אושר בשלמות, תמיד יש חיסרון, אין שום חיסרון, תמיד יש שאלה, אין שום שאלה, חיים בלי שום חיסרון, שלמות בלי שום חיסרון, מהי השלמות? אושר אמיתי, מהו אושר? אושר מוחלט... בשלמות, תמיד יש חיסרון, אין שום חיסרון, תמיד יש שאלה, אין שום שאלה, חיים בלי שום חיסרון, שלמות בלי שום חיסרון, מהי השלמות? אושר אמיתי, מהו אושר? אושר מוחלט אליעד: אם מישהו בא אלי בבעיה, אני מנסה להכניס לו הבנה שאומרת שתמיד יש חיסרון. מחוייב המציאות שיש חיסרון כי זה לא השלם. ולכן שימשיך לחיות כרגיל עם החיסרון ויפסיק לבלבל את ... ולא הצלחתי, המסקנה שהכל הבל הבלים, אז תלך לאכול בשמחה את לחמך ותהנה מהחיים. אין תשובות, אז תראה מה הכי טוב עבורך ותעשה זאת. כשאני אומר לאדם, תמיד יש חיסרון, מה מלובש באמירה הזאת? תמיד יש נפרדות, המהות של המציאות היא נפרדות, העולם קדמון, הנפרדות היא השורש. כשאני אומר שתמיד יש חיסרון זה לא אמת. אבל אני אומר שתמיד יש חיסרון, כי אם אסביר לו מעבר לזה הוא לא יבין בכלל. אז כשאומרים לו שתמיד יש חיסרון, ותסתכל על היתרון, זה מרגיע אותו, ואז הוא חי. אבל השכל שאומר שתמיד יש חיסרון הוא לא שכל אמיתי. כי להגיד שתמיד יש חיסרון זה אמת בתנאי שאתה פועל במסגרת השכל. אם אתה במסגרת השכל אז תמיד מחוייב המציאות שיהיה חיסרון ויתרון. אבל בהבנה הזאת אי אפשר להיות מאושר במאה אחוז. ולמה זה לא אמת, כי יש אפשרות להסתכל על המציאות גם בלי השכל שמפריד, ואז זה לא נכון שתמיד יש חיסרון, וגם אין אפשרות לדעת מה החיסרון. כשאני אומר שתמיד יש חיסרון, זה אומר תמיד יש שאלה ואין תשובה, כי בכל תשובה יהיה לך חיסרון, תמיד על כל תשובה אפשר יהיה לשאול ולמה זה כך? ולכן להמשיך לחיות כרגיל. אבל מי שימשיך לחיות כרגיל, בסוף התהליך מה שהוא ירצה מכל, זה להיפטר מזה שתמיד יש חיסרון. או אני רוצה להגיע למצב שאף פעם אין חיסרון, או שפעם אחת לא יהיה חיסרון. אם באמת היה מחוייב שתמיד יש חיסרון, אז האדם לא היה מתנגד לזה, אבל לא באמת תמיד מחוייב שיהיה חיסרון. רק מהצד של השכל מחוייב שתמיד יש חיסרון, אבל אם אתה בן אדם רציני שתוקף את השכל בשורשו, אז אין שום חיסרון. מי יחשוב שבלי שכל אין חיסרון, אף אחד, אבל בתת מודע יש את האפשרות הזאת ולכן הוא אף פעם לא מצליח להיות שלם למרות שהוא מבין שתמיד יש חיסרון, משהו חסר לו. כי בלב הוא יודע שיש את ההיפוך שלו. ובהיפוך זה שבאין שכל אף פעם אין חיסרון. אם ... שהכל נוצר יש מאין? כשאומרים לאדם שבכל דבר יש חיסרון, מה שמלובש שם זה התפיסה שהעולם קדמון, זה למעשה אומר שהנפרדות מחוייבת. ואם אומרים לאדם, תמיד יש חיסרון, והוא לא רוצה בזה, מה שמלובש שם שבתת מודע הוא מבין שאין שום חיסרון. אני מבחינתי שהבנתי שתמיד יש חיסרון, בהתחלה זה היה מאוד נחמד, הייתי בטוח שזהו גיליתי את השלמות, ולא ציפיתי יותר לכלום. ואז קראתי ... אין שום חיסרון. כשאין שום שכל, אתה לא מבדיל בין מה שיש לבין מה שאין, ואז אין שום חיסרון. ואז ניסיתי להבין איך זה שאין שום חיסרון? הרי אמרת שתמיד יש חיסרון ושלמות יש רק לשם יתברך, ואז הוא הסביר איך עושים זאת, על ידי שנצמדים לאמת, ובסוף אין שום חיסרון. ... להגיד שאין שום חיסרון גם זה מדרגה נמוכה, כי יש הרבה מעבר לזה. רק שמעבר לזה אי אפשר להסביר. אם זה כבר כלום, איך יכול להיות יותר מכלום? בשכל תמיד יש חיסרון, וזאת האמת היחסית. אם יש הבדל בין מה שיש לבין מה שאין, תמיד יש חיסרון, כי אין דבר מושלם. אך למרות שהאדם מבין זאת, הוא לא מצליח לחוות שלמות, למה? כי בתת מודע הוא חושב ...