אליעד: איך אפשר להבין בלי שכל? אתה רואה מולך שולחן? כן. כאשר אתה רואה משהו, אתה צריך לגלות מהיכן הגיעה המחשבה הזאת. למה אני רואה פה שולחן עכשיו? למה אני יודע שיש פה שולחן? מה אני מבין?
תקשיב טוב, כאשר אתה רואה שולחן אתה צריך להגיע לתמלול, לדוגמא, החושים שלי קולטים אינפורמציה, של פוטונים שזזים, האינפורמציה הזאת עוברת למוח, המוח שלי רואה צורה, והתודעה שלי רואה את מה שהמוח רואה, והיא מאמינה למה שהחושים רואים, ולהמשיך להכנס פנימה ופנימה ופנימה ובסוף אתה מגיע ל.. אני מבדיל בין מה שיש לבין מה שאין, ואז אם אתה מצליח לראות את הנחת היסוד הראשונה של מה שאתה יודע, אז אתה יכול לראות את הדברים ללא שכל.
שוב, אתה צריך להגיע למצב, שכאשר האינפורמציה עוברת לך בראש, אתה רואה אותה ואתה כאילו נכנס לעומק.
תחשוב שיש מחשבות, ואתה עושה חור בתוך המחשבה, ואתה נכנס פנימה, עד שאתה מגיע לשכבה הכי עמוקה של המחשבה, ואתה רואה מאיפה היא נולדה, מה מקור החיות שלה.
למשל כשאתה זוכר משהו, מה כרגע נותן למחשבה הזאת חיים. איך המחשבה הזאת קיימת?
ואם אתה נכנס עמוק לתוך המחשבות של עצמך, או רצונות, תחושות, אני, לא אני - זה הכל אותו הדבר, אתה מגיע לשכבה מסויימת שבה אתה רואה שכול המחשבות כולן מבוססות על ההפרדה בין יש לאין, ואתה רואה את זה, לא קורא בספר.
אני מדבר על מצב, שכאשר אתה רואה שולחן, או את כל המחשבות שאתה חושב, אתה רואה שהם מבוססים על הפרדה בין יש לאין. ואז אם אתה רואה זאת, אתה יכול לקחת צעד אחד אחורה ולא לראות יותר הפרדה בין יש לאין.
וזאת הדרך ואין דרך אחרת, גם לא מדיטציה. למה אני אומר? כי הם מתימרים להביא אותך לאין שכל, אבל זה אין שכל של משוגעים, ואני מדבר על אין שכל של חכמים.
שוב, יש אני שהוא במקרה אתה, מה זה אני? משהו. גודלו הכי קטן שאפשר, אחד חלקי אין סוף. לאני הזה יש כל מיני מחשבות, למשל אתה רואה שולחן, השולחן הוא רחוק רחוק רחוק מהאני, זאת אומרת כל הזמן מתווספת לך אינפורמציה ואז אתה רואה פה שולחן. אבל יש הרבה ערמות של אינפורמציה עד שראית את השולחן.
אתה צריך אינפורמציה של זיכרון, של חושים, של צבע, של צורה, של משמעויות - עד שבסוף אתה רואה את השולחן.
החוויה שאתה רואה שולחן נשענת על הרבה אינפורמציות.
עכשיו, אתה צריך להגיע לאינפורמציה הראשונה.
האינפורמציה הראשונה היא האני, אתה רואה את המחשבה של האני, ואתה קולט שהאני הזה נובע בגלל שאתה מבדיל בין משהו למשהו.
זה הכל עניין של מודעות. זה כמו אדם שמדמיין פילים והוא יודע שהוא מדמיין אותם.
אני מדבר על מצב כזה שאתה יודע, ואתה רואה את היווצרות המחשבה בשורשה. אתה רואה איך המחשבה נוצרת. רואה את המקום של היש והאין, ואז אתה יכול לקחת צעד אחד אחורה, ואז אתה לא רואה כלום.
גם כשאתה אומר אני, זה גם מבוסס על יש ואין. האני זה תחושה שמסתכלת על עצמה, ואז אתה קולט שבעצם כאשר אני מרגיש את עצמי, זה בגלל שאני עצמי מבדיל בין מה שאני לבין מה שלא אני. וזה עצמו מבוסס על ההבדלה בין יש לאין. ואז אתה יכול להסתכל אחד פנימה ואז אתה לא רואה כלום.
אתה לא רואה כלום בצורה מוגדרת, השכל רואה כלום.
מי מסתכל פנימה? השכל, אך הוא מסתכל עמוק לפני הבסיס של עצמו.
אתה מסתכל לפני ההגדרות של השכל. אין הגדרות בראיה הזאת.
ההגדרה הכי קרובה זה שאתה יכול להגיד, זה השכל ולא באמת ראית אותו.
כשאתה מסתכל לפני השכל, אתה גם רואה הכל, את הצורות, כי המהות לא שוללת את קיומן של הצורות.
אתה רואה את המחשבה מלפני שהיא נולדה.
ואז בסוף אתה גם לא יודע כלום, ואתה גם יודע דברים מוגדרים - זה הפירוש הכי קרוב.
בסוף אתה רואה גם הנה שולחן וכסא, וגם לא רואה שולחן וכסא. אתה לא רואה כלום.
שאלה: מה זה נותן?
שאלה: להיות מאושר במאה אחוז.
שאלה: למה?
אליעד: מה זה אכפת לך מה זה נותן? תגיד מה אתה רוצה?
שאלה: מה שאני רוצה כרגע, זה להבין את זה.
אליעד: יפה, מה שזה יתן לך שתבין את זה.
מצד ההגדרה זה יתן לך את הפטור להבין את זה. כי תבין את זה. וזה גם לא נכון, כי בסוף תרצה להבין את זה למרות שהבנת את זה.
מדובר פה על רמת מודעות אולטימטיבית, כמו שוודאי לך שאתה מחזיק את הכסא, אתה ממש חווה את ההפרדה של היש והאין. אתה ממש מרגיש, הנה אני מבדיל בין יש לאין.
כשאתה רואה שולחן אתה רואה אותו מההפרדה של היש והאין שלו. ורק אז אתה יכול לראות אותו גם בלי ההפרדה של היש והאין.
אמרתי לך בזמנו, לקחת כוס ולנתח מאיפה באה לי החוויה. תבדוק, למה אני מרגיש את זה, ולמה אני מרגיש את זה? עד שאתה ממש חווה ומרגיש שאתה מפריד בין יש לאין.
וכאשר אתה מרגיש שאתה מפריד בין יש לאין, זה כמו שאתה מגיע לגדר, כשאתה הבנת עד הסוף מה זה להפריד בין יש לאין, זה בעצם אומר שהבנת מה זה לא להפריד בין יש לאין.
שאלה: האם להרגיש זה יותר חזק מלהבין?
אליעד: אותו הדבר. אין הבדל.
שאלה: אז למה אמרת להרגיש?
אליעד: כי בשפה שלו להרגיש זה יותר מוחשי מלהבין.
האדם ממש מרגיש את ההפרדה, זאת התחושה הכי ראשונה שקיימת, התחושה הכי בסיסית היא שאני מפריד בין יש לאין. זאת התחושה הראשונה, אין תחושה לפניה. אם אתה לא מפריד בין יש לאין אז אין שום תחושה.
זוהי תחושה של 24 שעות רצוף, ואתה כל הזמן מפריד, ואי אפשר לא להפריד, זה סוג של מודעות על.
אתה בקצה האחרון של המודעות, אומר, עכשיו גיליתי שאני מפריד בין יש לאין, ואתה תופס אומץ, כי זה מפחיד, שאם לא תבדיל בין יש לאין אולי פתאום העולם יושמד.
למעשה כל החוויה של העולם, שאתה רואה מולך עולם, כל החוויה הממשית של העולם, זה בגלל שאתה מפריד בין יש לאין.
אם תפסיק להפריד בין יש לאין כולנו נעלמים.
אתה בחוויה שלך בטוח, שהמציאות בכל מקרה תהיה קיימת, אפילו אם תמות או תחיה. ואתה רק בא וזז בתוך המציאות עצמה. מבחינתך המציאות זה דבר מחוייב. האם יתכן שכול מה שיש יעלם פתאום, לאן זה יכול להיעלם.
שאלה: אתה אומר שאני יוצר את זה כל רגע ורגע.
אליעד: נכון, השאלה היא מי זה אני.
אני מביא אותך לחוויה, שהדבר הכי מוחשי לך, כל המציאות הזאת שקיימת, ואפילו האופציה שהמציאות קיימת גם זה תלוי בך.
אם תפסיק להפריד בין יש לאין, אפילו האופציה שהמציאות קיימת - גם זה אין, גם זה אי אפשר לדעת.
ואפילו אם כל העולם יגיד לך שזה קיים, מבחינתך זה לא קיים.
כי אם אתה לא יודע, זה לא משנה שהם אומרים לך שזה קיים.
המחשבה נוצרת במפץ של היש והאין. זה כמו שאני לוקח אותך במכונת זמן לפני המפץ הגדול ואתה רואה איך נוצר העולם.
אני רוצה להעביר מסר, שכאשר את אומר כלום, מספיק שיש דבר אחד שלא חשבת עליו באותו רגע, זה אומר שהכלום שלך מוגדר.
כשאמרת כלום, התכוונת להרבה דברים, אבל האם התכוונת גם למילה שולחן?
שאלה: התכוונתי לדבר שיש בו הכל.
אליעד: אז הוא עדיין מוגדר. וכשאני מדבר על כלום, אני מדבר על כלום אחר.
רבי נחמן אמר פעם, אתה רואה את כל העולם, זה הכל בשביל הבחירה. המובן הפשוט הוא, האם אתה יודע למה אלוהים ברא את העולם? כדי שתהיה לך בחירה. אך מה המובן העמוק יותר? אתה יכול לבחור אם העולם יהיה קיים או לא קיים. כל העולם הזה אתה יכול לבחור האם הוא קיים או לא קיים. יש לך אופציה להגיד שהוא לא קיים. אופציה לחוות ולהרגיש את זה.
ותשאל, מי מרגיש?
שאלה: מי מרגיש?
אליעד: בסוף שתרגיש אז תבין.
עוד סיפור מרבי נחמן, הוא אמר לחסיד שלו, אתה חושב שאתה חסיד שלי, אבל יבוא יום שכול העולם יהיה נגדי ואז נראה למי אתה שייך. מה זה אומר, עד שלא הגעת למצב שכול העולם בצד אחד, ורבי נחמן בצד השני, אתה לא הבנת מה זה רבי נחמן.
אני עצמי, יום אחד נפל לי האסימון שרבי נחמן הוא בצד השני של העולם, שכל הקיום של המציאות הזאת סותר את מה שהבנתי אותו. ואז חשבתי במי אני בוחר, בעולם או במה שנראה לי יותר אמיתי? ואז בחרתי במה שנראה לי יותר אמיתי, ואז קבלתי את שניהם.
שאלה: איך ידעת מה יותר אמיתי?
אליעד: מה שהרגשתי.
שאלה: סמכת על ההרגשה שלך?
אליעד: אין לך ברירה. אתה מגיע למצב שאתה לא סומך על הרגשות שלך. יש מחוייב זה לא רגש אפשרי שאתה יכול להטיל בו ספק.
שאלה: אמרת התחושה מתבוננת, יש תודעה שמתבוננת.
אליעד: מה זה תודעה? תחושה. תחושה = מחשבה = רצון זה הכל אותו דבר.
רואה = אובייקטים, לראות זה אוביקט. תחושה זה אובייקט, הכל זה אובייקט.
קשה לך להבין זאת כי זה מסודר אצלך בראש.
הכל שווה ערך.
בסוף תגיע למסקנה שכאשר אתה אומר שולחן = מהות. למרות שזה שני קצוות הפוכים. כי השולחן מוגדר והמהות לא.
שאלה: פעם חשבתי שיש הבדל בין צורה למחשבה לרצון.
אליעד: השאלה באיזה עומק. באיזה רובד של מציאות אנחנו נמצאים.
קח את כל מה שישנו, תקיף אותו בעיגול, תתחבר לתודעה של העיגול, ועכשיו זה שווה.
שאלה: למה אתה אומר שזה שווה, בעיני זה לא שווה?
אליעד: התשובה, תלוי באיזה עומק של מציאות מסתכלים. אם אתה מסתכל בצורה חיצונית אז ברור שיש הבדל ביני לבין שולחן. אך אם תקיף בעיגול את כל מה שאתה יודע, שים את העיגול בעיניים, אז אין הבדל בין הדברים. דהיינו, אני לא שולל את מה שאתה מרגיש, גם אני ביום יום חושב שיש הבדל בין גוף לתודעה וכו', אבל אני יודע שההבדל הזה הוא בעומק מסויים, אני יכול ללכת אחד אחורה ולראות שאין הבדל.
שאלה: עדיין אני לא מבין איך התחושה יכולה להתבונן.
אליעד: התחושה לא מתבוננת אלא חשה, זה הכל משחקי מילים, בשפה שלנו, לזה קוראים תחושה ולזה קוראים מתבונן, לזה קוראים מבין, ולזה קוראים מרגיש. בתכלס, זה הכל אותו הדבר, מתבונן, מרגיש, רוצה, יודע, זוכר, זה אותו הדבר, רק בעוצמות שונות.
בשפה שלנו אנו מפרידים בין חושים, מידע, מחוץ לחושים, דרך זיכרון, בעבר, בעתיד - אנחנו מבדילים. אבל אם תלך לעומק של התפיסה, אין הבדל בין - אני יכול להגיד התחושה מתבוננת, או להגיד ההתבוננות חשה, או להגיד ההתבוננות זוכרת, או זיכרון רוצה, זה אותו דבר, אין הבדל.
כשאני אומר אין הבדל, זה לא משחקי מילים. אם תבין מה זה זיכרון, תראה שזה תחושה. מה זה רצון. רצון זה גם תחושה...