וכאן אבאר עוד דרך, כיצד באפשרותך ליצור אמון עם אדם אחר, כגון לקוח או סתם מישהו שאתה רוצה לשכנע אותו. והדרך לכך היא, על ידי זה שאתה מראה לו, שאתה עצמך נותן בו אמון! דהיינו, על ידי זה שאתה מראה לו שאתה מאמין לו, הדבר הזה גורם לכך שהוא יותר יאמין בך.

והסיבה לכך היא, כי אדם זר שמדבר איתך, הוא חש תחושה בסיסית של זרות ושל חוסר התאמה בינך לבינו. ומטבע הדברים, אדם אחר יתנהג כלפיך בחשדנות כלשהי, משום שהוא מרגיש שאתה והוא שני אנשים זרים, ושלא בטוח שיש לכם אינטרס משותף, אלא אולי יש ניגוד אינטרסים וכיו"ב.

וכאשר אתה גורם לאדם האחר להבין שאתה עצמך כן נותן בו אמון, אתה בעצם משדר לתת המודע שלו את המסר שאומר, שאתה חושב שיש לכם אינטרס משותף ושאתה עצמך לא מרגיש שהוא אדם זר, אלא אתה מרגיש שהוא אדם קרוב, שאתה יכול לסמוך עליו.

ועיקר המסר שעובר לתת המודע של האדם השני, הוא המסר שאתם לא אנשים זרים, ושאין ביניכם ניגוד אינטרסים, אלא שאתם שני אנשים קרובים, ושיש לכם אינטרס משותף. והמסר הזה עובר על ידי זה שאתה משדר לצד השני שאתה סומך עליו. שהמשמעות של זה היא, שאתה בעצם אומר לו, שתפישת המציאות שלך, היא שאתם אנשים קרובים שיכולים לסמוך אחד על השני.

ואם אתה משדר לאדם השני ביטחון מלא, דהיינו, שאתה בוטח בו באופן מלא. הרי שבכך בעצם אתה משדר לו, שמבחינתך מחוייב המציאות שאין לכם ניגוד אינטרסים, אלא ששניכם יש לכם אינטרס הדדי ואינטרס משותף, ושאתם יכולים לסמוך אחד על השני.

כי האדם השני, יש לו שתי אפשרויות איך להתייחס אליך. האם להתייחס אליך בחשדנות, או לתת בך אמון. ואפשרויות האלו נשענות על הספק הטבעי שיש לאדם, האם יש לכם אינטרס משותף ואתם פועלים כישות אחת שרוצה בטובת עצמה. או שמא יש ביניכם ניגוד אינטרסים, שאז כל צד צריך להגן על עצמו.

וכאשר אתה מראה ומשדר לאדם השני שאתה נותן בו אמון ללא ספקות כלשהם, הרי שבכך אתה בעצם משדר לתת המודע שלו, שלפחות מבחינתך, תפישת המציאות הנכונה, היא תפישת המציאות שיש ביניכם הסכמה הדדית ושיש ביניכם אינטרס משותף. וכאשר האדם השני, רואה אל מול עיניו, שאתה כאדם זר, מתייחס אליו כאל אדם קרוב, דהיינו, שאתה נותן בו אמון וכיו"ב, על ידי זה בתת המודע של האדם השני, מתחזקת תפישת המציאות שאומרת, שאתם אנשים קרובים, ושממילא הוא כן יכול לסמוך עליך.

וכמובן, שאם אתה מראה חשדנות מול האדם השני, הרי שזה גורם גם לאדם השני לחשוד בך. כי האדם לא חושד בעצמו. דהיינו, האדם בהחלט נותן אמון בעצמו וסומך על עצמו, שהוא לא ינסה לפגוע בעצמו ולעשות לעצמו רע וכיו"ב.

שזה בעצם אומר, שאם אתה מראה למישהו שאתה חושד בו, הרי שבעצם אתה מראה לו, שאתה עצמך לא חושב שיש הזדהות מלאה בינך לבינו. כי אם היית בחוויית הזדהות מלאה מולו, עד כדי כך שכאשר היית מסתכל עליו, היית רואה את עצמך ממש, הרי שהיית נותן בו אמון, בדיוק כמו שאתה מאמין לעצמך.

ואם אתה מראה למישהו, שאתה לא נותן בו אמון, הרי שבעצם אתה משדר לתת המודע שלו את המסר שאומר, שאתה עצמך חושב שהוא אדם זר, ושאתה עצמך לא מתייחס אליו כאילו הוא עצמו, זה אתה עצמך ממש. ואם אתה בעצם אומר למישהו, שאתה לא מתייחס אליו כאילו הוא עצמו, זה אתה עצמך ממש, הרי שממילא מחוייב שהוא לא ייתן בך אמון, כי אתה עצמך אמרת לו, שאתה עצמך לא חושב שאתה והוא זאת ישות אחת.

דהיינו, גילוי החשדנות שלך כלפיו, הוא בעצם הוכחה לכך שאתה לא חושב שאתם ישות אחת. ושאתה עצמך מתייחס אליו כאל אדם זר. כי אם היית מתייחס אליו, כאל אדם קרוב, הרי שהיית נותן בו אמון. ואם אתה לא נותן בו אמון, הרי שזה אומר, שאתה מתייחס אליו כאל אדם זר. ואז ממילא גם הוא לא ייתן בך אמון, כי אתה עצמך חושב שהוא אדם זר.

ועוד אוסיף ואומר, כי לפעמים האדם השני מצפה שלא תיתן בו אמון בלי לחשוד בו. ואם הוא יראה שאתה נותן בו אמון, בלי שום חשדנות, זה דווקא עלול ליצור אצלו חשדנות כלפיך. כי זה גורם לכך שהוא יסתכל עליך בצורה מוזרה, שאתה מיד...