שאלה: אם אקבל את המציאות באופן מושלם, אז הכל טוב לי, אבל אם זה יהיה מושלם, אז כבר לא יהיה לי טוב, זה נהיה גרוע.

אליעד: אם זה נהיה גרוע, אז או שתקבל את הגרוע, או שתחזור חזרה לזה שלא הכל טוב.

שאלה: אני גם רוצה להרגיש טוב, וגם רוצה עדיין לשנות את המציאות שארגיש יותר טוב או לשמר את מה שיש. אני רוצה להיות שלם עם המציאות גם כאשר היא משתנה. וגם לא להיות במצב של אפתיה.

אליעד: אתה מבקש בקשה שסותרת. כאילו אמרת, אני רוצה להיות מאושר בלי תנאים, בתנאי ש...

מה חשוב לך יותר, להיות תמיד מרוצה בלי תנאים, או שתשנה את המציאות?

שאלה: רוצה להיות שלם עם המציאות למרות שהיא משתנה.

אליעד: אתה צריך למצוא משהו קבוע, שלא משנה כמה שהוא ישתנה, אתה נמצא בקבוע. העובדה היא שהמציאות משתנה, והמצב רוח שלך משתנה יחד עם המציאות.

ואתה אומר שאתה לא רוצה שהמצב רוח ישתנה, אלא יהיה יציב. אז השאלה הנשאלת היא, מה גורם לשינוי? אם תבין מה גורם לשינוי, אז השאלה הנשאלת היא האם אפשר ליצב את המערכת?

אז השאלה היא מה גורם לשינוי אצלך?

שאלה: ציפיות ואכזבות.

אליעד: אז הציפיות שלך יוצרות עליות וירידות של אכזבה ושביעות רצון. אז יש לך ציפיות מהמציאות, והמציאות משתנה ואז יש לך או אכזבות או שביעות רצון. ואתה תמיד רוצה שביעות רצון.

בהנחה שיש לך ציפיות ורצונות, האם יכול להיות שתמיד תהיה שבע רצון?

שאלה: כן.

אליעד: אתה חושב שלמרות שהמציאות משתנה ולמרות שיש לך ציפיות שלא תמיד תואמות את המציאות...

אתה רוצה להיות בסיכרון עם המציאות. אבל העובדה היא שכעת אין התאמה - אין התאמה בין הרצון למציאות.

אז השאלה היא מה משפיע על המציאות או מה גורם לי לשנות את הרצון שלי?

יש שני גורמים, המציאות והרצון, ושניהם משתנים. עכשיו אנחנו צריכים שהם יתאימו. שתמיד מה שקורה - רוצה.

אם אדם יחקור ויבין שבסוף, המציאות לא בשליטתו, והרצון לא בשליטתו, הוא ממילא יבין שהאושר שלו לא בשליטתו. הוא עדיין ימשיך לרצות להיות מאושר, אבל יבין שזה לא בשליטתו, ואז הוא פתר את הבעיה, כי הוא בטוח שהאושר שלו לא בשליטתו, ואז הוא יפסיק לנסות לשנות.

אבל עדיין הוא ירצה שהרצון יתאים למציאות. אבל אם הוא ימשיך לחקור ויראה שאין שום אופציה שהרצון שלו והמציאות יתאימו, אז הוא יפסיק לרצות להיות מאושר, ואז הוא יהיה מאושר. למה? כי הוא לא יכול לדמיין שהמציאות תתאים לרצון.

ויש שאלה אחרת, מי אמר שאני רוצה שתהיה התאמה בין המציאות לרצון?

אז בא נבדוק, מי משנה את הרצון. לוקחים משהו שרוצים, ושואלים, למה אני רוצה אותו?

התשובה היא שאין שום אפשרות בעולם שתהיה קיים ושתהיה התאמה מלאה בינך לבין המציאות. אין שום אופציה אפשרית שהאדם יהיה קיים ושבו זמנית הוא לא ירצה לשנות את המציאות במשהו.

ככול שתבין יותר טוב את מה שאמרתי, ככה זה ישחרר אותך להיות בהתאמה עם המציאות.

ברגע שאתה אומר, אני משהו, אתה לא יכול להרגיש אני בלי שיהיה לך רצון לשנות את המציאות.

אם אתה רוצה להיות קיים, יש לזה תשלום, התשלום הוא שתמיד יהיה חסר לך משהו. ואם תרצה להגיע למצב שלא חסר לך כלום אף פעם, לשם זה אתה צריך לוותר על הקיום. זאת אומרת להיות מוכן לדעת שאתה לא קיים. ואם אתה מוכן לדעת שאתה לא קיים, אז מה הדרך להגיע לזה? תשאל את עצמך, האם אני בטוח שאני קיים?

אם תשאל את עצמך, האם אני בטוח קיים, ותעשה את זה באמת, אז לא תהיה בטוח שאתה קיים, ואם אתה לא בטוח שאתה קיים, אז לא יחסר לך שום דבר.

שב עם עצמך ותבדוק, מדוע המציאות משתנה? בסוף תגיע ל... שאם יש "אני", חייב להיות חיסרון, אין אפשרות שיהיה אני בלי חיסרון. ויש שתי אפשרויות, או לקבל את זה ולהפסיק לרצות שהכל יהיה שווה, או להעלים את עצמך.

עובדתית אתה חושב שאתה קיים, אז אני אומר לך, אתה צריך לוותר על משהו, אם אתה לא מוכן לקבל כל חיסרון, אתה צריך לוותר על תחושת הקיום של עצמך. אם תגיד, לא מוכן, אז אין פיתרון ואתה נשאר כאן. ואתה יכול להגיד שאתה מוכן, מה לעשות? התשובה, תשאל את עצמך, האם אתה בטוח במשהו? אם תשאל את זה ברצינות, אז לא תדע שאתה קיים אפילו.

למשל, אתה רואה קיר, תשאל, האם אני בטוח שיש כאן קיר? אחרי כמה פעמים לא תהיה בטוח. אחר יעלה לך, אבל אני רואה משהו, תשאל, האם אני בטוח שיש משהו? לא בטוח, אחר תשאל, האם אני בטוח שאני קיים? תשאל כמה פעמים, ואז לא תדע שאתה קיים, ואז אין שום שאלה.

שאלה: איך אני אדע שאין פה קיר?

אליעד: מה אני מחזיק ביד? כוס. איזה כוס? כוס זכוכית עם מים. האם אתה בטוח שזה מים? אולי לא, אולי מיץ. אולי זה לא כוס, אולי יש לך הטעיה בחושים? כל פעם מעלים את הרף.

כוס, זכוכית ומים. מה אתה הכי בטוח? שזה כוס, מה אתה פחות בטוח? שזה זכוכית, מה אתה עוד יותר פחות בטוח? שזה מים. כי מים, מי יודע, אולי זה מיץ? זכוכית? אולי זה פלסטיק, אבל כוס אני בטוח.

ואולי עם תחקור את המציאות והרצון תגלה שאני הוא זה שאחראי לכל מה שקורה, ואני הוא זה שאחראי לכל מה שאני רוצה, אז גם כאן כבר נפתרת הבעיה, כי למעשה גילית שיש התאמה בין הרצון למציאות.

ויכולה עוד אופציה, שתגלה שעל המציאות אתה לא שולט ועל הרצון כן שולט, ואז אתה תצטרך ליצור התאמה.

בסוף הסיפור האדם מגלה, שאם הוא בתוך השכל שלו, אז מהיבט מסויים אתה יודע שאתה עושה הכל, ועושה את כל מה שאתה רוצה, מהיבט אחר אתה לא עושה את מה שאתה רוצה ולא עושה הכל, שניהם זה אקראי ושניהם זה סיבתי, אתה גם שולט בהכל וגם לא שולט בשום דבר, וכל האופציות נכונות בו זמנית.

בסוף, אם אתה לא קיים, אין שאלה ואין תשובה. אם אתה קיים, אז מה היא האמת? שאתה אחראי לכל מה שקורה, ואתה אחראי לכל מה שאתה רוצה, ובו זמנית אתה לא אחראי לשום דבר שקורה ולא אחראי לשום דבר שאתה רוצה, כאילו העולם נוצר מעצמו ולא מתוך רצון של מישהו, ובו זמנית לפעמים אתה שולט במציאות ולפעמים לא, ולפעמים אתה שולט ברצון ולפעמים לא, ועדיין תמיד יש חיסרון.

ואם אתה לא רוצה את החיסרון, אתה צריך לוותר על הקיום שלך, אתה צריך לוותר על ידיעת האני. למה? כי כדי לדעת שאתה קיים, אתה צריך לדעת שאתה לא, ואז אתה חווה חיסרון, ואז חסר לך.

כדי לדעת אני, אתה צריך לדעת משהו שאתה לא, ואם יש משהו שאני לא,...