שאלה: אני מתרגל היפוכים, כמו למשל עולות לי תחושות בעבודה ואני שואל מי אמר שאני כרגע מרגיש רע? אבל אין לי סדר בהיפוכים.

אליעד: בו נעמיק בנושא של ההיפוכים. יש בתוכך מנגנון שעליו מושתתים כל המנגנונים שלך. כשאתה אומר, גבוה נמוך, אתמול היום, פה שם, יש לי ואין לי, כל המנגנונים האלו מושתתים על מנגנון של אמת ושקר, כל אינפורמציה שעוברת לך בראש, אתה מנתח אותה באם היא אמת או שקר.

אם לדייק, יש סקאלה, שבצד אחד יש שקר ובצד אחד אמת, מה זה אמת? אמת זה דבר שמחוייב שיהיה נכון, ללא שום אפשרות שיהיה לא נכון, שאתה אפילו לא יכול לחשוב על ההפך שלו, כי אם אתה יכול לחשוב על ההפך שלו, אז יש אפשרות שזה לא נכון ולכן לא מחוייב.

מצד שני יש שקר, מה זה שקר? שאתה לא יכול לחשוב שהוא נכון, אין לך אפשרות לחשוב שאולי הוא נכון.

האמת, למה היא מחוייבת? כי אי אפשר לחשוב על ההפך שלה, אז ההפך של האמת זה מקסימום שקר.

זה לא סקאלה של מחוייב עד אפשרי אלא של מחוייב עד בלתי אפשרי. הבלתי אפשרי הוא ההפך של המחוייב.

המחוייב הוא לא אפשרי אלא הוא ככה תמיד.

כול שאר הדברים הם באמצע, כמו מחשבות, רגשות, ידיעות, זכרונות תחושות וכו'.

כך שכול מחשבה / איפורמציה שעולה לך בראש אתה בודק עד כמה היא מחוייבת - אז זה שווה אמת.

יש אמת בקצה, באמצע אפשרי ובקצה השני בלתי אפשרי. יש בטוח נכון, באמצע אולי נכון ובסוף בטוח לא נכון. אם תדע מה בטוח נכון אז תדע מה בטוח לא נכון.

למשל אתה רואה מישהי יפה, אז המוח חושב, היא יפה, אך עד כמה מחוייב בעיני שהיא יפה? האם היא יפה בגלל שאני שיכור, או בגלל שהיא באמת יפה או בגלל הבגדים שלה או בגלל שהיא עומדת ליד מישהי מכוערת עד כמה מחוייב שהיא יפה?

הרעיון הוא שיש לך שכבות, חלק גדול מהחוויות שלך מבוססות על מכנה משותף שאומר למשל שאני רואה את הבחורה. לא משנה אם מתווכחים אם היא יפה או לא, אבל מסכימים על משהו שהוא למשל שיש בחורה.

כך שאם תקח את המחשבות שלך ותחלק אותם לשכבות, אתה תראה שגם היכן שיש היפוכים - למשל עולה מחשבה שאתה עייף ואתה שואל, אולי אני צריך לעבוד? אבל שתי המחשבות מסכימות על כך שאתה עייף.

לדוגמא, כואב לי הגב, האם זה טוב או רע? אולי כואב לי הגב וזה טוב, אולי לא כואב לי הגב? - שניהם מסכימים שכואב הגב.

למשל יש הנחות מאוד בסיסיות, כמו היכולת להבדיל בין אתמול למחר, או היכולת להבדיל בין פה לשם - החוויות אלו לדוגמא אתה עד היום אף פעם לא הטלת בהם ספק.

או למשל אתה לא מטיל ספק באני ולא אני, אני זה תחושת שייכות, מתי הלכת ברחוב, הסתכלת על משהו ואמרת אולי זה אני?

יש את החוויה של החושים שהיא מאוד חזקה, למשל אני רואה את זה, גם אם אתה מטיל ספק, אתה לא מטיל ספק בראייה. האם קרה שראית משהו ואמרת, אני לא רואה את זה? אולי אני רק מדמיין אותו?

משהו מוחשי ראית ברחוב, האם שאלת את עצמך, אולי אני רק מדמיין אולי אני רק הוזה?

למשל להבחין בין חלום למציאות זה גם כן סוג של משהו שלא מטילים בו ספק, זה גם סוג של מחוייב, כל ההפרדות האלו אנו מחייבים אותם.

קרה לך פעם ששמעת משהו ושאלת, אולי אני לא שומע? אולי אני רק הוזה?

ומה לגבי ראיה ותחושה, קרה לך פעם שהרביצו לך ושאלת, אולי אני בכלל מדמיין את המכה ובכלל לא הרביצו לי?

אולי כואב לך הגב, האם שאלת, אולי בכלל לא כואב לי הגב, אולי אני בכלל מדמיין שכואב לי הגב?

האם באמצע העבודה שלך, אתה מטיל ספק ושואל, אולי אני בכלל באמצע חלום עכשיו? ומי אמר, אולי אתה באמצע של חלום עכשיו. תתבונן בעניין.

שאלה: לאדם יש הרבה דברים שהוא מחייב אותם מבלי לבדוק אותם.

אליעד: שים לב איך ההבנה שלך השתפרה, מי שבא בהתחלה לא יכול להבין מה שאני אומר עכשיו, יש דרך ארוכה שכבר עשית.

כול מה שאמרתי לך עכשיו, להטיל בזה ספק זה עוד קל, למה? כי אתה לא צריך לחשוב בצורה לא הגיונית, עדיין אין כאן היפוך.

כול המחוייבים שדברתי איתך, זה לא דברים שאתה צריך לחרוג מגבולות השכל, זה לא דבר והיפוכו בו זמנית.

למשל אני רואה משהו היום ואולי ראיתי את זה אתמול? אבל האם חשבת שאולי אין הבדל בין היום לאתמול?

למשל קח חוויה מאתמול, קח חוויה מעכשיו וקח חוויה ממחר, האם אתה יכול לחוות את כל החוויות בבת אחת?

מה זה אתמול, היום, מחר - קרה, קורה, יקרה - זה רק תחושה, תמונות במוח. יכול להיות ששום דבר לא קרה ולא קורה רק נדמה לך בתחושה שזה קרה, אבל מי אמר שזה קרה? אם אתה מרגיש שזה קרה, האם זה באמת קרה?

אפילו אם תטיל ספק בחושים או לגבי עבר, הווה ועתיד, עדיין זה מוגבל לגבי דבר והיפוכו בו זמנית.

למשל אתה שואל, אולי אין קיר? אולי. אבל אולי יש קיר ואין קיר? זה בכלל לא אפשרי.

למשל כל ההיפוכים, כמו מי אמר שאני רוצה את זה, אולי אני לא רוצה את זה? או מי אמר שזה רע, אולי זה טוב? אבל בטוח שאני רוצה להרגיש טוב. ואולי תגיד, אולי אין בכלל טוב ורע? אבל מה שלא נתפס זה שאני מרגיש רע וטוב בו זמנית.

אולי זה מאה אחוז טוב ומאה אחוז רע ומאה אחוז לא טוב ולא רע, זה משהו שהמוח לא יוכל לתפוס, זה אפילו לא יכול להתפס בדמיון, אין אפשרות שזה יהיה.

דוגמא אחרת, אולי אני מדמיין את הקיר? אולי. אולי אני אפילו לא מדמיין אותו? אז אולי אני מדמיין משהו? אולי אתה לא מדמיין משהו? אבל לפחות אני חושב שאני מדמיין משהו. ואולי אתה אפילו לא חושב שאתה מדמיין שיש פה קיר? אולי אתה לא מדמיין כלום? ואולי אתה בכלל לא משהו? אבל אני מרגיש שאני קיים, אז איך זה שאין כלום? וגם להבין שאני כלום, זוהי גם דרגה קטנה, אמנם קשה מאוד להבין את זה, אבל יש משהו יותר קשה מזה, וזה - אולי אני רק כלום ורק משהו?

הקיר למשל, גם רק יש קיר, גם רק אין קיר, גם רק מדמיין את הקיר, גם רק לא מדמיין את הקיר, גם רק חושב על הקיר וכו' - זה ממש קטסטרופה.

ואני אומר לך שזה אחד לפני הסוף.

איך אתה יכול להגיע לזה?

במחשבות שלך יש משהו בסיסי שאתה חושב - או שיש או שאין.

יש גב או אין גב, אולי בכלל אין לך גב ויש לך אשלייה אופטית שגורמת לך לחשוב שיש לך גב? אולי. אבל אולי יש לך גב ואין לך גב? זה לא יכול להיות.

למעשה כל המנגנון שלך מושתת על היש והאין.

מי מצליח לדעת דבר כזה? רק מי שנובר עמוק עמוק. אתה חופר וחופר עד שאתה רואה את כל התהליכים, והתהליך הראשון זה התהליך שמבדיל בין יש לאין.

גם כל התורות שאומרות לך, למשל תהיה הצופה, הם עדיין מבדילות בין צופה ונצפה, אך אף אחד לא אומר לך להטיל ספק בשורש, והשורש הוא ההבדל בין יש לאין.

אתה כרגע רק שמעת עליו, אבל אתה לא חווית אותו ובאמת לא הרגשת שאתה מבדיל בין יש לאין. מרוב שזה ברור לך, אתה לא יכול להבין מה זה לא להבדיל בין יש לאין ואם תחווה את השורש ויהיה לך את השכל / הטפשות להסתכל החוצה, אז סיימת.

אתה רואה את התהליך הראשון, מסתכל אחד לפניו ו...

שאלה: מה שאתה מסביר נראה לי כרגע כבר ביצוע לעומת תירגולים אחרים כמו מדיטציה שאולי רק נותנים לי חוויות טובות.

אליעד: למה מדיטציה או ויפאסאנא עושה לך טוב? כי הפעולות האלו דופקות לך משהו במנגנון, ואז חוויות ספציפיות משתבשות, ואז אתה חווה שחרור מהנחות יסוד מסויימות, אבל אין לך שחרור מהשורש הראשון.

הדרך שאני מסביר לך היא סלולה, זה לא סיפור אלא יש דרך ברורה.

אתה מסתכל על הקיר, ורואה את התהליכים, עד שאתה חווה את ההבדלה בין יש לאין, ואז אתה מסתכל החוצה וזהו.

למשל אתה במיטה ואומר לעצמך, אין לי כוח ללכת לעבודה עכשיו, אבל מה זאת אומרת, אולי אתה בכלל עכשיו באמצע העבודה? רק נדמה לך שאתה במיטה - דבר כזה קשה לחשוב, כי זה נגד החושים שלך שאומרים לך שאתה במיטה ולא בעבודה.

גם זאת היא הטלת ספק, אמנם היא דופקת לך את המנגנון, אבל אתה עדיין נשאר שפוי כי אתה עדיין מבדיל בין דבר להיפוכו.

אין לי מטרה לגרום לכך שתחשוב שאין פה קיר, כי זה לא משנה, גם אם אין קיר אתה בבעיה. ויש כאלה שיגידו שהם התעוררו, אבל גם הם בבעיה כי הם מבדילים בין חלום למציאות.

גם אני לא מצפה שתטיל ספק בעבר הווה ועתיד, זאת לא הנקודה, אני בגלל שלא הבנתי, הטלתי ספק והייתי במצב של אובדן שפיות. אני עברתי כל כך הרבה חוויות וזה לא פשוט, זה מאוד רציני.

המטרה זה לא לגרום לך לדעת שאתה לא פה, כי איך שלא תסובב את זה, אתה תמיד תהיה בחיסרון, כי לא משנה איזה תפיסת מציאות תהיה לך, אתה עדיין תהיה בחווית חיסרון.

ואם אתה רוצה להיפטר מחווית החיסרון, צריך להטיל ספק בראשון בשרשרת, פירושו לזהות את כל התהליכים, לחוש אותם...

לדוגמא, אתה מכיר מישהי ואתה לא רוצה אותה, אתה שואל, למה אני לא רוצה אותה? כי היא מזכירה לי את אמא שלי. אתה מזהה שאתה לא רוצה אותה כי היא מזכירה לך את אמא שלך, ולמה אני לא רוצה את אמא שלי? כי היא עצבנה אותי. אתה מבין שאתה לא רוצה אותה, כי היא מזכירה לך את אמא שלך שעצבנה אותך, אתה ממש מרגיש את זה, זה נקרא לחוש את זה.

אתה צריך ממש להרגיש את המקום שאתה מבדיל.

כדי שתרגיש משהו אתה צריך את היכולת להשוות אותו להפך שלו. אם אתה לא מרגיש את ההפך שלו, איך תוכל להרגיש אותו?

לדוגמא, אתה הולך לעבוד, למה? לא בגלל הכסף אלא כדי לשלם את השכר דירה, אתה אמנם רוצה את הכסף אבל אתה מרגיש את הסיבה שאתה רוצה את הכסף שהיא כדי לשלם שכר דירה.

אני עובד, כדי לשלם שכירות, ולא כדי לשלם שכירות אלא כדי לחוות את התחושה הטובה מזה שאשלם את השכירות, אתה צריך לראות בעין שאתה רוצה להרגיש טוב לכן אתה עובד כמלתחילה.

ומתחת לתחושה הטובה יש את הרצון, שאני רוצה להרגיש טוב, ומתחתיו יש את הרצון, אני רוצה משהו, אני חושב שיש הבדל בין טוב לרע.

השאלה היא האם אתה מודע לזה שאתה חושב שיש הבדל בין טוב לרע כאשר את רוצה את המשכורת?

רק כאשר תגיע לראשון, על ידי שתכנס פנימה פנימה, ואז תצא החוצה, רק שם אין חיסרון. כי אם אין הבדלה אין חיסרון.

שאלה: בסוף אחרי כל השאלות והספקות האם אגיע לכך שאני יודע שאין הבדל?

אליעד: זה בערך, אתה לא יודע שאין הבדל, כשאתה יודע זאת כבר בעיה.

וכאשר תגיע לעומק, ושתגיע לאין חיסרון, אז תוכל לרצות באופן פורמאלי להרגיש רע, כי כולם רוצים להרגיש רע, אך אף אחד לא מודה בזה. במצב הזה הכל אפשרי. וגם השכל הוא רק אופציה.

בן אדם שרוצה להתפתח צריך לשים לב למה שהוא אומר, האם אני בטוח, אולי לא בטוח? במקום להגיד הוא...