביר לו מסר "תקשיב זה טיפשי הצורה הזאת" איך אתה עושה את זה על ידי שאתה אומר לו "תסתכל על השכל של הצורה", הוא מסתכל על השכל של הצורה והצורה מפסיקה לעניין אותו והוא מגיע למהות שלה. ולכן לדוגמא אם נגיד אדם נאלץ לחנך את ילדיו לפי התורה והוא רוצה לגרום להם לכפור בתורה, הוא עושה את זה בדרך מתוחכמת הוא אומר לו "תקשיב אל תעשה סתם מצוות ככה כל מצווה שאתה עושה תעשה את זה כדי לבטל את רצונך מול אלוהים, תעשה את זה כדי לזכור את אלוהים", עכשיו אם אתה אומר לו כזה דבר אתה מתחיל להכניס אותו לפרדוקסים אז הוא לבד יפסיק לקיים מצוות כי אם אתה אומר לו "תקשיב העיקר זה לא המצווה העיקר שתזכור את אלוהים" אז הוא יבוא ליום מסוים שהוא יגיד "רגע אבל אם אני זוכר את אלוהים למה בכלל אני צריך את המצווה" ואז הוא כבר לא יכול יותר לעשות מצוות.

הבנת או נגיד לדוגמא אתה אומר לו "תראה המצווה מטרתה לגרום לך להתבטל בפני אלוהים והכל מאלוהים" אז הוא בסוף יגיד "רגע אם הכל מאלוהים ואני צריך להתבטל בפניו אז למה אני מנסה לשנות את עצמי" כי יש סתירות פנימיות בתוך המנגנון עצמו בכל מנגנון יש סתירות. בא נגיד כסף, בא נגיד את זה הפוך נגיד אדם חילוני, רגע שניה אני רוצה להראות את זה, בא נגיד אדם חילוני שצריך לחנך את הילד שלו לסולם ערכים חילוני נגיד לא שהדתי יותר טוב אבל נגיד חילוני ועכשיו הוא רוצה דרך זה למנף את זה מה הוא אומר לו, הוא אומר לו "תראה תזכור שאם אתה רוצה שיהיה לך יותר חשק להרוויח כסף לפני שאתה הולך להרוויח כסף תחשוב על כל הדברים הטובים שזה ייתן לך", כן זה נותן לו מוטיבציה להרוויח עוד כסף אבל אז אתה אומר לו "תקשיב וכל דבר טוב שאתה חושב תפרט אותו ותעמיק אותו ותחווה אותו וכו' " ואז זה נותן לו יותר מוטיבציה, אבל אם הוא מספיק פעמים יחשוב על הטוב שיצא לו מהדבר שהוא הולך להשיג זה כבר לא יעניין אותו הוא כבר לא ילך להשיג כסף.

אתה אומר לו "תקשיב כדאי לך להרוויח כסף אבל תקשיב בשביל איכות החיים שלך אל תרוויח כסף כי כסף זה טוב לא, כסף יעשה אותך מאושר אבל תזכור שמה שאתה מחפש זה את האושר, אם תרוויח יותר כסף תהיה יותר מאושר ואם תרוויח יותר כסף תהיה יותר מאושר, נכון שאתה רוצה להיות יותר מאושר לך תרוויח כסף הרבה יותר רוצה להיות מאושר לך תרוויח כסף, בלי כסף איך תהיה מאושר" ואז אתה כאילו פסיכולוגיה הפוכה כי אתה מקצין את האושר אתה כאילו מוציא את המהות החוצה והצורה זה הכסף המהות זה האושר, אז אתה דוחף את המהות החוצה של האושר ואז הוא אומר "רגע אחד אבל מה זה בכלל קשור לכסף אם אני מאושר או לא, הפוך הכסף עוד יוצר לי חרדות אז אני בכלל לא רוצה אותו". זאת אומרת לקחת מישהו שנאחז בצורה וחיברת אותו לשכל שיש באותה צורה ודרך זה הוא השתחרר מהאחיזה שלה, זה כאילו שכמו מישהו מנסה לעשות איזה משהו אתה כאילו דוחף, אתה כאילו עושה את הפעולה שלו ומביא את התוצאה ההפוכה.

אתה מבין את הכוונה זאת אומרת שהפרדוקס נמצא רק ברמת הצורות, אתה חושב שבן אדם בבוקר צריך לעשות ככה ועכשיו אתה צריך להגיד למישהו אחר תעשה הפוך אבל אם אתה מבין שזה לא משנה בכלל מה אתה עושה משנה רק מה אתה חושב ביחס למה שאתה עושה אז אתה מנסה דרך מה שאותו אדם עושה או מה שאתה אומר לו לעשות לחבר אותו להבנה של, עכשיו ובכל דבר אתה יכול לחבר אותו לכל הבנה. אתה מבין את זה?

ש: כן אבל.

אליעד: מה כן?

ש: לא יש פה גם מרכיב נוסף.

אליעד: אתה יכול לחבר כל אחד לכל שכל כן.

ש: המרכיב הנוסף הוא שהמחנך או האבא הוא בעצמו מעורער, הוא בעצמו צריך לסדר את כל העניינים שלו.

אליעד: אבל זאת בעיה אז מה אתה אומר...