שאלה: האם האחדות במרכאות היא מוות?

אליעד: אתה מבין שאי עשייה זה סוג של מוות, והרבה אנשים חושבים שלפני שמגיעים לסוף צריך למות, או לחוות סבל נוראי שמתוכו האדם צומח.

השאלה היא, מה האמת?

כול דבר השאלה היא מהיכן מסתכלים עליו. למשל אתה עכשיו קופץ מהגג ומת, אז יגידו שאתה מת, אך אם תצטרף לעולם אחר יגידו שאתה נולד. מת הכוונה אין יכולת לתקשר איתו.

ומכאן אני רוצה להגיד שעל האחדות אפשר להסתכל כעל סוג של מוות, ומצד שני אפשר להסתכל עליה כעל סוג של חיים.

מה זה משנה איך מסתכלים על זה?

התפיסה הרוחנית אומרת שצריך להרפות, להרפות להרפות עד שמתוכך יצמח משהו.

התפיסה שלי מנוגדת למהלך. אם יש מדיטציה אז אני ההפך שלה.

הרעיון של מדיטציה זה אל תחשוב, אל תעשה, אל תנוע, אל תפעל. החשיבה הזאת מושכת לאחדות השקרית, המדיטציה היא, כאילו בדרך מלאכותית מנסים לכפות על התודעה שלך לא לראות שניים.

אני מכוון לכיוון הפוך, כדי להגיע לסוף אתה לא צריך להתעסק באי עשייה, אלא להפך, אתה צריך לעשות המון, לעשות הכל כל הזמן.

מה זה אומר? שכדי להגיע לאחדות אתה צריך לעשות הכל בו זמנית.

למשל להביא עצמך למצב שאתה גם אוכל וגם מקיא בו זמנית. מה זה אומר? שאתה צריך להתאמץ לעשות הכל. זה לא להתאמץ לעשות פחות אלא להתאמץ לעשות הכל. אתה צריך בכל רגע לחוות את כל החוויות.

איך יוצרים תהליך שבו אתה יכול גם לאכול וגם להקיא? כל דבר הוא בעצם צורה, לכל צורה יש יתרון.

למשל כשאתה בים אתה חווה חוויה מסויימת, והיא בסוף נמאסת עליך, אם תהיה באקשן כל הזמן גם זה ימאס ותרצה ללכת לים. ולכן אתה אף פעם לא יכול להגיע לשלמות.

שאלה: צריך להגיע לאיזון.

אליעד: איזון זה שאתה בו זמנית גם נמצא בים וגם נמצא בקרב (אקשן).

איך עושים זאת. באמצעות החשיבה. כל צורה היא חוויה. להיות בים זאת חוויה, להיות בקרב זאת חוויה.

אם אתה יכול להשיג את החוויה רק דרך הצורה, אז אתה בעצם מוגבל להשיג רק חוויה אחת בו זמנית.

למשל, אם האדם מסוגל להשיג את החוויה של האכילה רק באמצעות אכילה אז הוא מוגבל.

הרעיון הוא שלא תעשה פחות דברים כמו שב ותרגע. אלא תעשה יותר דברים.

איך תעשה יותר דברים? בתחילה אתה מפריד בין הצורה למהות, מה זה אומר? אתה לוקח את הים ואת השדה קרב ומפריד בין הצורה החיצונית לבין המהות שלה. אתה צריך לבודד את הצורה של האירוע מהחוויה שלו. להיות מסוגל להבדיל בין האירוע לבין מה שאתה מרגיש.

תגיד, ים זה צורה והוא נותן לי חוויה מסויימת, השדה קרב זה צורה והוא נותן לי חוויה מסויימת, הרעיון הוא לקחת את החוויות ולחוות אותם בו זמנית ללא תלות בצורות.

איך אדם יכול לחוות שתי חוויות הפוכות בו זמנית?

איך חווים חוויה ללא צורה? על ידי זה שבודקים למה אני חווה את החוויה. אתה צריך לבדוק, למה שאני בים אני חווה חוויה מסויימת? ולמה כשאני בקרב אני חווה חוויה אחרת? תגלה את הלמה, הלמה זה המנגנון הפנימי שבתוכך שכאשר הוא מופעל הוא מייצר חוויה מסויימת.

כשאתה שואל, למה כשאני בים אני חווה רוגע? כי משהו, אז את המשהו הזה אתה יכול להפעיל בלי הים. ואם אתה נכנס יותר פנימה, אתה מגלה מקום שבו אתה יכול לחוות את שתי החוויות בו זמנית, כמו רוגע ואקשן.

אם אומרים שאחדות זה סוג של מוות, אז אומרים לך, שב תעשה מדיטציה, אל תחשוב.

אני אומר הפוך, תחשוב, תחשוב, תבין, תחשוב על דבר והיפוכו בו זמנית, ואם תצליח לחשוב על דבר והיפוכו בו זמנית אז תגיע לאחד.

האחדות שאני מדבר עליה זה לא אחדות שנובעת מתוך חידלון, זוהי אחדות שנובעת מתוך עשייה. זאת אומרת שלהגיע לאי עשייה אפשר להגיע רק דרך עשייה.

למשל תוך כדי זה שאתה חוטב עצים, אתה מתאמץ לנוח תוך כדי זה שאתה חוטב עצים, וכאשר אתה נח תתאמץ לחטוב עצים תוך כדי זה שאתה נח.

תממש את כל המקצועות, כי בכל מקצוע יש חוויה יחודית. ואם אתה עושה הכל אז ממילא אתה לא עושה שום דבר.

זאת אומרת שהאי עשייה לא נובעת מלא לעשות אלא מלעשות.

ברוחניות אומרים לך שב למדיטציה ותנסה להתרוקן ולהתרוקן ואז תגיע להארה. אצלי זה בדיוק הפוך, אם תשב בלי לעשות כלום, אתה תשב עוד הרבה זמן, אלוהים לא יבוא.

האדם צריך להתחיל להזיע, לחשוב יותר, להעמיק יותר, יותר הבנה, עוד הבנה, עוד הבנה, עד שבו זמנית תבין דבר והיפוכו ואז...

לא מתוך שתברח מעצמך אלא מתוך זה שתעמיס על עצמך.

שאלה: אני למשל עשיתי מדיטציה, נרגעתי ויכולתי להכיל דברים.

אליעד: למה מדיטציה עובדת במרכאות? היא למעשה יוצרת לך חוויה מנוגדת לחווית הנפרדות. במדיטציה אתה מתבונן, נמצא בהעדר צורות, הופך כאילו לסוג של מת ואז אחרי המדיטציה אם מישהו נותן לך אגרוף אתה עדיין בתוך השקט שלך.

או למשל ויפאסאנא, אחרי ששתקת כל כך הרבה יהיה לך יותר קל לדבר או פחות תרצה לדבר, זה כמו שאם תצא לחופש אחר כך יהיה לך יותר קל לעבוד.

אבל זה לא באמת המוחלט. זה כמו תרעיב את עצמך ואז תאהב לאכול. אבל אתה לא מצליח להגיע דרך המדיטציה לחוויה של מאה אחוז.

אפילו שיגידו שיש מאה אחוז, אין מאה אחוז כי הקיום שלך ממשיך להיות קיים.

שאלה: מה זה מאה אחוז?

אליעד: אני אגיד לך מה אין במאה אחוז, ואז תבין מה זה מאה אחוז.

מה שאין המדיטציה ששום חוויה לא יכולה לשחרר אותך מהידיעה שאתה קיים. אתה לא יכול להפסיק לדעת שאתה קיים דרך מדיטציה.

אני מנסה להביא אותך לחוויה שתוך כדי הקרב אתה מרגיש שעושים לך מסג'.

אני מדבר על תהליך שזה לא מה אני לא, אלא מה אני כן.

אתה תצליח להעלים עצמך על ידי שתגיד מה אתה כן.

תתחיל לבדוק מי אני, לא אני שולחן או אני כסא, אלא תתבונן לתוך האני, אל תשלול מה שמחוץ לאני אלא תסתכל לתוך האני.

אחרי שנשאר רק האני, אז תסתכל לתוכו. האחרון שנשאר בשרשרת תכנס לתוכו, וכשתכנס לתוכו הוא יעלם לך.

אם למשל כאשר את אומרת אני, אתה מתכוונת למשהו אין סופי, אז אין לך חיסרון.

אם כאשר את אומרת אני, אתה מתכוונת למשהו בגודל אפס, גם אין חיסרון.

אך כשאדם אומר אני, הוא לא מתכוון רק לקיום, אלא זה אני - עם עבר עתיד וזכרונות וכו', ואז תקחי את עצמך ותבדקי מה את לא, ואז תשאר רק תחושה של אני, ואז גם אותו את צריכה לבטל ואז תכללי במחוייב המציאות.

רבי נחמן דבר על שני תהליכי ביטול, התהליך הראשון שכולם עושים שבודקים מה הם לא, ואז ישאר משהו ואז צריך לבטל גם אותו.

רבי נחמן אומר שבהתחלה אתה מבטל באופן אקטיבי, ואז נשאר משהו וגם אותו מבטלים.

רבי נחמן אומר שאם אתה רוצה להיות אלוהים, אתה צריך לבטל את עצמך לגמרי, שאם לא תהיה קיים יהיה רק אלוהים. ואיך לבטל? על ידי התבודדות. ואם תבטל את כל הרצונות שלך, אז תזכה להיכלל באלוהים.

והוא אומר שעיקר ההתבודדות זה בלילה, כאשר האנשים לא טרודים בעניני העולם הזה. אך זה לא יתכן כי תמיד יש מישהו שמוטרד. וגם במקום מיוחד, מחוץ לעיר במקום שבני אדם לא עוברים שם, בגלל האנרגיה. על כן ללכת לבד, יחידי, במקום שאיש לא דרך שם, מקום שאף אחד לא היה שם אף פעם, כדי שלא יסיחו את דעתך.

ושם ילך והתבודד ויפנה את ליבו ודעתו מכל עיסקי העולם הזה, יבטל הכל, יבטל את כל הרצונות, ואחרי שתבטל את כל הרצונות שלך, עדיין ישאר איזה דבר, ואחר כך מבטלים גם את זה, עד שלא נשאר ממנו כלום.

רבי נחמן אומר שגם אחרי שתהיה חופשי מהכל, עדיין ישאר ממך משהו, ואחר כך מבטלים גם את זה, מה זה אומר? מי מבטל, איך מבטל? באיזה תהליך? עד שלא נשאר ממנו כלום.

רבי נחמן כותב תימצות של הנושא והוא אומר, שאם האדם רוצה להעלים את עצמו ולהיות כלום, זה על ידי התבודדות.

בעצם יש פה שתי תהליכים, תהליך שאתה מבטל הכל, ואחרי שאתה מבטל הכל נשאר משהו אחרון. ומה זה המשהו האחרון? זה הכוח שמבטל את הכל.

לדוגמא, אתה רוצה כסף, ואז יושב ואומר לעצמך, אני לא רוצה כסף, ואז אתה לא רוצה כסף, אבל נשאר האני שלא רוצה כסף. ואפילו שבטלת את זה שאתה לא רוצה כסף, מחר אתה יכול שוב לרצות כסף, כי האני עדיין קיים. ולכן הדרך היחידה זה להעלים את האני.

בתהליך של אי עשייה אתה יכול לבטל את כל המידות הרעות, אבל אי אפשר לבטל את הדבר האחרון של התהליך.

ואני למשל אחרי שהגעתי לשחרור הראשון ראיתי שעדיין האני קיים, ולכן התחלתי להזיע ולהתאמץ, ואז נעלמתי.

אחרי שהגעת לתחושה שרק האני קיים, אז אתה צריך להתחיל לקדוח פנימה, ולהסתכל לתוך האני הזה, נכנס לתוכו ואז אתה יוצא החוצה.

להסתכל לתוך האני, זה לחשוב, האני חושב על עצמו פנימה, לשאול מי אני? במובן של להבין מי זה האני, פנימה.

כשהאני מסתכל פנימה ומגלה מי שהוא, אז הוא מפסיק להיות הוא, ואז הוא מפסיק להיות קיים. זה כמו להסתכל על עצמך ואתה לא יודע שאתה קיים.

ומאחר שבכל מקרה בסוף התהליך אתה צריך להתחיל להפעיל את המוח, ולא יעזור לך לברוח מאי עשייה, אז רצוי שתתחיל מעכשיו להפעיל את המוח.

בסוף...