יאוש = האדם מפסיק לרצות דבר מסוים = מתייאש מהדבר.

ממה בעצם נובע ייאוש?

כאשר האדם מנסה למלא רצון כלשהו שיש לו ואינו מצליח בכך, בסופו של דבר הוא מתייאש מלרצות את הדבר שאותו הוא ניסה להשיג.

מה טוב בייאוש?

הייאוש גורם לאדם להגיע אל השורש של הרצון שלו.

השורש של הרצון = הרצון הראשון שממנו נובעים כל הרצונות של האדם.

כאשר האדם מגיע אל הרצון הזה, הייאוש נעלם מעצמו. מאחר שכאשר האדם מגיע אל הרצון הראשון, הוא מגלה שמה שהוא באמת רוצה, כבר יש לו.

הדבר היחיד שאין לאדם, זה את ההזדהות עם הרצון הראשון שלו.

כאשר האדם מגיע אל הרצון הראשון של עצמו = הייאוש נעלם = שמחה = שלמות = אושר = הכל טוב באמת.

האדם מתייאש רק ממה שאינו באמת רוצה.

הייאוש מגלה לאדם שהוא לא באמת רצה את הדבר שממנו הוא התייאש.

הייאוש גורם לאדם להתבונן פנימה על מה שהוא באמת רוצה.

מבחינה טכנית, האדם לא באמת יכול להתייאש לגמרי ועדיין להרגיש רע.

לא משנה מה ייעשה האדם, תמיד הרצון שלו בתוכו ידחף אותו לחפש את הטוב ואת השלמות.

גם אם האדם מתייאש, עדיין הוא מחפש את הטוב.

אם היה האדם מתייאש לגמרי מהכל, הרי שהוא לא היה מרגיש רע אלא טוב.

רע = רצון למה שאין = האדם אינו מתייאש ממה שאין לו.

טוב = שלמות החסרונות = שלמות הרצונות = האגו של האדם "התייאש" מלרצות לשנות את המציאות.

אם גם אחרי שהאדם מתייאש, הוא עדיין לא מרגיש שמחה אמיתית, הרי זה בגלל שהוא התייאש רק מרצון חיצוני ולא הגיע עדיין אל הרצון הפנימי יותר.

הרצון דוחף תמיד את האדם אל הטוב המושלם.

כל זמן שאין לאדם שלמות, הוא תמיד ירגיש חסר / עצבות / דיכאון / חוסר מצב רוח וכולי.

הדרך היחידה לצאת מהייאוש לגמרי, היא על ידי שהאדם מעמיק פנימה אל תוך הרצון שלו, ומנסה להבין מהיכן מגיעים הרצונות שלו? מה בדיוק הוא רוצה? ולמה הוא רוצה?

...